"צ'יף המלחמה" רוצה להיות "משחקי הכס". ויש לה את התחת לזה

שירות הסטרימינג של אפל דאג לאורך השנים להציג סדרות מכל ז'אנר אפשרי כמעט, אבל סאגה מיתולוגית-מלחמתית נוסח "משחקי הכס" עוד לא הייתה לנו. עכשיו נראה שהם מצאו סדרה כזאת עם "צ'יף המלחמה", שאפילו הצליחה לנכס לעצמה את הטייטל "מבוסס על סיפור אמיתי" ועוקבת אחר סיפור מולדתו של ג'ייסון מומואה – הוואי. וזאת הוואי כפי שמעולם לא הכרתם. או אולי כן, אם אתם חנונים של היסטוריה. אם את הוואי הכרתם בתור אי שליו מלא במלונות פאר וחופשות יוקרה, הפעם זה הרבה פחות מפנק והרבה יותר אכזרי. לא מדובר ב"מואנה". דה רוק לא יפצח פה בשירה ולא יהיו פה ריקודי הולה. יהיו חניתות, קרבות פנים אל פנים מהסוג האכזרי ביותר והרבה תחת של ג'ייסון מומואה. ויש גם נבואה.

הסדרה עוקבת אחר קאיאנה (ג'ייסון מומואה), גנרל לשעבר בצבאו של מלך מאווי, קאהקילי, שעזב את תפקידו לאחר שהבין כי המלך איבד את דרכו. כעת, עקב התגשמותה הקרבה של נבואה עתיקה, קאיאנה צריך לחזור לשירות המלך – ולאחד את ממלכת הוואי. הפרמיס עצמו עושה חשק לראות את הסדרה, ואז מגלים שמומואה הוא גם אחד היוצרים. מעולם לא חשבתי עליו כעל יוצר, ולמען האמת גם לא כשחקן, אלא כעל דות'ראקי עצום מימדים ומאיים שלפעמים לוקחים אותו לתפקידים אחרים. 

כן, מומואה נכלא באופן מסוים במשבצת של ח'אל דרוגו וניסה לצאת מזה עם "אקווהמן", שהתברר כליהוק הרבה יותר גרוע ממה שחשבנו בהתחלה. "צ'יף המלחמה" הוא שינוי מרענן עבורו וזה תענוג לראות אותו משחק בשפתו המקורית. לפעמים, אני מודה, הלכתי לאיבוד עם השפה ההוואיית וכבר לא הבנתי מה קורה והייתי צריך לחזור אחורה, אבל לא כמשימה מתישה, יותר כמו לקרוא את אותו עמוד בספר כתוב היטב כמה פעמים כדי להפנים ולהבין את השתלשלות האירועים המדממים והאלימים. כי האירועים המדממים והאלימים הם הדבר הכי טוב בסדרה. 

סצנות הקרב כאן הן אכזריות וכואבות. זה לא מלא בשפריצים של דם כמו "ספרטקוס" (לפחות בינתיים), אבל עצם העובדה שאלה אנשים שנלחמו בחניתות ואבנים הופך את כל העניין להרבה יותר ברברי ואכזרי. כבר על הפרק הראשון אנחנו מקבלים כמות עצומה של אקשן והשלכות כבדות משקל עבור הגיבור. אז יש לנו גיבור מעניין, משחק טוב, יש לנו סיפור היסטורי על ממלכה עתיקה  –  אז למה צריך נבואה?

הסיפור, שמבוסס על ההיסטוריה של הוואי, משלב גם אלמנטים על טבעיים שלרוב לא רואים בסדרות היסטוריות (אולי ב"וויקינגים"), כמו נביאה בעלת כוחות מאגיים או נבואה עתיקה שמתגשמת. והאמת? סיפורי נבואה נמאסו כבר לפני עשור. היו לנו כל כך הרבה מהם. האורקל ב"מטריקס", האורקל ב"300", הנבואה ב"הארי פוטר", ב"פרסי ג'קסון". פאקינג אדיפוס. נתקלנו בכל כך הרבה נבואות לאורך ההיסטוריה של הקולנוע והטלוויזיה, שזה פשוט לא מעניין.

האם לא ניתן היה למצוא הצדקה עלילתית טובה יותר להצטרף למלך שהוא בחר לנטוש? האם המלך לא היה יכול לשקר ולהגיד לו שהוא שינה את דרכיו? האם זאת הייתה חייבת להיות "הנבואה על האדם בעל גלימת הנוצות"? אולי יצליחו איכשהו להפתיע אותנו ולהצדיק את עניין הנבואה, וברור שבתרבות העתיקה הנ"ל האמינו בנבואות ובאלים, אבל בתשעים אחוז מהמקרים זה פשוט מוריד עניין מהסיפור וחבל, כי יש כאן מאחוריו סדרה ממש טובה ששווה לראות. 

למרות שהיא כנראה לא תחזיק מספר עונות כמו "משחקי הכס" ולא תתקרב להצלחה שלה, "צ'יף המלחמה" בהחלט מספקת את הסחורה כשמדובר בערך הפקתי, סיפור, אקשן ומשחק. למען האמת, זאת הגרסה הכי טבעית ונינוחה של ג'ייסון מומואה שאי פעם ראיתי, ולא רק כי התחת שלו בחוץ כל הפרק. הוא מדבר את השפה שלו, משחק עם קאסט שמורכב מהעם שלו וזה מרגיש שאחרי שהוא התקבע בזיכרון הקולקטיבי כח'אל דרוגו, הוא סוף סוף מצליח להשתחרר מזה ולעשות דברים טובים על המסך.

את כל זה מומואה עושה עם הישג די גדול: לקחת את הוואי, שמוכרת לנו מכל כך הרבה סרטים וסדרות, ולהראות אותה כפי שלא ראינו מעולם, עם סיפורים שרובנו לא שמענו מעולם. הדבר היחיד שפוגע בסדרה כאמור הוא עניין הנבואה. כנראה שרצו להעניק לסדרה אווירה קצת פחות ריאליסטית, בחירה אמיצה ללא ספק, ועדיין – ברגע שיש נבואה – די ברור לאן הסיפור הולך והאווירה המיסטית מגיעה על חשבון העלילה. אבל אם נקבל עוד קרבות כמו בפרק הראשון – נסלח גם על זה.
>> "'צ'יף המלחמה" // Chief Of War // עונה 1 תשעה פרקים // Apple TV+