כשמחול עכשווי, ליין מסיבות לוהט ובלפור נפגשים: פסטיבל צוללן חוזר

נראה שאחד הסממנים הבולטים של התקופה הזו בתרבות ובאמנות הוא הטשטוש בין המציג לבין הקהל. אמנם אנו נדרשים לריחוק חברתי ומתקשרים באמצעים מקוונים, אבל המצב הנתון מוביל למפגשים עם מינימום תיווך: הופעות של אמנים מובילים בחצרות בתים או במרחבים ציבוריים, מפגשים בזום שבהם ניתן לייצר שיח דו כיווני וכן הלאה.

בתוך הזרמים האלה מתקיים השנה פסטיבל צוללן למחול עכשווי (22-26 בדצמבר), בניגוד לפעמים קודמות ובדומה לפסטיבלים אחרים של התקופה – במתכונת מקוונת. בניהולו האמנותי של עידו פדר יחקור השנה הפסטיבל בחמישה פרקים מוסרטים את מיתוס "הקהלהקה" – הלחמה של המילים "הקהל" ו-"להקה".

לפי היוצרים, מדובר ב"פורמט חדש ליחסים בין קהל ולהקה, בריאה של מיתוס חדש, שיכול להנחות אותנו לעבר אמנות העתיד. פסטיבל צוללן כפי שהיה עד היום הפך לפרדוקס תחת חוקי הריחוק החברתי". לצד הסרטונים יובא לשימוש הכלי שהפך כבר סמל לתקופה: הזום, אלא מה.

צפו במנהל האמנותי עידו פדר מסביר על מיתוס הקהלהקה. בזום: 

מתוך חמשת הפרקים שיוצגו בפסטיבל המקוון בולט זה החמישי שבו להקת המחול תחבור לליין המסיבות המעולה קוק שוק. ויש לא מעט חוטים מקשרים בין השניים – בייחוד בתקופה הנוכחית שבה אי אפשר לרקוד כראוי – לא במסיבות ולא מול קהל. בפרק הזה שנקרא "סינדרום ירושלים" מתמודדים המציגים – מהלהקה ומהליין – עם "האבסורד של המרחב הפוליטי וקריסת התרבות הצעירה בעיר על ידי חזון משיחי פתטי אך מרגש", כך לפי היוצרים. תפסנו את חיים ויטלי כהן ממובילי הליין לשיחה קצרה על מחול, משיחיות וחייזריות בבלפור ומעבר. הרבה מעבר.

איזו אמירה בעצם רציתם להבליט פה?
"העבודה נקראת סינדרום ירושלים על שם אלה שמגיעים לעיר וחווים איזו תחושת קדושה שנוחתת עליהם. אלה שהופכים למשיחיים עם תחושת שליחות – גורם שמתווך בין בני האנוש לאלוהים. בדרך כלל זה מסתיים בכישלון מול המציאות ומוגדר כבעיה רפואית-נפשית. אז בגדול יצאנו אנחנו – חבורת קוק שוק והקהלהקה להפגנות בירושלים בתור חבורה קצת מוזרה לבושה בלבן עם ריטואלים מיוחדים. ניסינו להשתלב באווירה המשיחית שיש להפגנות האלה, אווירה של ניסיון ליצור מציאות חדשה שכנראה נתקעת שוב ושוב במציאות אחרת. מעין תרגיל כזה לבדוק את גבולות המשיחיות והשיגעון.

החלק השני של העבודה הוא בעצם מבט לעתיד. הלוקיישן שנבחר הוא הפלנטריום שמרמז על מבט לכוכבים, למקור חיצוני או לכוח עליון ובו קיימנו רייב. בעצם חיפשנו מקום אחר לנחות בו ולהמשיך את הקיום שלנו, לחזור ולרקוד על כוכב אחר אחרי שהכל יוכחד פה וייגמר". אלא שבחלקו השלישי של הפרק הם מוצאים את עצמם דווקא במוזיאון ארץ ישראל "עם נוף מאוד ישראלי של ירוק ועצי זית".

כיצד שיתוף הפעולה הזה התגבש?
"אנחנו עובדים ביחד ברמה כזו או אחרת כבר זמן מה, אבל עדיין לא הופענו יחד בפסטיבל. הפעם היה רצון להעלות משהו מקורי אז עידו פדר הציע לנו וחשבנו על זה ועל הרעיון ואיך לחבר את זה לכאן ולעכשיו. בתקופה ההיא החלו ההפגנות בבלפור ופשוט זרמנו עם הרעיון ונקלענו לתוך סינדרום ירושלים שרבים נקלעו אליו. לכולם לוותה תחושת שליחות מאוד גדולה ורצון להציל את המקום הזה מהתהום שאליו התדרדר. היינו שם גם בלי קשר למופע הזה ועשינו את הקטע שלנו והיה מעניין לראות את התגובות של הקהל לזה".

