הגידו כן לזקן: בניגוד לשמועות, פיצה ג'וספה עדיין כאן

אין תל אביבי שמכבד את עצמו ולא מכיר את פיצה ג'וספה. מדובר כמובן בפיצה הפלורנטינית מרחוב ויטל שמתאפיינת בתור ארוך ששווה כל רגע, עבודת יד מיומנת, מחירים סבירים, תוספות טריות ונהדרות ובעיקר תחושה עממית-שכונתית שכבר קשה למצוא פה, בימים שגם פיצה כבר קיבלה על עצמה כל מיני גינונים מתישים. הפיצה הפכה עם השנים למוסד וצברה עדת מעריצים שנשבעים רק בה ולא יחליפו אותה בעוד שום טרנד, נפוליטני או ניו יורקרי.

אותם מעריצים, שאולי שמעו בתקופה האחרונה שמועה כי הבעלים הנצחי שלה, יוסי רוזנטל, מכר את הפיצריה, יכולים להירגע. רוזנטל, שזכה לכינוי הזקן, או הצב – זאת הודות לחזותו הכפופה משהו ולקצב האיטי והמחושב בו הוא מכין את הפיצה – אכן מכניס שותף חדש לעניינים, הפיצרייה עוברת מתיחת פנים (או בצק), אבל הוא נשאר בתמונה.

רוזנטל, שבימים אלה כבר נדרש למנוחה ולעבודה פחות פיזית, הכניס לשותפות את אריק חבז, חבר ולקוח ותיק, שבמקרה גם אוהב פיצה וגם אופה מקצועי. אריק צירף לחגיגה גם דור שני לאפייה, את בנו שגב – כל זאת, תחת פיקוחו הקפדני והזהיר של יוסי, שיושב שם בעיניים בוחנות, מדריך, מלמד ומשגיח מקרוב על כל הנעשה והנאפה בטאבון.

האב והבן למדו לעומק את המתכון המיתולוגי שמתאפיין בבצק דק ומדויק, כמות מדודה של רוטב ותערובת גבינות נדיבה. בקיצור, שום דבר בפיצריה האהובה – מהתוספות, גודל הסלייס הכפול ועד המחירים – לא הולך להשתנות. הדבר היחיד שבאמת התחדש, הוא שיפוץ קל למקום והלוגו – שעושה כבוד להוגה ולבעל החזון.

אגב, גם עמוד הפייסבוק של הפיצרייה חזר לפעילות בימים אלה, אחרי ששבת משנת 2015 (עם הלוגו המחודש, כמובן). ומה לגבי אינסטגרם? זה עדיין לא. בשביל לבהות בסלייס יפהפה של ברוקולי-גבינת עיזים תצטרכו להגיע למקום.
פיצה ג'וזפה, חיים ויטאל 1