בשנה שעברה, כשהעונה הראשונה של "פרדייז" הגיעה לדיסני+, דילגתי על הסדרה. ממבט ראשון הרגשתי שזאת סתם עוד תעלומת רצח רגילה, אחת מני רבות. לפני כשבוע, עם הגעת העונה השנייה לשירות, העורך שלי הציע שאעשה בינג' על הסדרה, וגם ככה כל מי שהכרתי עף על הסדרה. כשצפיתי בעונה הראשונה התאהבתי – בכל פרק יש טוויסט חדש, כל אינטראקציה שנכנסה לשדה הקרב הפוליטי היתה מעניינת וכל הדמויות היו בנויות טוב ומורכבות בדרכן. העונה השנייה, לעומת זאת, לא הרגישה כך.
>>

בסוף העונה הקודמת קסבייר יצא מחוץ לבונקר התת-קרקעי בו הוא חי כדי לחפש אחר אשתו. עם זאת, העונה החדשה לא נפתחת איתו, אלא עם אנני, דמות חדשה שלא הכרנו. לפני האסון שהוריד את כולם לבונקר היא הייתה מתמחה לשעבר בלימודי רפואה שפרשה מהלימודים, והפכה למדריכה בגרייסלנד, הבית של אלביס פרסלי. שם היא התבצרה אחרי האסון. זה הרגיש כמו ניסיון די נואש להפוך את הסדרה ל"האחרונים מבינינו", עם פרק שמתמקד בעלילת צד שכביכול לא קשורה לסיפור רק בשביל לקשור חלק ממנה בחזרה בסופו של דבר. האווירה הזכירה את הפרק השלישי של "האחרונים מבינינו", ומשם הגענו לפרק שלם שמתקצר לנו מה קרה עם קסבייר. רק בפרק השלישי אנחנו מגיעים לבונקר.

למרות שמה שקורה מחוץ לבונקר מאוד מעניין, הרבה יותר מעניין מה שקורה בתוך – ובאמת, הפרק השלישי הוא הטוב מבין ארבעת הפרקים שיצאו עד כה. והאמת? קצת מבאס שכל מה שמעניין חיכה לפרק הזה.לא היה לי אכפת אם היו משלבים את כל קווי העלילה תוך כדי תנועה, אבל כשזה מפורק ככה, ובאמת ללא שום סיבה מלבד להקל על הצופים לעקוב כשהם גוללים בטלפון, זה כבר די משעמם.אז הגענו עד לאמצע העונה השנייה ולא קרה כלום חוץ מארבעה פרקים של אקספוזיציה נטו, שבה אנחנו מכירים דמויות חדשות ומבינים קצת יותר מה קרה בעולם החיצון מאז האסון. זה עדיין קצת עובד – גילינו שיש שורדים, גילינו שהחורף הגרעיני דעך, וגם פגשנו קבוצת דמויות חדשה שעושה דרכה אל הבונקר – ששם עדיין נמצאים הילדים של קסבייר. עם זאת, קשה להתעלם מהתחושה שהיינו יכולים להגיע לנקודה שבה אנחנו נמצאים עכשיו לפני לפחות שני פרקים.

גם העולם בחוץ לא מרגיש מאיים כמו שחשבנו שהוא יהיה. יש סיבה מוצדקת ביותר לא לסמוך על אף אחד, ורוב הדמויות שפגשנו בחוץ באמת לא נוטות להאמין בטוב לב, אבל מלבד סכנה אחת בפרק השני לא נשקפים איומים רבים לדמויות שלנו. אפילו סינטרה, שציפיתי שלפחות תהיה בכיסא גלגלים או לא מסוגלת לדבר תקופה אחרי אירועי העונה הקודמת, מחלימה די מהר. מה שכן, הסוף של הפרק הרביעי נראה מבטיח, ואם כך יהיה – הרי שצפוי לנו חלק שני די מוצלח לעונה הזאת.

אנחנו נמצאים במצב שבו לכל שירות סטרימינג יש את הפוסט-אפוקליפסה שלו: לאמזון יש את "פולאאוט", ל-HBO את "האחרונים מבינינו", לאפל TV+ יש את "סילו" ולנטפליקס יש ספרייה שלמה בנושא. "פרדייז" הייתה נקודה של אור עבור השירות השחוק גם ככה של דיסני, והראתה טייק מעניין על סוף העולם, אבל בעונה השנייה משהו השתבש. במקום לשלב את כל קווי העלילה אחד בשני, כפי שעשו בעונה הקודמת בהצלחה רבה, הם בחרו להפוך את העונה לגרסה אחרת של "האחרונים מבינינו", להפריד בין כולם כדי כביכול "לעשות סדר" – כשכל העניין היה מלכתחילה לספר הכל במקביל, ולחבר בין כל הקצוות הפרומים תוך כדי תנועה.

זה לא אומר שהסיפור במהותו לא עשוי טוב, יכול להיות שמדובר בסיפור מצוין – אני לא יודע, אנחנו רק באמצע העונה – אבל מה שבטוח זה שהם טעו לחלוטין במבנה, וגם קצת איבדו מהמקוריות ומהייחוד של הסדרה. אנחנו לא כאן רק בשביל סוף העולם, אנחנו כאן (גם) בשביל הפוליטיקה, התככים והמזימות – והיה לנו מעט מאוד מהן בהתחשב בכך שאנחנו כבר חצי עונה פנימה. אפשר וכדאי לקחת השראה ממקורות אחרים, אבל אסור שההשראה תבוא על חשבון מה שמייחד את הסדרה – המקוריות שלה. וכאן היוצרים של "פרדייז" פספסו.
פרדייז, עונה 2, עכשיו בדיסני+

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• דיסני+
• מדע בדיוני