הקאמבק של "פארטי דאון" מוכיח שלפעמים יש עוולות שעדיף לא לתקן

לפני כמעט 15 שנה קרה בטלוויזיה נס קטן בשם "Party Down", קומדיה מרירה על חבורה של עובדי קייטרינג בלוס אנג'לס, כולם עם חלומות הוליוודיים – לפעמים פעילים, לפעמים מאופסנים עמוק במחסן, ליד המפיות – שנאלצים לצפות במסיבות של היפים והנכונים מהצד הלא יפה והלא נכון של הבופה. הוא קרה במשך שתי עונות ואז התפייד. לא במפץ, רק ברייטינג של 13 אלף צופים בלבד בפרק האחרון.

עבור היוצר שלה, רוב תומאס, זו הייתה מעין חזרה על הגורל של הסדרה השנייה והיותר מוכרת שלו, "ורוניקה מארס": סדרת קאלט. כלומר, משפיעה ואהובה בקרב הקהל שכן נדבק אליה, אבל מעוררת קולות של "מה? איזה סדרה?" מכל השאר, מזניקה קריירות (קירסטן בל ב"ורוניקה מארס", אדם סקוט – זמן קצר לפני "מחלקת גנים ונוף", זמן רב מאוד לפני "ניתוק" – ב"פארטי דאון") ולבסוף מבוטלת אחרי כמות מצומצמת של עונות וממשיכה לחיות רק ברשימות של "10 הסדרות הכי טובות שלא ראיתם" למיניהן. אפשר רק לשער שגם תומאס עשה את ההקבלה הזאת בין הגורלות שלהן, ולאחר שהחזיר את "ורוניקה מארס" לעונה רביעית מוצלחת למדי לפני מספר שנים, נפתח לו התיאבון גם לקאמבק של "פארטי דאון".

ולא רק לו היה את התיאבון הזה: עצם העובדה שהוא הצליח לאחד לעונה שלישית קאסט שברובו עשה מאז קריירה די מדהימה – מלבד סקוט עצמו, טרי משלל מועמדויות יוקרתיות על "ניתוק", חוזרים כאן גם ג'יין לינץ' (שהייתה מאז ב"גלי" וגם בערך בכל דבר אחר), מרטין סטאר ("פריקים וגיקים") ובכלל, כמעט כל שאר הקאסט, למעט ליזי קפלן שהייתה עסוקה ב"פליישמן בצרות" – מלמדת זכות על חוויית ההפקה. לא רק לצופים הייתה את התחושה ש"פארטי דאון" היא משהו שנלקח מהם בטרם עת, והנה כולם מוצאים זמן בשביל חוויה מתקנת. יותר מזה: נראה שכולם התכנסו כאן בשביל לעשות צדק עם גורלה הטלוויזיוני המקורי של "פארטי דאון". הרי זה כבר כמעט 15 שנה שכולנו מסכימים שמגיע לה יותר, נכון?

אלא ש"פארטי דאון" המחודשת מועדת על הזנב של עצמה כבר בסצינת הפתיחה של הפרק הראשון ומשם לא ממש מצליחה להתרומם. הנסיבות לפרק הפתיחה נתפרות היטב: קייל, המלצר היפיוף, השאפתן והטיפש כמו נעל סוף סוף עומד לקבל את תפקיד הפריצה הגדול שלו בסרט יענו-מארוול, והוא שוכר את הקייטרינג בו עבד לפני זמן כה רב לחגיגות ההישג. רומן (מרטין סטאר), התסריטאי העוקצני, ספק חבר וספק נמסיס לקייל בעונות הקודמות, מתלונן שהוא עושה את זה בשביל להזכיר לקולגות לשעבר שהם עדיין עובדים בקייטרינג והוא כוכב גדול, אם כי ערמומיות מסוג זה ממש עושה חסד עם האינטלקט המוגבל של קייל. גם כל שאר החברים מתכנסים בתירוצים כאלו ואחרים. בקיצור, פרק איחוד.

וכן, זהו פרק איחוד. הו, כמה שזה פרק איחוד, והפרק הראשון של "פארטי דאון" פשוט לא מוכן להפסיק להזכיר את זה לשניה. בדקות הראשונות של הפרק, הנרי (אדם סקוט) מנסה להיכנס למסיבה והמאבטח שואל אותו איפה הוא שיחק עם קייל. "לא שיחקתי איתו, עבדנו ב'פארטי דאון'", כשם הסדרה, כך גם השם של חברת הקייטרינג. "'פארטי דאון'?", שואל המאבטח, "אף פעם לא ראיתי את זה". אה, כן, נכון, כמו שלסדרה שנקראת "פארטי דאון" לא היו צופים! וזה לא עוצר שם: בסצינות הבאות מגיעות המון בדיחות לא מצחיקות על פרקי איחוד וכמה שאף אחד לא אוהב פרקי איחוד. "פארטי דאון" תמיד הייתה סדרה די מתנשאת בקומדיה שלה, אבל היא אף פעם לא התנשאה על הצופים שלה. אבל אנחנו צופים בזה. אנחנו בבירור לא טובים מדי בשביל פרקי איחוד, אז את מי הבדיחה הזאת הייתה אמורה להצחיק בדיוק, לו הייתה מצחיקה? וכאילו רצף הקריצות הזה למצלמה לא היה מספיק, מיד מגיע ניימדרופינג ממושך עד כאב של סרטי קומיקס מזויפים ביקום הטלוויזיוני של "פארטי דאון". בסדר, הבנו: אתם לא מתלהבים מהפרנצ'ייזים האינסופיים של מארוול ודיסי. לגיטימי. אבל כמה מצחיקים צריכים להיות שמות של סרטים פיקטיביים כדי שנרצה לשמוע שלושים מהם? מאוד. עד כמה מצחיקים שמות הסרטים הפיקטיביים ב"פארטי דאון"? לא מספיק.

אבל בסדר, פרקים ראשונים של קומדיות זה קשה. ואכן, "פארטי דאון" מבלה את כל הפרק הראשון שלה בלהעמיד את הדמויות שלה בפוזיציות הנכונות כדי שרובן ימצאו את עצמן עובדות בקייטרינג בפרק הבא. ושם העניינים קצת משתפרים, אבל לא מספיק. או שמשהו בפרק הראשון ניפץ את הקסם של הסדרה (שתי העונות הראשונות שלה עדיין לגמרי עומדות במבחן הזמן ומומלצות לצפייה כיום) או שהגלגול הנוכחי שלה פשוט לא מספיק טוב. מתברר שהבדיחות העצמיות מהפרק הקודם פספסו בביצוע אבל צדקו בכוונה וזאת אכן סדרה קצת יותר מדי צינית בשביל מוצר כל כך נוסטלגי כמו עונת איחוד.

אז נכון לעכשיו, הקאמבק של "פארטי דאון" הוא פחות קאמבק ויותר תחיית המתים, אבל מהסוג שקורה בשלב "מוסר ההשכל" של סרט האימה. כמו שהכלב שקוברים בבית הקברות האינדיאני המכושף לא בדיוק חוזר לחיים ומכשכש בזנב כמו שהייתם רוצים, גם התחייה הזאת היא לא מה שרצינו לקבל במשך 15 שנה. ואולי זה מוסר ההשכל של העונה השלישית של "פארטי דאון": הגיע לנו לקבל אותה ב-2011. מה שקיטרנו עלינו כל השנים האלה היה על זה שלא קיבלנו אותה אז, אבל לקבל את השאריות המחוממות האלה עכשיו זה משהו שלא היה עובר גם בחברת הקייטרינג הגרועה ביותר בלוס אנג'לס.