תגלית האינדי הכי חמה בעיר החלה את דרכה בבית יתומים בווייטנאם

"בית זה משהו שיש לי קונפליקט איתו. אני מזכירה בית בהרבה שירים שלי, וזה תמיד בחיפוש כזה", אומרת קרן אילן, בת 24, מהמוזיקאיות המסקרנות שפועלות כרגע בישראל. האי־פי החדש שלה, ",This Morning "Yesterday הוא אסופה עדינה של ארבעה שירים אלקטרוניים, שאת כולם כתבה והלחינה. אולי ראיתם אותה בקליפ של עדי אולמנסקי ל"Sex on My Mind", שבו היא משחקת טינאייג'רית שלא מצליחה להתחמק מדימויים מיניים בכל מקום ומוצאת את עצמה לבד, מוקפת בזוגות מתחרמנים. היא נראית שם אדישה, משועממת, מאוכזבת, לא שייכת. כפי שהיא מודה בעצמה, היא קצת "לא קשורה", באה משום מקום: פתאום הוציאה אי־פי, משיקה אותו בכולי עלמא, בלי עבודת שטח בהופעות ברחבי הארץ או הוצאת סינגלים לרדיו בהדרגה. "קצת קפצתי למים", היא מסבירה. 

תחושת הזרות ליוותה את אילן כל חייה, מאז שנולדה בווייטנאם ואומצה על ידי זוג מכפר שמריהו. "יש לי אחות גדולה, שנולדה למרות שזה היה מסוכן. אמא שלי לא יכלה ללדת, והחליטה שהיא רוצה לאמץ. וייטנאם היה אחד מהמקומות היחידים שבהם היה אפשר לעשות את זה. ההורים שלי היו אמורים לאמץ ילדה ואז התקשרו ואמרו שלקחו אותה, אבל שנולדה מישהי ברגע זה. אז הם עלו על מטוס ובאו לקחת אותי".

קרן אילן. (צילום: אריאל פדצור)

כילדה, אומרת אילן, היא לא נתקלה ביותר מדי גזענות. "גדלתי בחממה של כפר שמריהו. כולם הכירו אותי תמיד, אף אחד לא הסתכל יותר מדי ושאל שאלות", היא מספרת. "אבל פתאום כשהייתי בתיכון היו מלא שאלות שלא היה לי מושג איך לענות עליהן. כמישהו מסתכל עליך ואומר 'מה את סינית?'. בהתחלה כעסתי. הייתי ילדה כועסת, הייתי מחזירה. זה גרם לאופי שלי להיות שונה. היום אני מתמודדת עם זה בקטע של 'אתה לא שווה את התגובה שלי', או שעונה באנגלית כדי לעשות דאחקות. אבל זה קצת חופר, כשאנשים 'חייבים' להעיר. כשיש מקרים גזעניים אני מתעלמת".

אי־פי הבכורה, "This Morning, Yesterday", הוא בעל צליל מגובש ואניגמטי, עם הפקה והקלטה מצוינת של אוראל תמוז (אומללה). שיר הנושא הוא קלאסיקת אינדי מיידית: הווקאלז המובסים של אילן מכמירי לב, מבויישים אבל רוצים להיראות בו בזמן. בעוד שהשירה מופנמת לרוב, היא הופכת פתאום לעימותית בשיר "Take Her Down", שאילן מכנה "שיר הזונה", העוסק בנשיות כמוצר. השיר נפתח בשורה "spread your legs like you never have before" ("פשקי את רגלייך כמו שלא עשית מעולם"), על רקע גיטרה קצבית. לפתע נחשף צד מרדני במוזיקה המאוד יפה ועדינה. היצירה שלה מעלה תחושה של מוזיקאית שרוצה ללכת אפילו רחוק יותר ולהעז. יהיה מעניין לעקוב אחריה ולגלות את ההתפתחות שלה בהמשך הדרך. 

גם אם במוזיקה אילן עוד מאופקת, בחייה האישיים יש הרבה הרפתקנות, עם טיולים באסיה, מגורים ועבודה במלון של הוריה בפירנצה והתנדבות עם ילדים פגועים התפתחותית בווייטנאם. "רציתי לעשות סגירת מעגל, משהו ממלא אחרי השנתיים של הצבא", היא מסבירה. 

