רוטבליט סופרסטאר: המוזיקה שתרעיד את בית ראש הממשלה

כששמעתי את הגרסה הראשונית של הביצוע של "מלך אפס" ל"בוקר של כיף" שעשו במקור תיסלם הוכיתי בהלם קטן. בביצוע המקורי יש דאביות ובעיני תמיד היה אלמנט של מסתורין בלחן, אבל בחיים לא האמנתי שהשיר הזה יוכל להשמע ממש אפל ואפילו מתריס. יחד עם הקליפ החדש אפשר להרגיש את זה אפילו יותר. מלך אפס עומדים ומנגנים לאולם ענק וריק מאדם. איפה הכיף של הבוקר שלנו לעזאזל, איך התהפך העולם כל כך.

כשהקשבתי בפעם הראשונה לביצוע החדש של "לא" (בהובלת הזמר והגיטריסט הגאון גיא שמי) יחד עם רותם אור (טוטמו) ל"מה איתי?" בכלל הרגשתי שדרכתי על קרקע שבחיים לא הייתי מעלה על דעתי שאמצא את עצמי בה דווקא עם השיר הזה. "מה איתי" החדש שלהם הוא מפחיד, מאיים, כאילו (כאילו?) הוקלט בבידוד, במחשכי הסגר הפיזי והנפשי, ובטון באמת מודאג ומפוחד הם שואלים – מה דה פאק יהיה איתי?

מכיוון שקיבלתי מנענע דיסק את הטייטל "מנהל אומנותי" על אלבום האוסף החדש "הוצאו מהקשרם – שרים רוטבליט", בו שוכנים שני הביצועים האלה יחד עם עוד 21 כאלה, יש גבול לכמה שאני יכול להעיד על עיסתנו, ואני גם מקווה להמנע ממילים גדולות מדי, אבל נדמה לי שעשינו פה יחד משהו קצת שונה בנוף המוזיקה והתרבות המקומיים, למרות שמדובר באלבום של גרסאות מחודשות, יענו קאברים, כלומר הדבר הזה שמלא אנשים שואלים למה בכלל צריך אותו.

למה קאברים יכולים, כקונספט, להרגיש מיותרים? כי חלאס עם הנוסטלגיה וההתרפקות על העבר. יש לנו יותר מדי לאן להתקדם ויותר מדי חסכים וטעויות בעברנו הקבוצתי כעם וכמדינה מכדי שאפשר יהיה שוב ושוב רק להתבוסס ב"אוחחח כמה שהיום זה לא פעם". עם זה אני לגמרי מסכים. אבל יש פה דברים נוספים וחזקים בהרבה שגרמו לי לזנק בשמחה אל תוך הפרוייקט הזה. 

הראשון שבהם הוא פשוט עבורי: אנשים נורא אוהבים להתכרבל בעבר ובמה שהם כבר מכירים מראש, בטח שבתקופות מצוקה. אז במקום לייצר מנה סכרינית של נוסטלגיה חשבתי שהרעיון של נענע דיסק לאוסף הזה הוא טוויסט מאד לא אופייני לעלילה כשזה מגע לארצנו הקטנטונת – במקום לתת לשמות שכו-לם מכירים ממילא את השירים האלה, להציע אותם לאמניות ואמנים מהשוליים (היחסיים) בארץ – מעולמות האלטרנטיב, האינדי, האלקטרוניקה והפאנק-רוק. 

רבים מקוראי טיים אאוט הם סופר מעודכנים כמובן ועבורם רוב השמות באוסף הזה הם להיטים בפני עצמם, שזה כמובן מאוד משמח. אבל בשביל רוב המדינה זה פשוט לא ככה. את רוב מי שנאסף כאן לא תמצאו מושמע בעולמות המיינסטרים על בסיס קבוע ומחבק, אבל יש לי תקווה קטנה והיא שלפחות מחלק מהם יזכו לחשיפה גדולה יותר ואולי בזכות האוסף הזה. מגיע להם ולהן, לכולן ולכולם.

וזה מה שהגניב אותי פה – לנסות ליצור מצב שבו יהיו שיקשיבו לשירים כי הם כבר מכירים אותם, אבל שהם יקבלו אותם דרך קולות ורעיונות חדשים, שאולי ימשכו אותם להקשיב גם למוזיקה המקורית של המבצעים שנמצאים באוסף. וזה לא רק זה. אני לגמרי מאמין שכדי לבנות עתיד טוב יותר כדאי מאד מאד להשתמש בחלקים הטובים מהעבר. ועם כמה שרוב השירים פה מוכרים מאוד לקהל הרחב שכבר אינו נוער, יש מספיק ילדות וילדים שאין להם קשר עם השירים האלה.

לקבל את "באה מאהבה" בפעם הראשונה דרך הפאנק-רוק של ישי ברגר, או את "שבתות וחגים" לראשונה דרך ההפקה הסופר-עדכנית בביצועה של יערה שאוליאן – יכול בעיניי לעשות כל כך הרבה. בכל הביצועים החדשים של האלבום לא מרגישים משהו מיושן. גם אם בחלקם יש זיקה לסאונדים מהסיקסטיז, הסבנטיז והאייטיז, עדיין המילים יוצאות מכל הגרונות פה כשהן נשמעות כאילו רוטבליט כתב אותן רק לאחרונה וממש עבורם. האם יהיו מי שיכירו חלק משירי האוסף דרך הביצועים החדשים? אני כבר יודע על כאלה שכן.   

מעבר לזה, לשמוע את הביצועים של רם אוריון ושילה פרבר ל"סוף לסיפור" או את של אלון לוטרינגר ל"אמא אדמה" גרם לי להרגיש ביתר עוצמה עד כמה השירים האלה, לא משנה בכלל מתי הם נכתבו, מרגישים כל כך רלוונטים לכאן ולעכשיו שלנו, למצב החברתי והפוליטי המדכא שאנחנו חיים בו.

וזה חלק ממה שהיה חשוב לי לנסות לעשות בעבודה על הרכבת האוסף: לא סתם לזרוק פנימה שירים אלא להרכיב אותם מרשימה שתגיד משהו על המצב הנוכחי. וזה עוד לפני שדיברנו על ביצועי המחאה של דן תורן ל"במקום חוברת לזכרו" ושל מאלוקס ויובל מנדלסון ל"על מות האימפריה", שצריך לקחת לכל הפגנה בבלפור ולפתוח ברמקולים בווליום שירעיד את חלונות בית ראש הממשלה. 

וכל זה כי יענק'לה רוטבליט הוא מגדולי הכותבים שהיו ושיש פה. עזבו נוסטלגיה, האיש ממשיך בכל הכח, ומזמן לזמן הוא רק מתחזק בפן המחאתי ביצירה שלו. מחוות מגיעות לו גם בלי קשר למה שעשינו פה. אבל אני חושב שבכל זאת יש משהו בזה שדווקא אמניות ואמנים שמגיעותים ממקום אלטרנטיבי ביצירה שלהם עושות ועושים רוטבליט. דווקא הם מדגישים עד כמה הוא כאן ועכשיו, ובעיני הם הביאו אותה – כולם וכולן.   

>> קוואמי הוא המנהל האמנותי של פרויקט "הוצאו מהקשרם – שרים רוטבליט", ואת האוסף כולו תוכלו לשמוע בכל שירותי הסטרימינג ממש כאן ואם תרצו גם לרכוש אותו (זה כדאי!), אז יאללה בואו לבאנדקאמפ