כוכב ספרי הטראש מהסיקסטיז הגיע לבמה – והתוצאה מרתקת

הזוג על הבמה מתנשק, אבל הצליל מגיע מאיש האפקטים שמוצץ בצד פרי הדר: איך הפכה "רדיו פליי", הצגת פרינג' על איש הקראטה פטריק קים, לדבר שכולם מדברים עליו?

מתוך "רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס)
מתוך "רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס)
7 במאי 2018

בצד הבמה מצלצל שעון מעורר בפעימות של טלפון. במרכז עומדת מול מיקרופון סאלי המזכירה ועונה לטלפון שעשוי מכף היד שלה, אחר כך היא מתחילה לתקתק על מכונת כתיבה בלתי נראית בזמן שמפעיל השעונים עושה רעש של מכונת כתיבה עם אביזרי משרד. פטריק קים עולה אל הבמה ומפטיר כלפי סאלי "היי, בובה", קריאה שאחריה יגיעו רמזים מיניים טראשיים שהולמים ספרות פאלפ משנות ה־60, וזו אכן ספרות פאלפ משנות ה־60.

"Radio Play" היא הצגה שונה בנוף התיאטרוני בישראל, גם בזה הפרינג'י. כך גם שחר מרום, במאי ההצגה. מצד אחד מרום הוא המייסד והמנהל של גלריה תיאטרון החנות, מרחב קטן וניסיוני ברחוב העלייה שמוקדש ליצירה עצמאית ולרוב שולית; מצד שני הוא רואה בבידור ערך עליון. השילוב הזה הוא מה שהופך את "רדיו פליי" להצגה שעוברת מפה לאוזן מהר יותר ממכות הקראטה של המרגל הסקסי פטריק קים, כוכב הספרים הזולים שעליהם מבוססת ההצגה. "רדיו פליי" נולדה בלילה הלבן של 2016 כקטע בן חמש דקות בתסכית "רדיו חנות" שעלה ברדיו 106FM, "אבל משהו היה חסר, זה לא היה מעניין", נזכר מרום. הוא רצה יותר מזה – לקחת ספר טראש שהוא לא טקסט קדוש, כזה שאפשר לעשות איתו מה שרוצים.

שחר מרום (צילום: דין אהרוני רולנד
שחר מרום (צילום: דין אהרוני רולנד

עוד כתבות מעניינות:
מעצבי במה מספרים על הג'וב הכי מגניב בתיאטרון
הדרמה מאחורי הקלעים של מחזמר על אודישן גורלי
האמנית הגדולה בעולם יוצרת מתוך בית חולים פסיכיאטרי

"איש הקראטה פטריק קים" הוא כזה. בשנות ה־60־70 נמכרו הספרים הללו לפי משקל, ועשרות הסופרים שכתבו אותם עשו זאת נטו כדי להתפרנס. "אפילו פגשנו חלק מהם שבאו לראות את ההצגה", מספר מרום. "לפני עידן הטלוויזיה זה היה הפורנו, המתח והמקבילה של הסדרות שאנחנו רואים היום בטלוויזיה. אלה היו ספרים בכריכה רכה שהיית קונה בתחנה המרכזית ומחביא מתחת לכרית. הרבה אנשים אומרים לנו: 'כן, היה לנו פטריק קים מתחת למזרן'. כשקוראים אותם בעין של 2018, חוסר המודעות של הז'אנר והביטויים שיש בו מצחיקים מאוד".

מרום מגדיר את עצמו כ"יוצר של תיאטרון חפצים" ומספר שהכוח של "רדיו פליי" נובע משני דברים: הפער בין מה שהאוזן שומעת (גניחות ונשיקות) למה שהעין רואה (קים והסוכנת החשאית דומיניק לה קרואסון בחשכה, איש האפקטים מוצץ פרי הדר) ו"הטקסט של פטריק קים שהוא נורא נורא אידיוטי".

מעצב הסאונד שרון גבאי, מתוך "רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס)
מעצב הסאונד שרון גבאי, מתוך "רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס)

האידיוטיות הזאת היא לא דבר שמרום מתבייש בו, להפך: "אני אוהב מאוד בידור, ההצגה שלנו היא בידורית, עם זאת אפשר לעשות בידור אינטליגנטי שלא הולך על הנוסחה השחוקה של לקחת פורמט שכבר קיים ולשכפל אותו. לקחנו נוסחה שחוקה שזה 'פטריק קים' ועשינו תיאטרון חפצים מסאונד. כדי לקום מהטלוויזיה בסלון ולהחליט שאתה משלם 80 ש"ח והולך להצגה, צריך שתהיה סיבה ממש טובה. אנחנו כיוצרים ואמנים צריכים להתאמץ כדי להוציא אנשים מהבית. הקהל צריך לדעת שהוא עומד לראות דבר שהוא עוד לא ראה ושהוא עומד לחוות חוויה שהוא עוד לא חווה".

מתוך "רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס)
מתוך "רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס)

אין שום אשליה

"רדיו פליי" לא נולדה ביום וגם לא בארבעה חודשים. "להמציא שפה בימתית חדשה לוקח בין חצי שנה לשנה ויותר, זה לא כמו תיאטרון רגיל שבו הצורה כבר קיימת. לא מעניין אותי לעשות על הבמה דברים שכבר עשו לפניי, זה משעמם אותי", אומר מרום. בהתחלה ההצגה, שאותה כתבה נועה בקר, עלתה במועדונים ומרום היה משחק בעצמו, אבל עם הזמן נולד הצורך להתרחב ולהפוך את הפרויקט להצגה ממשית. זה קרה עם הצטרפותם של נועם רובינשטיין ונדיה קוצ'ר, שעבדו בחנות בפרויקטים אחרים. לאחר מכן הצטרפו גם נועה בקר ושרון גבאי. "נועם ונדיה העלו מאוד את הרמה. הבנו גם שהשחקנים צריכים לעמוד עם מיקרופונים, בלי להתחפש, בלי תפאורה. אין שום אשליה תיאטרונית. והנה, זה עובד".

בגיל 41, אחרי לא מעט יצירות עצמאיות ואלטרנטיביות, מרום מספר שהוא מרגיש מסופק כיוצר. "אני גאה באמנות שלי. זה הצליח מסיבה מסוימת – כל היוצרים מנוסים, זו לא הצגה של בני 20. אנחנו יודעים מה אנחנו עושים".

מתוך "רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס)
מתוך "רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס)

איך מקיימים תיאטרון קטן ברחוב העלייה?

"בשיח החברתי והתרבותי קיימת הרבה ביקורת על תרבות ניסיונית. אנשים שואלים, ובצדק, 'מה הטעם? למה לתת לזה כסף?'. מבחינתי התשובה היא שאמנים הם דבר חשוב לחברה. זה חשוב לנפש שלנו, אם לא ניפגש עם אמנות נהיה אנשים פחות טובים. והנה הקהל מצביע ברגליים, אנשים באים וצוחקים וחוזרים אחר כך עם עוד עשרה חברים. אנחנו עדיין תיאטרון בלי מספיק תמיכה כדי להריץ הצגה בכל הארץ, זה תלוי במכירת הכרטיסים. אני יודע איך להצמיח יצירת אמנות. איך הופכים אותה לשלאגר בארץ – זה כבר עניין אחר. אבל בסדר, אנחנו אנשים אופטימיים".

← "Radio Play", תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב, שבת־ראשון (26.5־27.5) 21:30, 85 ש"ח