במשך חודשיים היא גרה והתנדבה במקדש בווייטנאם, שם נחשפה למראות קשים. "זה בית יתומים בתוך מקדש, אבל יש מלא מתנדבים וכולם רוצים רק את היתומים החמודים. יש שם ילדים אוטיסטים ונפגעי Agent Orange (נשק כימי ששימש את ארצות הברית במלחמת וייטנאם – נ"פ)", היא אומרת. "הם עדיין נולדים ככה בגלל מה שהאמריקאים ריססו במלחמה. יש להם למשל ראש ענק גם בגיל 13. יש שם ילדים עם מומים, פיגור שכלי, בעיות התפתחות. כל מה שעשיתי זה לחבק ולהאכיל אותם. זה היה הזוי. אין שם מיטות, הם ישנים על קרשים. אנשים באים ושמים את התינוק שלהם שם כי הם יודעים שהנזירים ישמרו עליו". 

בנוסף לחוויה הזו, בגיל 12 יצאה אילן עם הוריה למסע שורשים בווייטנאם, אך לא הצליחה למצוא בו את הוריה הביולוגיים. את הכסף שקיבלה לבת המצווה שלה העניקה לשלושה סטודנטים וייטנאמים, וכך הם הצליחו לממן לעצמם שכר לימוד ואופניים כדי להגיע לאוניברסיטה. היא זכתה לסגירת מעגל נוספת לאחרונה, כשבחדשות בווייטנאם שודרה כתבה מפרגנת על האי־פי שלה. 

גם אם הדבר לא ניכר בהאזנה לאי־פי, המקורות של אילן הם דווקא ברוק הקלאסי והפולק, עם להקות כמו לד זפלין, בוב דילן והאיגלס. כשהייתה בת 16, היא החליפה אותם במועדונים האלקטרוניים של תל אביב, אף שגם שם לא הרגישה לגמרי שייכת. "ניסיתי להתגנב למסיבות", היא נזכרת. "בזמנו, באו הרבה אמנים גדולים לבלוק, כמו Sbtrkt, זה היה ממש מגניב. לא הייתי בשום סצנה מסוימת, גם לא באמת באלקטרוני, אבל תמיד ידעתי מה יש בעיר. הייתי הילדה הקטנה שהולכת לכל מקום שיש בו גיג טוב. היינו יוצאות ולא מעשנות או שותות ולא כלום, רק נהנות מהרגע ומתל אביב". 

היום, היא אומרת, היא שמחה לא להשתייך לאף סצנה. "חיי הלילה של תל אביב יכולים להכביד לפעמים", היא אומרת. "הייתי שם נורא חזק ועכשיו אני ממש נמנעת, מרגישה שאני לא קשורה לשום דבר, מעבר לזה שלא הייתי קשורה אף פעם באמת. זה כבר לא אישו, וזה כיף שזה לא". 

אם על הנושא של הקושי להשתלב בחיי הלילה הקשוחים בתל אביב היא מדברת בקלילות, כשזה מגיע לגירוש הילדים הפיליפינים שהתרחש לאחרונה בתל אביב, היא משתתקת. "אני לא מבינה את זה", היא אומרת. "יש אלף ואחת דעות על זה, ועדיין, האנושיות היא רמה מעל. עצוב שאנשים במדינה הזו לא ממש מבינים את זה שיש ילדים ויש להם הורים". 

קרן אילן

בהופעה הקרובה שלה בכולי עלמא (שלישי, 3.9) היא תארח את רותם בר אור מהאיינג'לסי, אותו הכירה כמעריצה של הלהקה. אם פעם היא לא חשבה שיש סיכוי שזה יקרה, אבל היום לכבוש את העולם הוא חלום שהולך ונהיה יותר קונקרטי – ובנוסף לסיבוב הופעות בארץ יש לה מחשבות על חו"ל. "לא האמנתי בעצמי, אני עדיין גם בשוק. עכשיו הכל נורא קורה, הייתי המון שנים בדבר הזה. כנראה שזה הזמן שלי", היא אומרת.