רד מעל מסך הטלוויזיה שלי: הקליפים הכי מופרכים של ערוץ 24

ב-20 ביולי 2003 השתנה עולם המוזיקה בישראל. היום אנחנו כמעט לא זוכרים את המאורע הזה, אבל אז – הוא הרגיש כמו המפץ הגדול בתחום. ערוץ טלוויזיה חדש נולד בישראל, ושמו היה "מוזיקה 24". בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה המקומית, הוקם ערוץ שלם שמטרתו קידום ופיתוח המוזיקה הישראלית. יואב קוטנר היה העורך הראשי, ותעשיית הקליפים הישראליים זכתה להתפוצצות שלא הכירה.

>> היינו באליפות הקנאביס הראשונה בישראל ורגע… מה רצינו להגיד?

זה לקח שנים ספורות עד שכל זה נרגע; חמש שנים בלבד ארך תור הזהב של הערוץ, עד שהפך ביום מן הימים לחצר האחורית של "קשת" – וכיום הוא נשאר בעיקר מקום שבו ירון אילן מנסה לשקם בו את הקריירה. אבל אותן חמש שנים, לצופים שהיו בגיל מספיק נורמלי כדי לזכור, היו די מדהימות במוזיקה המקומית. זאת עד היוטיוב הרג את הכוכב של ערוץ 24. והיו גם המון קליפים יפים; אבל אנחנו, כרגיל, נבחר להתעסק באזוטריה. אז הנה לכם – 12 קליפים שכולם זועקים את התקופה שלהם. והם היו מופרכים. מאוד.

זולה ממברס וקרן לוי – תשובה לאהבה

מאיפה להתחיל? מהעריכה שנראית כאילו היא יצאה מ"מובי מייקר"? מהתפאורה שלא ברור מאיזה מחסן היא הגיעה? מהאיפור של קרן לוי, שנראה כאילו הזולה ממברס הפילו אותה על דלת? קליפ שלא ברור מי עירך ומי ביים, אבל הוא התשובה המוזיקלית לסרט "דה רום" – זה כל כך גרוע, שבאיזשהו שלב זה גאוני. השיר, אגב, זכה לתחייה מחודשת בזכות פלד, שסימפל אותו ב"עזבת ת'בית" המפורסם. הקליפ יישאר לנצח. ולנצח יהיה מופרך.

רוני סופרסטאר – סוד

רוני דואני היא כוכבת שפרצה בול עם עלייתו של ערוץ 24. כוכבת פופ בהתהוות, תוצר מובהק של "הליקון". היא פרצה לתודעה עם "סופרסטאר", שיר שהצליח גם בשפות אחרות; ואחד מהשירים באלבום שלה היה הקאבר ללהיט הזה של אדם משנות השמונים. בקליפ אפשר לראות… פרסומות סמויות. והרבה. אז בין הביס בגלידה של שטראוס לסצנת המכות המרהיבה בסניף של בורגר ראנץ', רוני מתאהבת בבחיר ליבה עם שוט שעשה לכולנו סחרחורת. וד"ש לאדם, שמחלטר שם בתור ברמן – הרגע היחיד שהעלה חיוך בתוך הבלגן הממוסחר הזה.

חיילי הנקמה ורינת בר – אחת מאלף

"הבמה המרכזית" היתה תכנית הדגל של ערוץ 24 בשעתו. הפורמט: חמש במות שמכילות בתוכן חמישה אמנים שונים בתכלית. תכנית ששמה באותו פריים את להקת "כלא 6" ודני סנדרסון, את קובי פרץ ואביב גפן. מיקס כלל ישראלי של הגוונים השונים של המוזיקה שלנו. ואחת הלהקות שקיבלה שם ביטוי היתה חיילי הנקמה, צמד ראפרים מחולון שבשנת 2004 התחבר לזאב נחמה – והתוצאה היתה הלהיט הזה. בהופעה החיה יכולנו למצוא את יהודה קיסר שמנגן על גיטרה חשמלית (שלא מחוברת כלום), דיג'יי שאין לו מחט, ורינת בר ששרה פזמון כואב עם חיוך של ערוץ הילדים. ואז הדבר הזה הפך לקליפ ששולב בשעות היום של הערוץ. אתה לא שלמה, אתה סתם מופרך.

הצל ושר-אל – את אותי שופטת

כילד שגדל במתנ"ס בבאר יעקב, זו נקודה שמזכירה לי את ילדותי. המקום שבו למדתי שיעורי דרמה, שבו ילדות מהשכבה היו מתאמנות בחוג ג'אז, וגם המקום שסיבה לא ברורה אירח ברבות השנים את אחד הקליפים ההזויים של אותה התקופה: "המשפט" המדומה שנערך לזמר המזרחי הצעיר ולראפר היחסית מנוסה, כולל דוגמניות מאופרות בכבדות, חבורת שרירנים שכנראה היו שומרי ראש של הצל, ותחושה עצומה של קרינג'. אז אסתכן בלשפוט (בלי סיבה!) – ואגיד שזה מופרך.

פסטיגל 2004 – נומה נומה היי

"נומה נומה היי" ("Dragosta Din Tei", לרומנים שביניכם) היה אחד הלהיטים המציקים של קיץ 2004. והוא כל כך הצליח, עד שאנשי פסטיגל 2004 החליטו לבזות כמה מהכוכבים הגדולים של ישראל באותה התקופה עם קליפ שהוא בעיקר ורוד. "פסטיגי, פסטיגו, פסטיגל ואגם גם" – טקסט שהוא ללא ספק שירה. נינט טייב, הראל מויאל, הראל סקעת, אפילו טוביה צפיר – כולם מביכים את עצמם אחושרמוטה עם תרגום אידיוטי לשיר אידיוטי במקור. מי ביקש את זה?!

