צל הימים: זה כל הקסם

"צל הימים" הוא ביטוי נוסף ומוצלח לחזון הקולנועי הייחודי של מישל גונדרי

צל הימים
צל הימים
22 באוקטובר 2013

ההתרשמות שתתואר כאן מבוססת על הסרט שהוקרן לעיתונאים לפני כמה שבועות. בינתיים, אחרי שכבר הופץ בצרפת, מישל גונדרי החליט לקצץ מסרטו כחצי שעה, והקרנתו בארץ נדחתה.

הסיבה לקיצוץ הלכה והתבררה במהלך הצפייה – העיבוד לספרו הסוריאליסטי של בוריס ויאן מ־1947 גדוש עד להתפוצץ בהמצאות ויזואליות פרועות ונפלאות, והדחיסות מקשה עלינו ללכת עם הסיפור הקטן, הפיוטי והעגום שמפכה לאטו בין הררי הגעש של הדמיון. קולן (רומן דוריס קולע), צעיר טוב לב ובעל אמצעים וטבח פרטי (עומר סיי מ"מחוברים לחיים"), מתאהב בקלואה (אודרי טוטו מפקששת). השניים נישאים ובירח הדבש היא לוקה במחלה קטלנית – בריאותיה צומחת שושנת מים והרופא ממליץ להקיף אותה בפרחים.

הטיפול היקר מרושש את קולן, מה גם שבנדיבותו נתן חלק ניכר מהונו לחברו צ'יק, הרוכש באובססיביות את כל כתביו של זן־סול פארטר הנערץ – וביתו הופך בהדרגה למחילה חשוכה ומטונפת (מטפורה חונקת ומעיקה).

לגונדרי יש חזון קולנועי אינדיבידואלי וייחודי, ובסרטיו הקודמים ("מדעי החלום") הילדותיות העקשנית של גיבוריו העצובים נגעה מאוד ללב. הפעם מתקבל הרושם שהוא משתמש בחזונו כאלה לחבוט בראשינו, וכתוצאה מכך הסרט מאבד את קסמו הראשוני ונעשה מתיש. אבל אל תפספסו אותו, ולו בשביל מחצית השעה הראשונה.