אחד מתתי הז'אנר הנישתיים האהובים עליי מאוד הוא סרטים על סיפורים היסטוריים שאני לא יודע עליהם דבר. בדרך כלל אעדיף סיפור מקורי שלא מבוסס על סיפור אמיתי שמשחזר אחד לאחד רגעים מן העבר, אבל אם כבר – לפחות שזה יהיה סיפור מעניין שיחדש לי. והסדרה החדשה של HBO, "פורטובלו", היא בדיוק כזאת. יש לה את אחד הסיפורים הכי מטורפים בהיסטוריה.

>> "איך מגיעים מבלפסט לגן עדן" היא אחת הקומדיות המפתיעות של השנה
>> סת' רוגן נתן למעריצי החבובות את מה שהם רצו. והתוצאה די טובה!

בשנות ה-80' באיטליה הייתה תכנית טלוויזיה אחת שבלטה מעל כולi: "פורטובלו". התוכנית, עם עשרות מיליוני צופים, הייתה למעשה "לוח מודעות חי" שבו הציבור יכול לרכוש או למכור מוצרים, אך היו בה גם ראיונות ואף פינות טלתרום. המנחה של התוכנית, אנצו טורטורה, היה אחד האנשים האהובים באיטליה, והוא גם גיבור הסיפור שלנו הפעם. הסיבוך קורה כשמאפיונר בארגון הפשע "קאמורה", ג'ובאני פאנדיקו, מעלה את שמו של טורטורה כמי שמעורב בסחר בסמים כדי לקבל מעמד של עד מדינה. מהר מאוד מאפיונרים נוספים עושים את אותו הדבר ומאשרים את מעורבותו של טורטורה, שמוצא את עצמו בלב ליבו של סקנדל משפטי.

רק מהמבנה שלה, אפשר להבין שמדובר בסדרה שונה מכל הסדרות ההוליוודיות. בתור התחלה, אין פלאשבקים וזה מדהים. זה מייצר מצב שבו לאורך כל הסדרה הצופה צריך להחליט האם הוא מאמין לטורטורה או שהוא חושב שאכן מדובר בפושע גדול. כך גם הרגיש הציבור האיטלקי באותה תקופה. הפרשה הזאת קרעה את איטליה והסדרה לא מנסה לצייר את טורטורה כטלית שכולה תכלת, מבלי להאכיל את הקהיל בכפית.

זאת סדרת טלוויזיה של פעם וזה בא לידי ביטוי במספר דרכים. בראש ובראשונה שמים לב לעיב הכותרות והגרפיקה שמופיעה על המסך, שמיד מייצרות תחושה של טלוויזיה ישנה. אחר כך שמים לב לקצב האיטי של הסדרה לעומת הקצב שאנחנו מורגלים בו. היתרון הגדול הוא שאנחנו מרוויחים המון, כי למעשה הסדרה מובילה את טורטורה מהנפילה שלו, דרך המעצר ועד ההליך המשפטי. לא קל לצפות בסדרה כזאת, במיוחד לא בהשוואה לטמפו הכמעט פסיכוטי של הוליווד, אבל זה לגמרי שווה את זה, ולא רק בגלל המשחק היוצא מן הכלל של כל הקאסט (ובעיקר של פבריציו גיפוני שמגלם את טורטורה), אלא גם בזכות הדיון המעניין ורלוונטי מתמיד במהות הדמוקרטיה.

כדי להבין את הסדרה באמת, כדאי להכיר קצת את הרקע: שנות השבעים והשמונים באיטליה הן שנים של פוליטיקה אלימה, טרור וניסיונות רבים לבלום את עליית המאפיה. למרות שהמאפיה הסיציליאנית מככבת ברוב סרטי הפשע האמריקניים, הפושעים במקרה הזה הם מארגון הקאמורה הנאפוליטני, מארגוני הפשיעה הוותיקים, הגדולים והאכזריים ביותר שידעה איטליה. בעקבות חוסר היכולת להשתלט על המאפיה, מערכת המשפט האיטלקית הייתה נואשת לדג גדול כמו טורטורה על מנת לרשום הישג למערכת המשפט.

מערכת המשפט האיטלקית באותה תקופה הייתה הסיוט הגדול ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מערכת משפט חסרת איזונים ובלמים שבה השופטים ממנים את עצמם, ללא הפרדה בין הפרקליטות למערכת המשפט. בגדול – מערכת משפט שמתנהלת באופן הרבה יותר עצמאי ממערכת המשפט שלנו וכמעט ללא התערבות ממשלתית. דיפ סטייט. הביביסט הממוצע אמנם יחשוב שהסדרה טוענת לטובת נתניהו ועוזריו, אך למעשה היא מוכיחה את ההפך המוחלט: איזונים ובלמים זה דבר חשוב בדמוקרטיה.

"פורטובלו" אינה מציגה לנו את הוועדה לבחירת שופטים ואופן המינוי וגם לא דיונים על כך בפרלמנט. אנחנו לא מקבלים התכתשויות פוליטיות וגם לא עולים על בית המשפט העליון עם D9. אנחנו מקבלים נטו את התוצאה של מה שקורה כשאין איזון בהפרדת הרשויות. נתניהו וחבריו לא מעוניינים בתיקון מערכת המשפט, הם מעוניינים לעשות מה שבזין שלהם ולהרוס את המערכת כדי לפרק את הדמוקרטיה ולחמוק מהדין.

אם יש משהו שפרשת אנצו טורטורה מלמדת אותנו זה שברגע שהאיזון מופר – ולא משנה מצד איזו צלע במשולש שווה השוקיים הזה – הכאוס שולט.דמוקרטיה היא לא רק "רצון הרוב", כפי שהימין הביביסטי נוהג לדקלם, אלא מערכת מורכבת של שלוש רשויות בעלות כוח זהה ששומרות זו על זו מפני צבירת כוח מופרז ומשחית.האם יש מקום לתיקון? זאת דמוקרטיה, תמיד יש מקום. כל עוד לא באים להרוס אותה."פורטובלו" היא סדרה מצוינת שמצולמת, כתובה ומעוצבת באופן שמרגיש כמו קולנוע זר איכותי. היא איטית, לא מתנצלת ולא דידקטית, ויותר מהכל היא יצירה חשובה שמצטרפת לדיון גלובלי חשוב על הדמוקרטיה ועל מהותה ועל מה שקורה כשהיא קורסת לתוך עצמה, כמו שראש הממשלה שלכם רוצה.
>> "פורטובלו" //Portobello // החל מה-20.2 ב-HBOmax

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• HBO
• סדרות מומלצות
• איטליה