פלאות: בעקבות הארנב הלבן

צופים צעירים מרבים לשאול מדוע לא עושים בארץ סרטי ז'אנר. סרטו של אבי נשר מנסה להשיב לשאלה, ויוצא שהוא עונה על דרך השלילה.

זה סיפורו של אמן הגרפיטי ארנב, שלחייו פולשים הבלש הפרטי יעקב גיטיס (כשמו של הבלש ב"צ'יינה טאון") ואישה מפתה ששמה אלה, והם מגייסים אותו לעקוב אחר שכנו החדש והמסתורי – רב בעל כוחות נסתרים שפרש מעין הציבור. דמות מרכזית נוספת היא הידידה של ארנב שמשנה את דעתה כל כמה דקות.

"פלאות" מנסה להיות מעין פילם נואר ירושלמי פוסט מודרניסטי בתיבול "אליס בארץ הפלאות", עם קטעי אנימציה (יפים בפני עצמם) וחופן מיסטיקה, אבל שום דבר לא מתחבר.

עלילת התעלומה המסקרנת שצומחת מהסביבה הירושלמית אינה מתפתחת כראוי. ארנב חושד בבלש ובאישה לסירוגין, והגילויים שבסופו של דבר מתגלים אינם מעניינים דיים. הסיפור נישא על גבי דיאלוגים שמתאמצים מדי להיות שנונים, ואלה מכשילים את השחקנים, בעיקר את הסטנדאפיסט אורי חזקיה כגיבור הזרוק.

בעוד "המשגיחים" הצליח לשלב אקשן סטייל ון דאם בסיפורם של בריונים ברסלבים הדוברים שפת רחוב ציורית ולייצר חוויה קולנועית זורמת ואותנטית, ב"פלאות" עוד נשמעים הדי המקלדת. לחיוב ייאמר ששכונות האבן הצפופות מצטלמות יפה, ושיהודה לוי מגיש חיקוי ראוי של אסי דיין בתפקיד הרב.