"קורדרוי" הייתה סדרה לא טובה. ואז הגיע פרק 6

"קורדורוי" היא לא סדרה טובה. לפחות לא בעיני. למעשה, עד השבוע, התקשיתי בכלל לקרוא לזה סדרה. זה היה אוסף דימויים, חלקם מעניינים יותר וחלקם הרבה פחות, משולבים בדרמה לא משהו, על דמויות שאי אפשר לאהוב, עם מנעד משחק שנע בין טוב (דר זוזובסקי), דרך סתמי (אריק ברמן) ועד נורא ואיום (דני רופ). אבל אז קרה פרק 6.

הלוואי ויכולתי לספר לכם על מה "קורדרוי" מספרת. כי וואלה, לא הבנתי. כלומר יש סיפור על צעירה שעובדת במשרד הייטק גנרי, מנהלת רומן עם העובד הנשוי שיושב לידה, עושה שלישיות עם החברה הכי טובה שלה וסלבס מזדקנים. אבל זה לא הולך לשום מקום. בטוויטר טענו שזו לא סדרה לבומרים וג'ן איקס, ושהיא מתעסקת בבדידות של הדור הצעיר בעולם המנוכר של היום. שבשבילם זה מראה שחורה לחיים שלהם. יכול להיות. לתחושתי זה היה יותר נסיון שלא התרומם לעשות "אופוריה" ישראלית (אירוני, בהתחשב בעובדה ש"אופוריה" האמריקאית בכלל מבוססת על סדרה ישראלית באותו שם שיצרו רון לשם ודפנה לוין, ושהופקה בהוט, שהפיקה גם את "קורדרוי"). בקיצור, כן, נו, צעירים, סמים, סקס, אתם יודעים. מה שעובד היום. רק שזה לא עובד. כי אין דבר פחות סקסי מניסיון לצאת סקסיים בכוח.

ואז, באמצע כל הכלום ושום דבר הזה הגיע פרק 6. הגיבורה, שחזרה מחופשה, מגלה שהמקום שלה נתפס על ידי עובד חדש – שלפחות אם לשפוט לפי המשחק המגושם שלו, נמצא איפשהו על הרצף. יש ויכוח, הרבה רעש, בכי למנהל, כל הדברים הלא מעניינים שהסדרה נתנה בשפע עד אותו הרגע. אלא שאז בבת אחת הכל משתה כשהוא אומר לה תוך כדי ויכוח "את רק רוצה לשבת כאן כדי שתוכלי לללטף לעובד שלידך בזין".

מה שקורה מאותו הרגע הוא כנראה עשרים הדקות הכי אפרוריות אבל גם הכי מצמררות שנראו בעברית בזמן האחרון. האופן שבו הסדרה מתארת את ההתנהלות של הסביבה הגברית מול הטרדה מינית שכזאת. האופן שבו הם מנסים להקטין את הבחורה, לאיים עליה, ללעוג לה. לקחת אותה כאילו ברצינות אבל בעצם לא לעשות כלום.

איך גבר יושב מולה, מקבל את הגרסה שלה באפטיות כאילו הוא קורא רשימת קניות, איך היא מוצאת את עצמה מנותקת חברתית. איך המטריד ממשיך לעבוד כרגיל. איך מכניסים אותה לחדר קטן מפוצץ גברים עם המטריד. איך כל הגברים האלו משחקים את המשחק ונותנים למטריד לא להתנצל, ואיך אף אחד לא סופר אותה. כי היא אישה, כי היא צעירה. כי היא מעיזה לשכב עם גברים.

אין פה דרמות גדולות, אין כאן איזה התפרצות עלילתית מפתיעה. רק תיאור קר וטכני של האופן שבו גבר יכול להטריד אישה צעירה ולהמשיך להתעקש על זכותו לא להתנצל. על האופן שבו מקומות העבודה ממשיכים לחפות על אנשים כאלו, במקום להיות קו ההגנה הראשון של הנשים, ועל אישה אחת, שמסרבת לקבל את התכתיבים, ומתעקשת להלחם עד הסוף, גם בסיטואציות בלתי אפשריות. וזה אולי עדיין לא הופך את "קורדורוי" לסדרת מופת, אבל הוא הופך אותה למשהו שכדאי לכם לראות.