מבט מבפנים על קו 55, אוטובוס הבובות המקריפ
מזגן עוצמתי קירר אוטובוס מלא נוסעים אך שקט באופן מופתי, אפילו קצת מוזר. למרות הכריזה החלשה הנסיעה עברה חלק, אבל בסוף חיכתה גבעתיים
קו 55. תחנת יציאה: מסוף רידינג. תחנה סופית: מסוף קריית אונו. תחנת עלייה: אבן גבירול, 9:20, 9:32
קו 55 נוסע לגבעתיים, האאוטלט של תל אביב. עיר העודפים שמציעה לך בפחות כסף בדיוק את אותו הדבר, רק הרבה פחות טוב. התחנה הסופית של הקו היא קריית אונו, ששיטת השיווק שלה שונה לגמרי: הבקו"ם. קו 55 מגיע גם אליו, מה שאומר שרוב אזרחי המדינה חייבים לעבור ליד קריית אונו לפחות פעם אחת בחיים. סטטיסטית חלק מהם יישארו, אז למה להתאמץ.
את האוטובוס הראשון פיספסתי. ורצתי אליו. אין דבר יותר מביך מלרוץ לאוטובוס ולפספס אותו. קודם כל, אתה נוסע באוטובוס – כבר לא הצלחת בחיים, עכשיו אתה גם לא מצליח לתפוס אותו? ובסיום ריצת הכישלון הזו אתה עוד צריך להסתובב בחיוך אל מסיבת העיתונאים שנערכת בתחנה כי בעצם אתה דווקא ממש סבבה עם זה ובכלל לא רצית את הקו וזה די מצחיק, לא?
הנהג של קו 55 ראה אותי כמובן. שום איפוק לא היה שם, סימנתי לו כאילו מתוך התקף אפילפטי. אבל הוא עשה את המנובר של "המבט שלי רק קדימה, אני הכי מרוכז בכביש עכשיו, מבחינתי אין יותר צד ימין היום". הוא המשיך לנסוע ואני נותרתי מאחור. ככה מרגישים קבצנים בצומת. ככה גם מרגישה העיר גבעתיים שאליה נסעתי.
התדירות של קו 55 היא די גבוהה, אז חיכיתי לקו הבא. התחנה באבן גבירול מעוצבת כך שיהיה צל על כל מי שברחוב חוץ ממי שעומד בתחנה. הצטופפתי מאחורי התחנה עם 346 הנוסעים האחרים וחלקנו ריבוע צל קטן כמו עדר אנטילופות. השלט האלקטרוני של הזמנים הראה שהאוטובוס הבא מגיע בעוד שתי דקות במשך 7 דקות. אולי הזמנים שם הם ביורו. בקיצור, חוויית המתנה מאוד לא חיובית.
בסופו של דבר קו 55 הגיע ונראה כמו חיקוי של אוטובוס. חברת קווים. ירוק, לבן, כחול, מה זה כל הצבעים האלה? למה לא שניים כמו כולם? סליחה, אבל זה נראה כמו עטיפה של ממתק חרדי.
>> ביקורת קווי אוטובוס: קו 28 מספק חוויה נוסטלגית פלוס טעינת USB
עיצוב הפנים קריפי. המון בובות פרווה תלויות מאחורה, קשורות באכזריות באזיקונים ומוצגות לעיני כל על עמודים כמו אחרי דיכוי התקוממות, מסמנות לשאר בובות הפרווה מה קורה כשמרימים את הראש בקו 55. המזגן בעוצמה גבוהה וזה מאוד נעים, שינוי מבורך מאש הגיהנום שמשתוללת בחוץ. אין ספק שמזגן הוא המרד הכי ברור שלנו באלוהים.
הרבה מהנוסעים היו צעירים כמעט יפים שנוסעים לגבעתיים, וכמה פיסחים שנוסעים לאיכילוב. הצעירים מגבעתיים היו גם כמעט היפסטרים, רבים מהם עם אוזניות על הצוואר – אף אחד מהם לא האזין לכלום, אבל היה חשוב להם שידעו שיש להם את האופציה. למרות שהאוטובוס מלא, היה שקט מופתי. שום אינטראקציה. בכל ספסל ישב אדם אחד. כל עוד אפשר להימנע מזה, כולם מעדיפים לא להיות ליד בני אדם.
