אם אתם שייכים לאסכולת הצר והארוך, הקיי הוא הבר־מסדרון שלכם

הקיי הוא כמו מחזה אבסורד המתרחש במסדרון ארוך וצר. הוא נפתח בתור אינסופי למסיבה שלעולם לא תתרחש, אבל הקבועים מגיעים בכל זאת מתוך הרגל או מהפחד לפספס. ביקורת בר

קיי בר. צילום: רוי גיא
קיי בר. צילום: רוי גיא

ברחוב הרצל מאחורי דלת זכוכית כבדה נמצא הקיי, בר ארוך וצר שנראה כמו מסדרון שיזם נדל"ן הסב למקום בילוי. חלק מהאנשים יושבים על הבר המוארך, אחרים יושבים על הספה המוארכת והשאר עומדים בין לבין, מפריעים למעבר תקין של תנועה. החכמים במיוחד בוחרים הלילה להישען על גרם מדרגות, שלא ברור לאן הוא מוביל אם בכלל. הקיי הוא כמו מחזה אבסורד. הבילוי בו הוא כמו המתנה בתור למסיבה שכולם רוצים להיות בה. אבל התור לעולם לא נגמר ואיש לעולם לא ייכנס למסיבה.

המקום לא נוח באופן בסיסי, דבר שמחזק את התחושה שהקיי הוא מקום של "קבועים". מי שמגיע לשם עושה זאת מתוך הרגל, כי חברים שלו כבר שם או כדי לענות על פומו שלא נותן מנוח. ואולי כל שלוש הסיבות האלה הן אותה סיבה.

>> שוקלים להצביע כחול לבן? כנראה ששאטו שועל הוא הבר בשבילכם

הצפיפות משחקת לטובתנו. תוך דקות ספורות אנחנו תופסים את מבטו של הברמן הנחמד וצועקים לו "ג'ין טוניק וסטלה" מעל גלי הקול של מוזיקת ערוץ האופנה שמתנגנת ברקע ומשתלבת באופן הרמוני כמעט עם האווירה במקום. המשקאות מוכנים במהירות ואנחנו מוצאים את עצמנו כלואים בין שתי בנות מעודכנות לגבר שמביט במבט מצועף באישה קטנת קומה. אנחנו חושבים לטעום מהמק אנד צ'יז אבל מוותרים באותה מהירות על הרעיון כי כרגע נדמה שהחלל היחיד שיש מספיק מקום כדי לאכול בו הוא תא השירותים, וגם זה בספק רב.

כמו בכל מחזה אבסורד, גם כאן בסוף הבילוי לא הגיע קתרזיס. זה היה עוד ערב במקום שנדמה כי כל הערבים בו דומים.

חשבון: 83 ש"ח
הווייב: תור למסיבה הכי שווה בעיר
מרים: השירות
מוריד: אין מקום לזוז
מתנגן: האוס או טכנו
מה חוגגים: האנימון או פרידה

← קיי בר, הרצל 4 תל אביב