"זה", אגב, זו חבורה (לבושה בלבן להזכיר) שמדי פעם שמה מוזיקה באוזניות ונכנסת לריקוד מתואם. "היה חיבור בינינו אבל בעצם היינו מנותקים מאוד מהסביבה", הוא מסביר, "התכתבנו עם אחת הסיסמאות – 'מנותקים נמאסתם', ואנחנו עצמנו היינו מנותקים אבל לא נמאס לנו".

איזה סוג של תגובות קיבלתם?

"כאלה שמשיחים מקבלים: 'משוגעים' ו-'מה אתם עושים? אתם הורסים!'. נגיד מאוד בלט שתפסו אותנו כאלה שמשרתים את דימוי החייזרים והאנרכיסטים, שאנחנו מוזרים מדי כדי להשתתף בדבר הזה, ושאנחנו הורסים את הווייב של ההפגנה. אבל גם היו תגובות טובות מאלה שנהנו מהפרפורמנס".

בקיצור, באתם עם אמירה שלא צריך לקחת את עצמך ברצינות תהומית.

"כל משיח צריך לתפוס את עצמו ברצינות אם הוא לוקח תפקיד כל כך גדול – לתווך את האמת. אנחנו, כמו תמיד, בקוק שוק וגם בצוללן מתקיימים כגופים שמתייחסים למציאות ולתרבות בצורה ביקורתית ואין אצלנו אמת אחת. יש את זו שלנו אך היא דינמית ואנחנו מתאימים אותה מדי פעם".

קוק שוק. ויטלי מימין. צילום: גוני ריסקין

עד כמה ניתן להנגיש רעיונות כאלה דרך כלים מקוונים בלבד?
"בהופעה מוסרטת אתה יכול לצלם ולערוך בצורה אפקטיבית ואז להעביר את זה לכמות הרבה יותר גדולה של אנשים. אתה מאבד את החלק של הספונטניות לטובת מסר יותר הדוק. במסיבה, מנגד, הכל נבנה באותו הערב ויש לה דינמיקה משל עצמה. היא חייבת לכלול כמות מסוימת של אנשים שלוקחים חלק בדבר הזה. כשמעבירים בצורה מקוונת אפשר יותר למקד. לדעתי זה מעניין ומשהו חיובי בסך הכל, אפילו שאין את האפשרות להתקהל".

לא, אני בשוק: האנשים שמאחורי ליין הטכנו־גייז "קוק שוק" בריאיון

ואולי אחרי הקורונה המחיצות בין המציג לבין הקהל יסדקו ותיווצר יותר אינטימיות?
"אני די מאמין שיש לזה השפעה חיובית ושזה פותח אופציה למה שאמרת – אינטימיות מסוג אחר. למשל, למופעים שבמקור היו יותר בשוליים ולא המוניים מעצם הגדרתם. לא איזה מופע מושקע ומרהיב שאתה חייב בעבורו כמות מסוימת של אנשים כדי לכסות את ההשקעה. זה עשוי ליצור גל של יצירה שהיא באמת שונה וקרובה יותר ואולי מעניינת יותר. זה הכל תלוי במי עושה ומה הוא עושה.

"לא יודע איך נחזור אחרי החיסונים אבל אני יודע שהכל כבר השתנה ותהיה מציאות שונה מן הסתם. מוקדם עדיין לנבא מה יהיה אבל אני יכול להעיד על קוק שוק ועל גופים דומים לנו, שמי שיהיה יותר מוכן לזה יהיו אלה הקטנים מהשוליים. אני מאמין שהם יכולים לבלוט יותר בשל היכולת שלהם לעשות התאמות למציאות חדשה – הרבה יותר מגופים גדולים שבעבר השקיעו המון כסף ואנרגיה ועכשיו קרסו. אני ממש מאמין בכוח של השוליים לבלוט יותר בתקופות משבר".

חמשת הפרקים של פסטיבל צוללן יוצגו בין התאריכים 22-26 בדצמבר, בליווי מופע לייב בזום של היוצרת מיכל סממה. המחיר הוא מינימום של 50 ₪. כאן ניתן לרכוש כרטיס. לפרטים נוספים באתר הפסטיבל.

כמו כן, ב-26 לדצמבר (שבת) יחגגו אנשי קוק שוק וחבורת הקהלהקה יומולדת לישו – בשידור ישיר מגינת הפיי. לפרטים נוספים בעמוד הפייסבוק של רדיו ABC ושל קוק שוק.