יש לכם שבוע לצפות ב"פרנקנשטיין" על מסך גדול. נצלו את ההזדמנות

ספרה של מרי שלי מ-1818 הוא אחד הבודדים שזכו למעמד של מיתוס (לצד "המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד" מאת רוברט לואיס סטיבנסון, לדוגמה). גם אנשים שמעולם לא שמעו על הספר יודעים משהו על היצור המפלצתי שהגיח ממנו. שלי כיוונה למיתולוגיה של בריאה כשקראה לספר "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני". לפופולאריות של הסיפור על הרופא שקורא תיגר על אלוהים ויוצר אדם מחלקי גוויות תרם העיבוד הקולנועי ההוליוודי מ-1931, עם בוריס קרלוף כיצור ילדותי ואילם בעל חזות מבהילה. בסוף הסרט ההוא היצור נשרף למוות על ידי אספסוף זועם, אבל הוא חזר לחיים בסרט המשך מ-1935 ("כלתו של פרנקנשטיין") ובעוד ועוד ואריאציות קולנועיות על המיתוס. יש לציין שגיירמו דל טורו מונה את שני הראשונים ברשימת הסרטים האהובים עליו ביותר בכל הזמנים.

>> סיבה לבהלה: 10 סרטי אימה מודרנית ששינו את הז'אנר
>> פחד בעיניים: דירוג הסרטים הכי טובים ע"פ ספרי סטיבן קינג

זה היה רק מתבקש שהקולנוען שברא את "צורת המים" – הסרט זוכה האוסקר על אישה שמתאהבת במפלצת פלאית – יחזור לבסיס, ויגיש את הגרסה שלו לסיפור של שלי. דל טורו – שהכריז על כוונותיו לעבד את "פרנקנשטיין" עוד ב-2007 אך נתקל בקשיים עד שחתם על חוזה עם נטפליקס – התייחס לספר כאל מקור השראה ולקח לעצמו מנה נדיבה של חופש אמנותי. אחת הבחירות המהותיות שעשה ביחס לדמות המפלצת היא לעצב אותה כבת אלמוות. יש בזה הגיון פואטי, כי היצור נולד ממוות, וזה תורם לטרגדיה של דמותו כאדם הבודד ביותר בעולם. אבל אפשר לראות את זה גם כסוג של חיווי על היותו מיתוס שמסרב למות, כפי שמעידים מאות הסרטים שנעשו עליו. 

אין טעם למנות כאן את כל ההבדלים הרבים בין שתי היצירות. העניין הוא שדל טורו נשאר נאמן לרוחו של הספר כמו שהוא מבין אותו, אך גם הפך אותו לסרט שהוא לגמרי שלו מבחינה סגנונית ותמטית. גם אם לא הכל מפותח כראוי (בעיקר סיפור האהבה בין האישה למפלצת, וזאבים דיגיטליים לא משכנעים), זהו אחד מסרטיו היפים והמרגשים ביותר של הקולנוען המקסיקני שכבש את הוליווד. עם זאת, יש צופים שיירתעו מהמראות הלא נעימים של חיתוך איברי גופות. גם אסוציאציה לא מכוונת לחטופים במנהרות החמאס עלולה להקשות על הצפייה.

כצפוי מבמאי שאוהב מפלצות ("הלבוי", "המבוך של פאן"), המפלצת האמיתית בגרסה של דל טורו היא הדוקטור ויקטור פרנקנשטיין, שיצר את היצור בלי לחשוב על איזה מין חיים הוא גוזר עליו. הוא לא מתחיל ככזה, ולזכות הסרט ייאמר שהוא גם לא מסיים ככזה, אבל שילוב של אובססיה וקנאה מניעים אותו לעשות מעשים קיצוניים שהורסים את חייו ואת חייהם של אחרים. אוסקר אייזק מגלם את ויקטור עם מבט רושף בעיניו, ולמולו חתיך העל ג'ייקוב אלורדי ("אופוריה") הוא ככל הנראה הגרסה הכי אטרקטיבית של יציר כפיו שנראה מעולם. מיה גות' (כוכבת הסדרה "X" וה"Scream Queen" החדשה של ארה"ב) משלימה את משולש האהבה המוזר בתפקיד ארוסתו של אחיו של הדוקטור. המפגש הראשון של אליזבת' עם היצור הוא רגע זכור במיוחד בשל האופן שבו הוא מתבטא באוצר המילים הראשוני שלו.

הסרט מחולק לפרקים המסופרים משתי נקודות מבט – של פרנקנשטיין ושל היצור. כמעט שאין ביניהם חפיפה, כך שלא הבחירה הזו היא שמאריכה את הסרט לשעתיים וחצי, אלא תוספות עלילתיות אחרות (כריסטוף וולץ כדודה של אליזבת שמממן את ניסוייו של הדוקטור). בעוד הפרק המסופר על ידי ויקטור מלא בגוויות ובטירוף יצירתי, זה של היצור נטול השם מתאר בדידות אינסופית. רק אז נוסף לסרט רובד של חמלה והוא מתחיל לגעת ללב.  

דל טורו אוהב אדום כדם. אין כמעט סצנה ב"פרנקנשטיין" שאין בה התפרצות של אדום עז – בשמלה של האם (ויקטור חוזר בסיפורו לילדותו), בעניבה של הדוקטור, בחשמל שמחייה את תרכובת האיברים המתים. האדום בולט על רקע הגוונים האפלוליים של חלקים נרחבים בסרט, שהוא, בעקרון, סרט אימה גותי עם לב של רומנטיקן. דימויים קדמוניים של אש ומים משלימים את התמונה. זה סרט מרהיב עין, עם זאת שחלק מהדימויים נראים ממוחשבים מדי ונראה שאולי היה נכון יותר לצלמו בפילם. 

אלכסנדר דספלה, שהלחין גם את "צורת המים" ו"פינוקיו" של דל טורו, ממשיך לא לאכזב. כאחד ממלחיני הסרטים המוכשרים והפוריים ביותר שעובדים היום, הוא מציע פסקולים מלודיים ועשירים שתורמים לחוויה הרגשית, והוא עשה זאת גם הפעם. יש לכם עוד שבוע לראות את הסרט על המסך הגדול לפני שיעלה לנטפליקס. מומלץ לנצל את ההזדמנות.

4 כוכבים
Frankenstein בימוי: גיירמו דל טורו. עם אוסקר אייזק, ג'ייקוב אלורדי, מיה גות', כריסטוף וולץ. ארה"ב 2025, 150 דק'