אופק אדנק הסעיר השבוע את הרשת עם קאבר חצוף ומחויך ל"סע לאט", אבל הוא ממש לא הראשון שלוקח קלאסיקה, משנה באופן דרמטי את משמעות המקור והופך אותה לשלו. מה עשו לנעמי שמר, מה עשו ללהקת הנח"ל, מה עשו לאריק אינשטיין? האמתי היא שלפעמים גרסאות הכיסוי עשו למקור רק טוב
לטוב ולרע, אחד האירועים שהסעירו השבוע את הרשת התרחש באולפן של גלגלצ. היה זה הראפר/יוצר אופק אדנק, שהתארח בתכנית "טוב שבאתם" וקיבל לידיו משימה מאתגרת – לבצע את "סע לאט", אחד השירים הקלאסים של אריק איינשטיין ז"ל, על מקצב דאנסהול. אדנק עמד במשימה באופן שהעלה חיוך, וכיאה למישהו שמעז לעשות קאבר חצוף לקלאסיקה – גם עורר תגובות זועמות ממש בסגנון עדות ה"איך אפשר לשחוט נכס צאן ברזל".
>> תקראו להם את הצורה: 12 חנויות הספרים הכי מיוחדות בעולם
>> הבועה התל אביבית התפוצצה. אחרי שבע שנים יצא מזה אלבום
הרגע הזה של אדנק הוא הזדמנות טובה להוכיח שהוא, כמובן, לא הראשון. היו פה לא מעט קאברים מעולים שהפכו באופן דרמטי את משמעות המקור, חלקם אפילו היו הפוכים ממש מכוונת המשורר בראשית הדרך. בחלק מהמקרים לפחות זו היתה גם פרשנות חדשה ומרעננת לשיר המקורי, שעזרה לו גם להכות שורשים מחדש בתודעה. אפקט "כוכב נולד" אם תרצו. כך או כך, דברים טובים יכולים לקרות כשאמן לוקח לעצמו את הרשות לקחת קלאסיקה ולברוא אותה מחדש. הנה הפלייליסט:
האחים צברי // שיר לשלום (2021)
ביצעה במקור: להקת הנח"ל, מתוך האלבום "בהיאחזות הנח"ל בסיני" (1970)
מתחילים הכי חזק, עם שיר שהוא קלאסיקה על זמנית, שקיבלה עם הזמן גם משמעות טראגית בשל ההקשר לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. ואז, כתוצאה מהאלבום "הוצאו מהקשרם" – אלבום שבו אמנים צעירים חידשו את שיריו של יענקל'ה רוטבליט, מגיעה הפנינה הזאת. האחים צברי הביאו לשיר הזה בדיוק את מה שהביאו ל"ואלס עם מלשין" או ל"על תמאש ועל העוקץ"; את הגיטרות, את הכעס העצור, ואפילו את החיקוי של מרציאנו שמשובש מאז אילת ששר "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום". מפה לשם, יצא להם וואחד עדכון גרסה לשיר שתמיד נשאר אקטואלי.
דודו פארוק // עטור מצחך (2021)
ביצע במקור: אריק איינשטיין ז"ל, מתוך האלבום "ארץ ישראל הישנה והיפה חלק ג'" (1977)
ושוב – קלאסיקה. קשה לסרב לשיר כמו "עטור מצחך" – שמשלב בתוכו טריו בלתי נתפס: אברהם חלפי ז"ל על הטקסט הנצחי, יוני רכטר יבדל"א על הלחן ואריק איינשטיין ז"ל (יחד עם קורין אלאל ז"ל ויהודית רביץ תבדל"א) על הביצוע העל זמני. אז איך כל זה מתגלגל לדודו פארוק? אנחנו חוזרים לגלי צה"ל, ולסדרת רשת שלהם שנקראה "מה היה קורה אם": אז מה היה קורה אם הטקסט הזה היה נוחת בידיים של פארוק? האמת היא שהוא אפילו עשה צדק עם השיר הזה – כי מתחת ללחן הרכטרי הנעים והשירה הענוגה, מסתתר שיר כואב מאוד על גבר שמקנא באשת רעהו. פארוק (השחקן אורי קומאי) רק הצליח להוציא אותו מחלוקו הוורוד והרך.
