פוראמה: על סאם

למסעדה

פעם חכמולוג סיני אחד הסביר לי מדוע דים סאם תמיד חייבים להגיע במכפלות של שלוש: הראשון כדי להיות מופתע, השני בשביל הטעם. והשלישי? לשלישי חוזרים רק אם השניים הראשונים לא הספיקו. האמת היא שהסינים לא המציאו כאן שום דבר חדש. בדיוק כמו שעקרון חיתוך הזהב הוא חוק אסתטי אוניברסלי בטבע ובאמנות, כך עקרון הא־סימטרייה הוא חוק אוניברסלי באסתטיקה של הגסטרונומיה. קרפלך, רביולי ודים סאם יגיעו תמיד בשלשיות או בחמישיות, ובדיוק כמותם סושי, אמפנדס, קרוקטים, ארנצ'יני ויקיטורי. יוצא מן הכלל בקטע הזה הוא החומוס, שכמו היקום עצמו הוא אין סופי ואותו אי אפשר לכמת או לספור. אבל בואו נחזור ברשותכם לרגע מצבירי הגז והגרגירים שבהן משייטים צבירי הגלקסיות שלנו וננחת בנקודה מאוד מדויקת על פני כדור הארץ: רחוב בן יהודה מספר שבע, בחנות שכמעט נושקת לפינת אידלסון. לפני כחודש, לאחר שיפוץ לא מדוקדק במיוחד, התנחלה בחלל העזוב אורחת אשקלונית בשם פוראמה. בעיר הדרומית פוראמה היא מסעדה סינית ותיקה שהוקמה לפני כיובל שנים בידי סינים יהודים, וצברה לה עם השנים אוהדים לא מעטים. הגרסה התל אביבית החדשה היא מעין גרסת לייט של מסעדת האם הדרומית. פוראמה של העיר הגדולה בחרה במודע לזנוח את הברווז עם האננס וללכת על מאכלי רחוב אופנתיים יותר: דים סאם ונודלס בלבד.

הבעיה הגדולה של פוראמה, וכאן אנחנו חוזרים לסוגיית "מכפלת השלוש" האלמותית, היא באיזו משלוש אופציות הישיבה כדאי לבחור. גם לאחר שלושה ביקורים קשה לתת לשאלה תשובה נחרצת. האופציה הראשונה והמתבקשת היא כמובן לשבת על שולחן בפנים, אלא שישיבה כזו תספיג אתכם בארומות טיגון וצלייה משל הייתם שדרת צלעות חזיר תלויה על אנקול במעשנה חמה. ישיבה בשולחנות הפרושים על המדרכה נראית בתחילה סבירה יותר, אלא שכאן נחילי האוטובוסים ומוניות השירות יגרמו לכם להחליף את ניחוחות הברביקיו בארומות של דיזל שרוף מהמוסך המרכזי של דן בפתח תקווה. אופציה שלישית היא לעשות טייק אוויי. לאכול דים סאם במיזוג מול הטלוויזיה זה אמנם הרבה יותר בריא לעור הפנים, אבל אם יש משהו שדים סאם שונא זה לנסוע בשקית. ואם יש משהו שהוא מתעב עוד יותר זה להיאכל מחוץ לסביבתו הטבעית. אם בדיוק סיימתם משחק כדורסל עם חברים, או שבמקרה החתמתם כרטיס סוף יום במוסך דן, ההוא מהפסקה הקודמת, שיחקתם אותה. אתם יודעים מה? גם אם אתם לא, עבור הדים סאם של פוראמה שווה להקריב חולצה חדשה מהארון. כי מעבר לאיכויות האבסולוטיות (המשתנות, תיכף נגיע לזה) של האוכל, פוראמה הוא מקום חשוב. כבר שנים שאנחנו מקטרים על כך שבניגוד לערים חשובות בעולם, מבחינה קולינרית תל אביב חסרה ממד אסייתי. נכון, באסייתיות מודרניות עשינו לאחרונה כברת דרך, אבל בכל מה שקשור לאוכל רחוב אמיתי נשארנו הרחק מאחור. ישיבה קצרה בפנים והתבוננות בצוות המיומן שמזיע את עצמו במטבח הפתוח ובאם הבית שמפקדת על פנקס החשבוניות (במסעדה אסייתית אמיתית תמיד האם, הממושקפת וחומרת הסבר, תבצע את מלאכת החישוב), מעיפה את הזיכרון לביקורים במאות מקומות דומים, מהונג קונג ושנגחאי דרך אמסטרדם ועד סן פרנסיסקו או ניו יורק. נכון להיום פוראמה היא הדבר הכי קרוב בתל אביב למסעדת צ'יינה טאון אמיתית, ומשום כך אפשר למחול לה על השירות המקרטע, על המחסור באוורור ועל אי דיוקים במנה זו או אחרת.

כשאני מדבר על אי דיוקים אני מתכוון למשל לכל הדים סאם ממשפחת הבאו – אותן לחמניות שמרים פלאפיות – שמשום מה לא מצליחות להתרומם כאן, תרתי משמע. אבל כל הדים סאם המעודנים ממשפחת השאו (נסו למשל את השקופים הממולאים בשרימפס – הם פשוט אלוהיים) וכל המטוגנים ממשפחת הגאו־טי (פוט סטיקרס), הם פשוט מצוינים. מנות פחות ידועות במחוזותינו ששווה לנסות הן עלי לוטוס ממולאים באורז דביק או עוגות אורז צלויות. הדרך הכי טובה להתחיל היא פשוט להזמין מנת טעימות ולהתחיל להתקדם על פי הטעם ועל פי מידת הסקרנות. כאמור, התמחות נוספת של המקום היא מרקי הנודלס, שהם דווקא אינם בסגנון סיני כי אם יותר דומים לראמן היפני ומכילים אצות נורי מבושלות. מכל אלה המוצלח ביותר הוא ללא ספק זה שמוגש עם פיסות חזיר צלויות. במחירים של 24 ש"ח למנת דים סאם ו־30 ש"ח לקערת נודלס גדולה, שווה לחזור ולנסות את כל מבחר המנות גם במחיר שבועי של עוד מיכל מרכך בדין בריח גרדניה וסיגליות.

התענוג

אוכל: נודלס ודים סאם סיני

שירות: מהיר ומיוזע

מחיר: זול

שירותים: סבירים

חניה: מגרש סמוך בתשלום

החשבון

מרק נודלס חזיר צלוי – 30 ש"ח

צ'נג פאנג (דים סאם מוארכים) – 24 ש"ח

שן מאי – 24 ש"ח

גאוי טי – 24 ש"ח

שו צ'או – 24 ש"ח

2 בקבוקי בירה צ'ינגטאו – 48 ש"ח

תה טפיוקה – 12 ש"ח

סה"כ: 186 ש"ח