התיישבתי. מישהי בספסל לפניי אכלה סלט עוף. הסלט נראה קצת סתמי, מהסוג שהיית מצפה לראות בקו של חברה שנקראת קווים, העיר רחובות של חברות ההיסעים. ממה מורכבת עיר? רחובות. ממה מורכבת חברת אוטובוסים? קווים. פשוט ובנאלי. אפס מחשבה ויצירתיות. יחס הסלט־רוטב היה מאוד לא טוב בעיניי. הירקות ראו ימים יפים יותר, אבל גולת הכותרת הייתה העוף: היה מעט מאוד ממנו יחסית למנה שנקראת סלט עוף. המעט שהיה שחה ברוטב ואמנם היה שחום, אבל חלקים ממנו היו בהירים עד כדי חשד. הכרוב איבד את כל הקריספיות שלו למיונז. פשוט סלט לא מומלץ.
בנקודה הזאת של הנסיעה אני מתחיל להרגיש שהמזגן ישיר מדי וחזק מדי, ומה שהיה נחמד בהתחלה הופך למטרד. כמו סוטה קריר שנושף לך בפרצוף.
הנסיעה עצמה חלקה ובלי פקקים או עיכובים ודי מהר תל אביב נגמרת ומתחילה גבעתיים, שמקווה שלא תשים לב שעברת לעיר אחרת. הנוף מתחלף לחנויות כמו אלקטרו ציון והשיזופייה, אבל שמות הרחובות הם בדיוק אותם שמות כמו בתל אביב. כאילו מישהו הזמין את גבעתיים בעלי אקספרס.
הכריזה בקו 55 חלשה ולא ברורה אז לכל הנוסעים יש מבט מבולבל. כולם מסתכלים מסביב בעיניים מכווצות ושואלים כל הזמן "מה?", "מה הוא אמר?", שזאת הדרך של חברת קווים להכניס אותך לווייב הגריאטרי של גבעתיים.
וזה לא שלגבעתיים אין מה להציע. הנוף נעים. נראה שהיה כיף בשנות ה־90. אנשים עם כלבים מטיילים עם הראש בטלפון, מה שאוטומטית הופך את כל הכלבים לכלבי נחייה. האוטובוס חולף ליד פאב הפרגולה שנקרא על שם פתרון הצללה שאין בתל אביב בגלל סוגיות נדל"ן. אנחנו עוברים ליד בית עלמין, וכל הכבוד על זה. בגבעתיים המוות הוא חלק מהעיר אז לא מוציאים את בית הקברות החוצה.
ירדתי מהאוטובוס. מולי עזריאלי גבעתיים. בניין אחד, נמוך. שום עיגול, שום משולש. רק שלט – "חדש מקדונלדס". אנשים, תעשו לי טובה. גבעתיים, תכריזי על עצמאות. תפסיקי לנסות לרצות אחרים. תהיי את. פשוט תהיי את.
גילוי נאות: הלכתי לפסיכולוגית בפעם הראשונה ביום שנסעתי בקו 55, אז אולי קצת השלכתי על הביקורת הזו.
פרטים נוספים:
מחיר – 5.90. קצת יקר, אבל עדיין בגבולות הסביר
זמנים – מקדים אם אתם רצים לאוטובוס ומאחר אם אתם מחכים בתחנה
תדירות – גבוהה
צפיפות – סבירה מאוד
אוכלוסיה – איזון יפה בין צעירים לשבורים
אווירה – קייטנת אחוזת ראשונים עם טאצ' של ג'ים הנסון סדיסטי
עיצוב פנים וציוד נלווה – דגם חדש אבל לא הכי חדש, אין טעינת USB
עוצמת מיזוג – כמו לעמוד עם הראש ישר מול המזגן בחתונה. אם רקדת זה כיף, בשאר הזמן זה מבאס
סלט עוף – על הפנים