נטע ברזילי // נערי שובה אליי (2023)
ביצעה במקור: מרגלית צנעני, מתוך האלבום "נערי שובה אליי" (1986)
השיר המקורי מוכר לנו בתור להיט חאפלות – שיר קצבי וחמוד של צנעני, הדיווה של הזמר המזרחי; ולמיטיבי לכת, גם מהמערכונים שבהם גילם מריאנו אידלמן את דמותה ב"ארץ נהדרת". אבל המציאות, לפעמים, צובעת שירים כאלה בצבעים אחרים. בנובמבר 2023, חודש אחרי שבעה באוקטובר, נוצר פרויקט "אור ראשון" – מיזם מוזיקלי שנועד לשלוח קרן אור בתקופה הקשה ההיא דרך מוזיקה. היצירה הבולטת ביותר היתה של ברזילי, עוד אחת שבאה מעולם הכיף והריקודים, שביצעה את השיר והזכירה כמה המילים, פתאום, יכולות לקבל משמעות אחרת. "אשמור לי למשמרת את אהבתי/ הו, נערי, מתי תשובה אל ביתי?" – היא שרה ליותם חיים ז"ל, שהיה אז עדיין בשבי ארגון הטרור חמאס. והטקסט, שפעם עוד רקדנו לצליליו, פתאום נשמע שונה לחלוטין. וכואב, כל כך הרבה יותר כואב.
הפה והטלפיים // גבעת התחמושת (1989)
ביצעה במקור: להקת פיקוד מרכז, מתוך האלבום "איפה המרכז?" (1967)
"גבעת התחמושת", לא רק הקרב אלא גם השיר, הפך לסמל גבורה ומיתוס, הקרב במלחמת ששת הימים שבעקבותיו זכו שני חיילים – איתן נאוה ז"ל ויעקב (יקי) חץ יבדל"א – בעיטורי העוז והגבורה. זה באמת אחד השירים הכי זכורים עם תקופת הלהקות הצבאיות – כולל הופעה בסרט האייקוני "הלהקה"; אבל מלחמה, במציאות, היא לא דבר הירואי והביצוע של להקת "הפה והטלפיים", מתוך האלבום "בין הים והביצות" שהיה הראשון של הלהקה, הפשיט את כל ההירואיקה מהשיר המקורי – והשאיר אותו בתור משהו עמוס בערפל, עם גיטרות וטקסט שכמעט לא ניתן לשמוע בתוך כל הרעש. אבל שורה אחת כן צפה – "אולי היינו אריות, אך מי שרק רצה לחיות, אסור היה לו להיות על גבעת התחמושת". כמו המקור, גם זה מלמד משהו על המלחמות של אז ועל אלה שבאו אחריהן.
המכשפות // קסם על ים כנרת (1993)
ביצעו במקור: אמנים שונים באלבום "משירי תנועות הנוער" (1974)
האמת היא שהביצוע המקורי של השיר הולך, כנראה, הרבה אחורה – ונולד כשיר שכתב המשורר מרדכי הוניג בתחילת שנות הארבעים, כשנסע באוטובוס מחדרה לתל אביב – שיר אהבה לכנרת, שהתגלה באלבום שבו השתתפו אמנים כמו גידי גוב וחנן יובל בשנות השבעים. אבל אנחנו עוסקים הרי בטוויסטים – והטוויסט הגיע עם אירוע בלתי נתפס: פסטיבל עין גב ב-1993, שהוקדש לשירים שנכתבו עבור הכנרת. אחת הלהקות שהופיעו היתה המכשפות, בהנהגת ענבל פרלמוטר ז"ל, שנתנה ביצוע סוער וכסאחיסטי לשיר הקלאסי ההוא. נעמי שמר ז"ל, שהנחתה האירוע, הגיבה בהומור עם המשפט: "היהפוך כושי עורו? יהפוך גם יהפוך רבותיי!", עם חיוך רחב. מה שאולי מלמד שלפעמים דווקא מי שכותב את השיר נפגע הרבה פחות מהטוקבקיסטים שמסביב.
