מה הייתם אוכלים בפיקניק על מאדים? (אנחנו לגמרי רציניים)

היתה איזו תקופה, מתישהו בניינטיז לדעתי, שהרגשנו כאילו ביקור על מאדים זה עניין של שנה גג שנתיים. אבל בניינטיז גם חשבנו שעד היום כולנו נתנייע אל האבר-בורדים ונאכל פיצות שמכניסים למיקרו קטנות ואז הן יוצאות גדולות (והטכנולוגיה אינה קיימת. עדיין). אז טיסה למאדים היא עדיין לא משהו שאפשר להכניס ללו"ז בשנים הקרובות, אבל בינתיים אנחנו יכולים קצת לאתגר את המוח והחושים שלנו במה שהיה יכול לקרות אם.

פיקניק על מאדים. צילום: אריאל עפרון

במיצב החדש "פיקניק על מאדים" מציע לנו האמן והמעצב עומר פולק לדמיין איך יהיה להשתתף באחד, וזה כולל התייחסויות מכמה כיוונים שונים. המיצב, שנפתח לקהל בשבוע שעבר ב"אסיף – המרכז לתרבות אוכל בישראל", מתייחס באופן ספקולטיבי לחוויה של ביקור במאדים ומעלה מספר לא מבוטל של שאלות.

הצפייה במיצב היא כמו במעין מסלול קטן, אליו נכנסים ובתוכו מוצבות העבודות. רובן עבודות וידיאו, כאלה שמשלבות דימויים מעולם האוכל והקולינריה עם עולם הטבע והצומח. אחת מהן, למשל, מתארת סוגים שונים של מזון שכמו נזרקים אל חלל האוויר (או חלל האטמוספירה, או משהו כזה). אחרות, שמוצבות על רצפת המיצב, מציגות דימויים של טבע פסטורלי – הרבה ירוק, פרחים, דשא, איזו חיפושית קטנה שחולפת מדי פעם. האם כך באמת נראית אדמת מאדים? לא בטוח, אבל מה אכפת לכם לדמיין.

פיקניק על מאדים. צילום: אריאל עפרון

עבודות נוספות מציגות דימויים של מה שהיה יכול להתפרש גם הוא כאדמת מאדים, כשהן מוקרנות מתוך מסגרת שמדמה חלון של מטוס. זה הרגע של הטיסה לשם, בעצם, ובכל פעם שאנחנו מצליחים להתעמק ולהבין קצת מה אנחנו רואים – וילון אותו החלון נסגר, ואחד חדש נפתח. כן, מתברר שגם בטיסות למאדים יש פומו.

אל כל אלה מתווסף קיר אנכי ענק מלא גידולים –חסות מסוגים שונים, עלי תבלין ועוד. הם נפרשים מהתקרה עד הרצפה, כך שצריך להרים את הראש גבוה גבוה ולהסתכל כמעט עד למאדים כדי להכיל את כולם. אבל מה שבאמת מיוחד הוא הכלי שניצב לצידם – בו מזקק פולק ריח של אדמה טרייה.

פולק (37) הוא אמן ומעצב ישראלי מצליח בארץ ובעולם. הוא בוגר התואר הראשון במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל ותואר שני ב-ECAL בשוויץ. בשלוש השנים האחרונות הוא חי ועובד בברלין, שם הוא מחזיק בסטודיו לעיצוב משלו. הוא מלמד באוניברסיטה הבינלאומית בברלין ובמקביל גם בתואר השני לעיצוב בשנקר, ומשמש מרצה אורח בבצלאל ובמוסדות לימוד נוספים. העיסוק בריח הוא עניין שמלווה את פולק כבר מזה זמן מה.

פיקניק על מאדים. צילום: אריאל עפרון

בשנת 2019 הוא הציג בתערוכה בדנמרק פרויקט בו "לכד" ריחות טבעיים שונים ובאמצעות טכנולוגיה מדעית העביר אותם אל חלל הגלריה, ואף גילם אותם באמצעות דימויים ויזואליים וקוליים. במקרה הנוכחי מנסה פולק לייצר את הריח של אדמת כדור הארץ, כזו שבמסגרת ביקור על מאדים יעלה בנו זיכרונות של געגוע וערגה לטבע שאנחנו מכירים.

בהיותו של אסיף מרכז לתרבות אוכל, יש בפרויקט דגש גם על מה נאכל במאדים, או ליתר דיוק – מה ניקח איתנו לשם. במקביל לעבודתו של פולק על המיצב, פנו אנשי אסיף אל אנשי קולינריה שונים ושאלו אותם מה יהיה פריט המזון האחד אותו הם ייקחו איתם למאדים. בין הפריטים, שמוצגים בצנצנות זכוכית על מדפים במקום, אפשר למצוא אריסה, גרעיני תירס, מרווה, טחינה ועוד. גם קהל המבקרים בתערוכה מוזמן לקחת חלק בפעילות ולסייע למלא את המדפים של אותו "מזווה עתידי" שנבנה במקום.

ההקמה של המזווה תהווה, כך הם מסבירים, מעין קפסולת זמן, שתתחקה אחרי הטעמים שאנחנו לא רוצים בשום אופן להיפרד מהם, אם ככה במקרה ייצא לנו לעבור למאדים. אז אתם יכולים להתחיל לחשוב בכיוון (אני חושבת שאני יודעת מה מרטי מקפליי היה לוקח), וגם לקפוץ לראות – כי זה כנראה הכי קרוב למאדים שתגיעו בזמן הקרוב.
לפרטים נוספים על המיצב