עשרה סרטי ילדים שיסדרו לכם שעתיים של שקט במזגן

מה מלכודת להורים ומה באמת ראוי לצפייה? כל סרטי הילדים שמציגים כרגע בקולנוע

מתוך "ספר הג'ונגל"
מתוך "ספר הג'ונגל"
19 באפריל 2016

ספר הג'ונגל

דיסני ממשיכה במסע להפיכת כל הקלאסיקות שלה לסרטי לייב־אקשן עם מלא אפקטים, והקורבן התורן הוא מוגלי. בפעם הראשונה זה אפילו מצליח להם – הבמאי ג'ון פאברו ("איירון מן") הצליח לערבב נכון הומור, סכנה, דרמה, נוסטלגיה ובגרות. ביל מארי כבאלו הוא ליהוק השנה, וגם סקרלט ג'והנסון, בן קינגסלי, כריסטופר ווקן ואידריס אלבה בעסק. פחות מתאים לילדים מתחת לגיל 10 בגלל הרגעים המפחידים והאפלים, אבל סופר מתאים להורים וילדים שאוהבים חיות מונפשות וזוכרים את כל המילים של "Bare Necessities".

גאליס – קונקט

אם ילדיכם צפו בסדרה, כנראה גורלכם כבר נחרץ. הבמאי אסף קורמן ("את לי לילה") והתסריטאית שירלי מושיוף ("איש חשוב מאוד") אולי לא הפכו את המרצ'נדייז בצורת סרט הזה למשהו שגם מבוגרים ייהנו ממנו, אבל אין כאן אף דמות בשם הודור, אז זה כבר שיפור לעומת הסרט הקודם בסדרה. גם הפעם נקלע יונתן "המיועד" מיטרני (תובל שפיר) לממד אחר – דיסטופיה עתידנית ומצועצעת, שבה ההמון הנהנתן עד מוות נותן לרודן (עופר שכטר) לעשות כרצונו. דני (אליענה תדהר) תנסה להציל את המצב.

זוטרופוליס

סרט החיות המדברות החדש של דיסני הפתיע בענק עם סיפור חכם, רגעים מרגשים לרוב, אינספור הברקות ודיבוב מושלם (לפחות באנגלית). בעולם המאוכלס על ידי חיות מואנשות, הארנבת ג'ודי (ג'ניפר גודווין/עינת אזולאי) מסיימת בהצטיינות את בית הספר לשוטרים אבל נופלת על מפקד שרואה בה מקסימום פקחית חניה. כדי להוכיח את יכולותיה, היא יוצאת לפתור תעלומה בעזרתו של שועל פיקח וציני (ג'ייסון בייטמן/ערן מור). דיון מעניין בגזענות, אפליה מתקנת, פריבילגיות ושאר נושאים שהאינטרנט אוהב, בעטיפה פרוותית ומשמחת.

ראצ'ט וקלאנק

זוכרים את משחק הפלייסטיישן מהעשור הקודם, עם החייזר־שועל ההרפתקן וחברו הרובוט שיוצאים להרפתקאות בחלל? אז עכשיו יש גם סרט, והוא יגיע למסכי הקולנוע עם מדבבים מפורסמים (פול ג'יאמטי, ג'ון גודמן, רוזריו דוסון, סילבסטר סטאלון), המון הומור ואקשן בלתי מזיק. מותר להיות אופטימיים ולקוות שייצא מזה משהו טוב יותר מ"הרע במיעוטו".
בקולנוע החל מה־5.5

קונג פו פנדה 3

הפנדה השמן אבל חזק פו (במקור ג'ק בלאק, בארץ דביר בנדק) מגלה שהוא איננו הדוב היחיד במינו כפי שחשב כל השנים, כשלחייו נכנס בסערה אביו הביולוגי (בריאן קרנסטון/אריה צ'רנר). מצד אחד כפר מלא פנדות שכולו התגלגלויות בדשא, אכילה בולמוסית וחמידות, מנגד אויב חדש שהופך לוחמי קונג פו לזומבים ירוקים. הסרט השלישי בסדרה מוצלח פחות מקודמיו באשמת העלילה המטופשת, המחוררת והשטחית, אבל לפחות האנימציה יפה, הצבעים נעימים ומדי פעם מתפלקת בדיחה משעשעת. מומלץ לצפות בשפת המקור.

ברבי יחידת הריגול

בלתי נתפס כמה מהיר פס הייצור של ברבי. חודשים ספורים אחרי "ברבי ציידת האוצרות" ופחות משנה אחרי "ברבי מלכת הרוקנ'רול", מופיע על המסכים עוד סרט שבו ברבי מתנסה במקצוע כלשהו, עם עקבים, בגדים צמודים וצבעוניים וחיות חמודות. אותה אנימציית תלת ממד ירודה, אותו הומור דלוח, אבל לפחות זה סימפטי וקצר – רק 75 דקות.

תפוס ת'אגוז

אין חג בלי סרט ילדים זול עם שם מביך, שבונה על הקונספט החצי מעניין שלו כמקדם מכירות. מדובר בסוג של סרט עוקץ לילדים, שבו סנאי בחליפה מוביל שוד ענק של אגוזים ממפעל קוסמטיקה. כיוון מסקרן, אבל ריבוי בדיחות הפלוצים בטריילר לא מבשר טובות, וגם לא הרמה הטכנית הירודה למדי של האנימציה.

הרוח הקטנה

הגרסה הגרמנית־שווייצרית של קספר הגיעה לישראל בפברואר, באיחור של כמעט שלוש שנים, ועדיין מציגה בהפצה מצומצמת. סרט המשלב שחקנים חיים ורוח רפאים מונפשת על רקע נופים אירופיים נאים. האנימציה לא מרשימה במיוחד, אבל הורים שצפו דיווחו שהסרט לא מפחיד ולכן מתאים גם לילדים קטנים יחסית.

אבוללה

סיפור חבורתם של מפלץ רך לב וילד בודד בירושלים הגיע לקולנוע עוד בסוף 2015, אבל עדיין אפשר (וכדאי) לתפוס אותו במתחמי סינמה סיטי. "אי.טי" פוגש את "חיית החושך" עם אפקטים מרשימים, כתיבה טובה ושחקנים מצוינים. קשה לא להתאהב בגוש הפרווה עם העיניים הגדולות, ובעוד ההורים ישמחו לגלות את אחת המפלצות הרגישות בהיסטוריה של הקולנוע, הילדים יתלהבו מהגודל, הכוחות המיוחדים והחיבה הקומית שלו למשקאות ממותקים. מתאים במיוחד לילדים פיקחים שלא נרתעים ממסתורין ומרגעים עצובים.

רובינזון קרוזו

הסיפור המוכר כפי שלא ראיתם מעולם! כלומר, מנקודת מבטן של החיות תושבות האי הבודד שאליו מגיע קרוזו. בטח גם הגרסה הזו כבר סופרה מתישהו, אבל לא עם תוכי, טפיר, ארמדילו ותיש ממושקף. סרט בלגי־צרפתי באנימציית תלת מימד עם המדבב דניאל מורשת הוא לא התגשמות חלומותיו של כל הורה מותש בחופש פסח, אבל בואו נסתכל על הצד החיובי – לפחות זה לא "אנגרי בירדס".