עלמה גוב // מנגינה (2023)
ביצעה במקור: מוניקה סקס, מתוך האלבום "מנגינה" (2011)
בדרך כלל ברשימה הזאת, יש פער כרונולוגי גדול בין המקור לבין האמן שמוצא את השיר ומחליט לחדש אותו. הפעם עברו 12 שנה בלבד – אבל זה הרגיש כאילו אוקיינוס עבר באמצע. אנחנו חוזרים לימים שאחרי שבעה באוקטובר, ולעוד פרויקט מוזיקלי שהוקם בעקבות המלחמה וגלי ההדף שלה. "מרחב מוגן" היה שמו של המיזם, ועלמה גוב – כבר אז זמרת שקנתה לעצמה מקום בלב המוזיקה הישראלית, לקחה את "מנגינה", שהיה להיט רדיו מאת הלהקה שהתאחדה, ונתנה לה פרשנות אחרת. "היינו במסיבה, עכשיו נוסעים חזרה" – המשפט שגם במקור היה קצת עצוב – הפך בקונטקסט של 2023 לטראגי ממש.
דנה אינטרנשיונל // ישנן בנות (1994)
ביצעה במקור: להקת הנח"ל, מתוך האלבום "הנחלאים באים, הנחלאים באים" (1967)
עוד רגע יפה שבו ביצוע מחודש יודע לתת עקיצה קלה להירואיקה של פעם. "ישנן בנות" המקורי היה מעין המנון פמיניסטי-משהו בתוך תקופה מאוד לא פמיניסטית; הלא הוא עידן להקות הצבאיות. אבל להיסטוריה יש חוש של אירוניה והיא שמה את השיר המוקפד והמועמד (מלשון העמדה) בידיים של דנה אינטרנשיונל, המהפכנית הגדולה של תחילת הניינטיז. אישה טרנסית, שיחד עם עופר נסים, שינתה משהו בסאונד הישראלי וזה עבר דרך הביצוע לשיר הזה, שהפך ללהיט של ממש. לקחו את השיר הצנוע והמפא"יניקי והפכו אותו לקרנבל, כולל עוד בעיטה קטנה באחוריים של הממסד עם הרפרנס ל"מארש צה"ל". שיר דאנס כיפי שהיה עוד תחנה בדרך ל"דיווה", ובדרך, הפך ללהיט ניינטיזי שעד היום קשה לסרב לו.
מופע הארנבות של ד"ר קספר // בשמלה אדומה (1993)
ביצעה במקור: להקת הנח"ל, מתוך האלבום "קרנבל בנח"ל" (1969)
איכשהו, להקת הנח"ל היא מוטיב חוזר במצעד שלנו – ולא בכדי. להקת הנח"ל, אחרי הכל, היתה הלהקה הצבאית המשמעותית ביותר בשנים שבהם עוצב אתוס תרבותי מסוים: כזה שבו מוזיקה היתה בעיקר עידוד ללוחמים ולמורל בעורף, בתרבות צבאית מצ'ואיסטית. אבל עברו שנים, והאתוס השתנה – הוא עבר גם לדאנס של דנה אינטרנשיונל, אבל גם לרוק שהגיע ממועדון הרוקסן. אז קבלו את הפרשנות של הקספרים, בהנהגת שי להב ואורן ברזילי, שהפכו אותו לשיר רוק נעורים – עם הפזמון המדבק "את לא מבינה / את סתם ילדה קטנה". בשביל לא מעט ילדים מהדור ההוא, דווקא הקאבר הכסאחיסטי עזר להכיר את המקור המתקתק. דוגמא לאיך קאבר יכול להחיות שיר אבל אולי גם קצת לצחוק עליו.
