קולקציית התכשיטים שתגרום לכם ללכת עם אמנות על הצוואר
איורים מיניאטוריים, פנינים קטנטנות, וגולגולות – הזמנו את הציירת עפרה אייל והצורפת עדי לחובר לשוחח על שיתוף פעולה ראשון אחרי 40 שנות חברות
1.
הכרנו ביום הראשון של כיתה א'2, לפני 41 שנה. גרנו באותה שכונה, רקדנו באותה להקה, למדנו בכיתות אמנות יחד, ציירנו יחד, הפכנו אימהות יחד. כל כך הרבה שנים שאנחנו יוצרות זו לצד זו – עדי צורפת תכשיטים עם בן זוגה, עפרה ציירת ומאיירת – ורק היום, אחרי מפגש מקרי עם יפעת גוריון מצבע טרי, אנחנו משתפות פעולה בפעם הראשונה לכבוד היריד.
עדי: "עפרה, את מציירת כל החיים, היד שלך לא נחה לרגע. יש לי ציורים, פתקים ושרבוטים יפהפיים שלך מ־40 השנים האחרונות. ציירת המון שנים בצבע ובאחרונה הגעת לקו אחר, איורי יותר, שגם בא לידי ביטוי בקולקציה. למה?".
עפרה: "מאז שהייתי ילדה נמשכתי לאיורים בספרים. לפני כמה שנים השתחררתי והתחלתי לבטא את האהבה הזאת".
עדי: "מה את אוהבת בזה?".
עפרה: "את העבודה בשיתוף פעולה עם אחרים. יוצרים, כותבים, אנשי מילים, איתך. יצאתי מהבדידות של אמן עם עצמו בסטודיו והתחלתי ליצור מפגשים מפרים עם אנשים מוכשרים. אפילו לך נדנדתי שנה שנעשה משהו יחד".
2.
עפרה: "אני זוכרת את הציורים שלך מהתיכון, עדי, שהיו נראים בעצמם כמו צורפות. המעבר שלך לעולם הזה לגמרי טבעי בעיניי, אבל מה הוביל אותך לשם?".
עדי: "בתיכון קראתי את הספר 'מפתח כוכב' של פרימו לוי. הבנתי אז שהאלכימיה של חומרים עם רגשות היא מה שמלהיב אותי. אני נמשכת לקראפט, להתעסקות, למגע של החומר, לזהב, אש ונצנצים. אפילו את בן זוגי פגשתי דרך עולם הצורפות כשבאתי לעבוד אצלו. התאהבתי בו ובעבודות שלו, ואנחנו עובדים יחד כבר 25 שנים".
3.
יצרנו יחד קולקציה המונה עשרות פריטים; סיכות, תליונים ועגילים המשלבים ציורי מיניאטורות על כסף טהור או פורצלן. הציורים של עפרה נצרפו לכדי תכשיטים בידי עדי, כל אחד מהם משובץ זהב ואבנים יקרות, יחיד במינו ונעשה בעבודת יד. שם הקולקציה, Golden Age, מתייחס לתקופה שבה מוטיב גן העדן האבוד עבר כחוט השני בין יצירות ספרותיות ועולמות חזותיים. החזרה לרומנטיקה והמפגש בין מלאכת הצורפות המסורתית לציורי המיניאטורות קוראים תיגר על המעבר לייצור המוני וממוחשב.
עפרה: "האיורים שלי מושפעים מתור הזהב באיור האנגלי של סוף המאה ה־19. אני יוצרת עולם דחוס, מלא פרטים, עמוס יופי וחסד בעל אופי רומנטי שבו נמתחים הגבולות בין הנצחי לזמני ובין הפנטסטי לארצי לכדי אוטופיה מאוימת".
עדי: "אני הגבתי לדימויים שלך ולקחתי אותם צעד ויזואלי נוסף, דמעות אמרלדים או יהלום הזולגים מעין בוכה, אלמוג שהוא שלד לגולגולת, גבישי אקווה מרין המשמשים מים לברבורים".
עפרה: "הייתה לנו חוויה כיפית ומלהיבה. נכנסתי לעבודה בתוך הדינמיקה שלכם שהזכירה לי תקופה שבה השתלמתי בכפר בהודו וכך הכל מתערבב – החיים הפרטיים, העבודה, המשפחה, הסיפורים, לקוחות וחברים".
4.
נושאים חוזרים בציורי המיניאטורות ובתכשיטי הקולקציה הם הטבע, התום הילדותי ואמנות הממנטו מורי (Memento Mori). דמויות המסתכלות בעיניים נקיות, לא מקולקלות, בתמימות המצפה לטוב שיש לעולם להציע, בטבע הלא מתועש אל מול תחושת ההתייתמות, ההתחלה והסוף של הכל, וּודאותו של המוות. הצטרפנו לתמה עשירה של יצירות אמנות מכל הזמנים העוסקות בקטנות האדם ובסופיותו והמגישות את המוות והכליה, את זמניות התענוגות ואת הפרופורציות בין הגשמי לרוחני.
