"פרזיטים": סרט בלי ז'אנר הפך לאירוע הקולנועי המדובר של השנה

בעלון שחולק לצופים מפציר במאי "פרזיטים" לא לעשות ספוילרים לחברים. יעל שוב צפתה פעמיים בנשימה עצורה

מתוך הסרט "פרזיטים" (צילום: יח״צ)
מתוך הסרט "פרזיטים" (צילום: יח״צ)
12 באוגוסט 2019

ואז יורד מבול. מבול אפי, תנ"כי. עבור העניים הוא מחולל חורבן מוחלט. בשביל העשירים הוא מנקה את האוויר מריחות לא נעימים. המבול כמו פוער את לוע האדמה, ומתוכה בוקעים שדים שמשנים את מהלך העלילה. אבל עם כל הסימבוליות המיתולוגית והחברתית הסמיכה הזאת, "פרזיטים" אף פעם אינו מתנתק מקרקע המציאות, וגם כשהמהלכים העלילתיים הולכים ונעשים יותר ויותר קיצוניים, הם תמיד משכנעים ברמה האנושית, שלא כמו "מידסומר", למשל. וזה רק אחד מההישגים של הסרט הקוריאני הראשון שגרף את דקל הזהב בפסטיבל קאן והפך לאחד האירועים הקולנועיים היותר מדוברים של השנה הנוכחית.

בעלון שחולק לצופים בכניסה להקרנה של "פרזיטים" בפתיחה של פסטיבל ירושלים, הבמאי בונג ג'ון-הו מפציר בצופים להימנע ככל האפשר "מלגלות לאחרים איך נפרש הסיפור אחרי שהאח והאחות מתחילים לעבוד כמדריכים (פרט שנחשף כבר בטריילר)", וזאת על מנת ש"הקהל יחווה את הסרט בנשימה עצורה, והצופים יופתעו מכל פיתול של הסיפור". כמי שצפתה בסרט פעמיים, אני יכולה להעיד שגם כשכבר הכרתי כל פיתול, צפיתי ב"פרזיטים" בנשימה עצורה.

מתוך "פרזיטים"
מתוך "פרזיטים"

זה מתחיל מהתסריט, פרי עטו של הבמאי, שהוא מלאכת מחשבת של רמזים מקדימים והדים חוזרים. חלון שנשאר פתוח, חסרון וויי-פיי במקום נמוך, קופסה ריקה של פיצה, ריח – כל ניואנס משולב לתוך המארג העשיר של הסרט המאוד מבדר הזה, וחוזר בווריאציות ברבדיו השונים.

הרבה כבר נכתב על כך שהסרט, המפגיש בין שתי משפחות – אחת עשירה ונחמדה, השניה ענייה ולא כל כך נחמדה – בלתי ניתן להגדרה מבחינה ז'אנרית. הוא אכן זורם בטבעיות בין דרמה משפחתית, לקומדיה מעמדית, למותחן אימה, ויש בו גם סיקוונסים שניחנים בכוריאוגרפיה סוחפת של מיוזיקל (עם פסקול מעולה) שבסופם מתחשק למחוא כפיים. ומה שבונג עושה עם משחקי אור וצל ודאי יילמד בשיעורי קולנוע. הווירטואוזיות הסגנונית תומכת בגיבורים התחמנים, שאנחנו מזדהים איתם מתוך הערכה לתחכום שלהם, וגם משום שאנחנו רואים את המשפחה העשירה והנחמדה לכאורה מנקודת מבטם.

היחסים בין מה שלמעלה לבין מה שלמטה, ועוד יותר למטה, נפרשים על פני הקומות השונות של הבית המהודר שבו מתגוררת המשפחה העשירה, ואליו פולשים הפרזיטים שבכותרת. הבית, כך מספרים לנו, עוצב על ידי ארכיטקט מפורסם שהתגורר בו, ואפשר לראות בו מעין השלכה של הבמאי שבנה את הסרט. המדרגות שמחברות בין המפלסים השונים בבית הם אחד מאתרי ההתרחשות העיקריים. אנשים עולים ויורדים, עומדים נחבאים על מדרגה באמצע הדרך לצותת לשיחות שלא נועדו לאוזניהם. במהלך הסרט יש שלל וריאציות על הדימוי הזה, שהולך וצובר עוד ועוד שכבות.

 

"פרזיטים" הוא סרטו הקוריאני הראשון של בונג ג'ון-הו שמופץ בארץ ובהחלט הגיע הזמן. שמו של הבמאי/תסריטאי בן החמישים הפך לשגור בפיהם של חובבי קולנוע כבדים מאז המותחן המשטרתי המופתי "זיכרונות מרצח" (2003) בכיכובו של קאנג הו-סונג, המגלם כאן את האב. קאנג זכור גם מ"המארח", סרט המפלצות המצמרר של בונג מ-2006, וכאחד משני השחקנים הקוריאנים במד"ב המבריק "רכבת הקרח", סרטו דובר האנגלית של בונג והיחיד שלו שהופץ בארץ לרגע קט.

כמו "אמא" (2009), דרמת המתח העזה על אלמנה שבנה הלוקה בשכלו נאשם באונס ורצח והיא יוצאת לחפש את הרוצח האמיתי, גם "פרזיטים" גורם לנו להזדהות עם דמויות בעייתיות בתחתית הסולם החברתי. בסופו של דבר הוא פחות חריף מבחינה רגשית מהסרט ההוא, וכשמפשיטים מתוכו את האמירה החברתית שלו מתקבלת אמירה פחות מורכבת. אבל הברק הקולנועי של "פרזיטים" הוא דבר שלא רואים כל יום.

סרט על: בני משפחה ענייה מתחמנים את דרכם לתוך ביתה של משפחה עשירה
ללכת? כן. הברקה קולנועית עתירת מפלסים
ציון: 4.5

Parasite בימוי: בונג ג'ון-הו. עם קאנג הו-סונג, לי סון-קיון. דרום קוריאה 2019, 132 דק'

הקרנת טרום בכורה תיערך בבית רומנו, דרך יפו 9 תל אביב, שלישי (13.8) 21:00, כניסה חינם על בסיס מקום פנוי