פדלפון מאניה: אחרי 20 שנה, ציפי סיקסטיז חוזרת
הלקוחות המילניאלים של ציפי סיקסטיז זוכרים היטב כיצד נהרו אל המחסן שלה והתהדרו ב"מכנסי ציפי" איקוניים תמורת 50 שקלים בלבד. עכשיו, ביוזמה של קהילת הפוטלאז', החנות עושה קאמבק בפופ-אפ וינטג' ותרבות נוסטלגי במיוחד
החנות הקטנה של ציפי סיקסטיז ("זה היה השם שלי ותמיד יהיה") הייתה לא פחות מסנסציה אופנתית בשנות התשעים בתל אביב. בני ובנות נוער נהגו לדהור בהמוניהם מרחבי הארץ אל המחסן העמוס של ציפי אשר הציע להם את מוצר הדגל הפופולרי: "מכנסי ציפי" בגזרת פדלפון או סטרייט במחיר קבוע של 50 שקלים. מה היה סוד הקסם? בין היתר, החיפוש אחר זהות אינדיבידואלית בתקופת ההתבגרות; אמנם מכנסי ציפי הגיעו בגזרות קבועות, אבל לכל זוג היה את הקטע שלו: צבע זוהר, פרינט מעניין, כפתור מיוחד או ריצ'רץ' מגניב – מעין וואן פיס שהצליח לזקק את הוייב של הקונה.
"אלה היו דברים שלא מוכרים אותם בחנויות. לא סטנדרט", טוענת ציפי. "התאמתי לכל בן אדם לפי האופי שלו. יש אחד ערס, אז נתתי לו מכנס של ערס. בחור אחד כתב לי "גם הערס וגם ההיפי קונים אצל ציפי". זה נכון."
בשנים האחרונות החנות האיקונית שלה בשוק הפשפשים סגורה. עקב מחלת שחמת הכבד שתקפה אותה, ציפי הפסיקה לעבוד וכיום היא מתרכזת בדאגה לבריאותה. מפגש מקרי במחסן צדדי בשוק הפשפשים הוביל לקאמבק של "ציפי סיקסטיז" אשר יחגוג שני עשורים לחנות מאז פתיחתה. בקהילת השכנים ברחוב הקונגרס 9 בתל אביב, המכנים עצמם קהילת הפוטלאצ', החליטו להרים את הכפפה, את הכובע, את הג'קטים ואת המכנסיים הרבים שנותרו מהימים ההם, ולהזמין את ילדי שנות ה-80 לחזור אל הפריטים הנוסטלגיים של פעם (וגם וללמד את הצעירים מה היה כאן לפני זארה).
הלקוחות המילניאלים של ציפי שחלקם הפכו מאז להורים צעירים, זוכרים היטב איך מצד אחד של החנות עמדה רשת מדפים אינסופית שחילקה את אלפי הפריטים למידות, צבעים וסוגי בדים מהרצפה ועד התקרה וגם את הצד השני, אותו קישטו אינספור ברכות מעוטרות בתמונות של בני נוער שהשאירו מזכרת אישית לציפי על הקיר המפורסם, עוד לפני שדמיינו קירות דיגיטליים בפייסבוק.
בתזמון מושלם לחידוש המלתחה לקראת החורף ובמחירים שמתאימים לימי הקורונה, לא רק בגדים
יציגו השכנים בדירת שלושת החדרים שתוסב לחנות פופ-אפ במיוחד לאירוע; המבקרים גם יוכלו להציץ לראשונה בעשרות אלבומי הברכות והתמונות שנאספו מ-12 הסניפים שפתחה ציפי בתקופת השיא.
אז מה ציפי, איך מרגיש לך הקאמבק הזה?
"תראי, אני לא עובדת היום. כל יום אני בים, עושה כל מני פעילות גופניות ומצליחה לרפא את עצמי ולכן סגרתי את החנות. עבדתי מאד קשה כל החיים שלי. אבל היות ויש לי סחורה ויש דרישה, אז החלטנו שאנחנו מנסים להרים מחדש את ציפי. המארגנים הם אנשים טובים שעושים דברים טובים. חשוב לי שזה יהיה מין מקום כזה של בית. כמו שהיה פעם בשנות התשעים."
מה יהיה תפקידך בכוח?
"אני אעזור להקים את זה, להרים את זה איתם. לעבוד אני לא אעבוד, עשיתי את שלי. אבל אני רוצה לעזור להם להתקדם ולהצליח. עכשיו אני מעבירה את המוצר של ציפי לאנשים חדשים."
איזו סוג של סחורה נראה במכירה?
"המכנסיים הפדלפונים, חולצות, הכל יד שנייה, דברים שאת לא רואה בחנויות היום. ויהיו מחירים זולים. לכסף אין משמעות מבחינתי. נקים את העסק בצורה שתהיה שם קהילה, לא עוד חנות."
את מתרגשת לפגוש לקוחות מהעבר שיחזרו?
"זו סגירת מעגל בשבילי. כותבים עליי פוסטים, היום גם התקשרה אליי מישהי ושאלה אם אני פתוחה. זה היה החלום שלי לנוער. אני רוצה שזה יהיה כמו פעם כשאמא שלכם הביאה אתכם אליי, שזה יהיה מוסד חינוכי. לא נתתי לאף אחד את הסחורה שלי, רצו כל כך הרבה יצרנים ולא נתתי, שמרתי על הדבר הזה, כי חשוב לי שיהיה לילדים לאן לבוא."
ציפוטלאז', פופ-אפ אמנות, תרבות ומכירת בגדי וינטג', 20-21/11, הקונגרס 9, תל אביב-יפו
לדף האירוע בפייסבוק