אילנה אביטל – שיר הפרחה

ואם כבר סלבריטיז מבזים את עצמם ב-2004 – זמן לחזור לקליפ הדי משונה הזה של אביטל, שניסתה לשקם לעצמה את הקריירה עם כמה סינגלים שהוציאה – בהם הקאבר למגה להיט של עפרה חזה ז"ל. מורן אייזנשטיין, מיכל אמדורסקי, "מה קשור", פלאטו שרון, יגאל שילון ופליטי ריאליטי שונות שרים את הטקסט במה שנראה כמו אולפן נייד בתוך קניון. באמת שכל מילה מיותרת – אבל מילה אחת תספיק: מופרך.

סינרגיה – צועקים על אהבה

היה קיץ מאוד מסוים שבו "סינרגיה" היו אהובים מאוד, בעיקר ע"י תיכוניסטים שאהבו רוק, אבל לא רצו את כל הקטע של… ממש לאהוב רוק. אז להקת הבנים עם דיסטורשן הזאת היתה תחליף חמוד. בקליפ נראים חברי הלהקה כשהם מחופשים לחבורה האלימה מהסרט "התפוז המכני" – שזה כמובן נורא הגיוני. אחר כך הם עולים על טרקטור (מאוד הגיוני), במטרה לרדוף אחרי בחורה שנמצאת בתוך בית נטוש – ואז הם עוזבים אותה ומוציאים כלב במקום. סך הכל תסריט לגמרי סביר לקליפ. צועקים על אהבה, צועקים מכאב בעיניים.

סאבלימינל והגבעטרון – בת שישים

המוזיקה הישראלית הולידה לא מעט חיבורים מוזרים, אבל כנראה שלא היה מוזר כמו החיבור הזה בין הראפר סאבלימינל, לבין מקהלת קיבוץ גבע – בשיר שנוצר לכבוד חגיגות ה-60 למדינת ישראל. מופרך לפחות כמו המדינה. בקליפ, אפשר למצוא את החבר'ה של הגבעטרון (שיוצאים הרבה יותר מגניבים מהראפר האופנתי) מופיעים על הבמה, את סאבלימינל מדקלם כמה שורות על ההיסטוריה שלנו ואפילו את הילד שמרים ידיים מהשואה יש כאן. נשבע לכם. שיר שהוא סמל לחגיגות תוצרת השרה רוחמה אברהם-בלילא: פטריוטי, מעודכן ובעיקר WTF מאוד.

גיים בויז – אשמור את ליבי

חמש שנים אחרי שהיי פייב התפרקה, החליט רוברטו בן שושן לנסות שוב להקת בנים, שהחזיקה מעמד רק שנתיים. בקליפ שהיה הלהיט הכי גדול של הלהקה, נראים חברי הלהקה על מגרש כדורסל שכונתי, עד שפתאום הסתיו נגמר ומתחיל גשם מטורף – החמישה כמובן ממשיכים לרקוד, ואז הם פשוט רודפים אחרי הדוגמנית רותם סלע בתוך מזג האוויר החורפי. מופרך לפחות כמו מזג האוויר.

אלון דה לוקו והצל – כמוני

פנים, יום, משרד. מאחורי הדלפק עומד עסקן, לפניו שני גברים עם משקפיים שחורים וחליפות שחורות. "אלון דה לוקו הזה משתלט על התעשייה", הוא אומר בפסקנות, "תורידו אותו". כך מתחילה דרמת המתח הקרויה "כמוני", שיר שהוציא אלון דה לוקו יחד עם הצל והדי.ג'יי סקאזי. ואם חשבתם שזה החלק המצחיק, חכו שתראו את המרדף הלגמרי מטומטם שמשמש כעלילה לקליפ. אגב, המרדף נגמר בזה שדה לוקו מתחבא בחנות בגדים, ואז רוקד בלי חולצה על מגרש כדורסל שכונתי. לא. תודה.

הישראלים – המורה

הישראלים הם הצמד גלעד מסאמי (ביגי) ואמיתי צברי (שורטי), שבקיץ 2004 להטו עם הלהיט "תזיזי ת'ישבן". בהיותם וואן היט וונדר, הם ניסו להוציא שירים אחרים. כמו השיר הזה, שלווה גם בקליפ פורנו רך כמיטב המסורת, ובכיכובה של גליה אברמוב – מלכת החן לשעבר ודוגמנית שבאופן אירוני, גם היא היתה "וואן היט וונדר" בעולם שלה.

דניאל זילברשטיין – אלייך

אין קשר לשדר והפרשן האדיר (שגם סבל כהוגן מהבלבול עם כוכב הפופ). זילברשטיין היה אמור להיות "תואם רוני סופרסטאר" של חברת "פופארט", וייצר מתוכו את הקליפ הדי מטריד הבא. העלילה: גבר מתאהב במישהי במועדון, שגונבת ממנו את הארנק ואז בורחת ברחובות תל אביב (בבוקר, משום מה). הקליפ מלווה את המרדף (סוגה מועדפת ע"י במאיי קליפים מהתקופה), שנגמר בזה שהבחור פשוט תופס את הדוגמנית בפוזה מפתה. בקיצור, אחרי כל הבלגן הפלילי נשארנו עם שיר פופ (שלא מאוד הצליח), עם שרי גבעתי (שדווקא די הצליחה) ובעיקר עם טקסט קרינג'י ותחושה שאנחנו לא נרצה לחזור על החוויה הזאת שוב. מופרך. כמה שזה מופרך.