ג'יין בורדו ואיה זהבי פייגלין // ואלס להגנת הצומח (2020)
ביצעו במקור: האחיות שמר, לטקסט של נעמי שמר ז"ל
נעמי שמר ז"ל חוזרת לרשימה שלנו, והפעם בזכותו של טקסט חדשני שהקדים את זמנו עשרות שנים. מה שהתחבא בתוך שיר חמוד על הטבע וארץ ישראל, ואחר כך גם זכה לביצוע של להקת הנח"ל, היה טקסט ביקורתי למדי על תופעה שאז לא ממש דיברו עליה – הטרדות מיניות. "רק עליי אין החוק משגיח/ רק עליי איש אינו שומר/ לו היו לי עלי גביע/ אז היה מצבי אחר". עברו שנים, גם היחס להטרדות ותקיפות מיניות מאוד השתנה (עברנו גם את "מי טו"), וב-2020, במסגרת פרויקט "צו השעה" (שהיה ניסיון לספק פרנסה לזמרים במהלך הקורונה), ג'יין בורדו וזהבי פייגלין ניצלו את ההזדמנות כדי לעשות צדק עם השיר. הוא פחות קרנבל בנח"ל, אבל הרבה יותר דגש למילים ולזעקה השקטה שבתוכן.
מיכה שטרית // שיר ההד (2005)
ביצע במקור: אריק לביא ז"ל (1957)
מעטים המבצעים הגדולים שהיה לנו כמו אריק לביא. האיש עם הקול המיוחד וההגשה העילאית הפך לטרובדור ישראלי, מישהו שכל מי שמבצע מוזיקה נושא אליו עיניים. ובשנת 1957 נולד לו השיר הזה, שכתב יוחנן זראי על נופי המדבר הצחיחים של הארץ. כמעט חמישים שנה אחר כך, הגיע מיכה שטרית וכתב אותו לאלבום שנקרא "שלהי קיץ" – בביצוע שהפך למפורסם בזכות הסדרה התיעודית המצוינת של ענת גורן על משפחת דיין. מה שטרית עשה כאן? האמת, לא מדובר במהפך גדול. אבל הוא כן הצליח להוסיף לשיר את החספוס שיש לשטרית, ואולי קצת שינה את הטון משיר קסום לשיר עצוב ומינורי על אדם שמחפש את דרכו בצמא, במדבר הלוהט, כשרק ההד עונה לו מהרי גוש עציון.
ערן צור // נשל הנחש (1990)
ביצע במקור: מאיר אריאל ז"ל, מתוך האלבום "ירוקות" (1988)
"נשל הנחש" הוא, ללא ספק, המנון הלוזרים הישראלי הגדול. שיר שכל מי שאי פעם הרגיש דפוק וזרוק, שר לעצמו ברגעי השפל. ברגעים הכי נמוכים של האדם. מאיר אריאל ידע לכתוב את הכאב הזה בצורה מושלמת. אבל מה שחקק אותו בנצח היה לאו דווקא הביצוע המקורי, אלא דווקא ערן צור – שקיבל את השיר להקלטה בפסקול הסרט "שורו" של שבי גביזון. צור לקח שיר שבמקור היה קצת מחויך והפך אותו לברזל מלובן, שיר דיכאון אמיתי. עם ההברות המדויקות והדיקציה של צור, אז בצעירותו, כל מילה שבוקעת החוצה פוצעת את הלב. שוב אני מוצץ גבעול, מתחת גשר מט לנפול.
שולי רנד // מחכים למשיח (2021)
ביצע במקור: שלום חנוך, מתוך האלבום "מחכים למשיח" (1985)
לשולי רנד יש את הקטע הזה: הוא מסוגל לקחת שיר ששמעת כל חייך ולהפוך אותו כמעט לשלו. "מחכים למשיח" הוא דוגמה מצוינת, אחת מקלאסיקות הרוק הישראליות הגדולות שעברה "רנדיזציה" מושלמת במסגרת המופע "תשליך", שההקלטה ממנו הפכה לסינגל. וכך הטקסט הזועם והמשתלח של חנוך הופך, תחת ידיו האמונות והמשוחקות של רנד, להמנון שהוא כמעט יידישקייט. אגדת עם על חמישה אנשים מתוחים שמחכים למשיח, שלא בא וגם לא מטלפן. כשזה יוצא מהפה של רנד, אתה כמובן חושב על משיח אחר, ולאו דווקא על הסוחר הממולח שמוצא את מותו עם מפולת המניות של 1985. כך או כך, זה לא ממש משנה. הפרשנות המחויכת של רנד לשיר הכועס ההוא גורמת לך פשוט להתאהב מחדש. אולי גם בידיעה הסמויה של רנד שמשיח בשמיים ונשארנו, כולנו, בלי הכסף כאן.