מאחורי הקלעים: מעצבי במה מספרים על הג'וב הכי מגניב בתיאטרון

רות מילר

גיל: 31
ותק: 4 שנים
תיאטראות: חיפה, באר שבע, בית ליסין

רות מילר (צילום: מירב בסון)

איך הגעת לתחום?
"למדתי במגמת תיאטרון בתיכון כשחקנית, אבל מה שבאמת הלהיב אותי היה התפאורה והתלבושות וכל העשייה מאחורי הקלעים".

מה מייחד את עיצוב הבמה מתחומים אחרים?
"פה עושים קסמים, יוצרים חללים שלא פוגשים בשום מקום אחר והם פונקציונליים אך ורק לשחקנים. התחום משלב אמנות ועיצוב למעשה".

מה המחזה שאת הכי גאה בו?
"'אקווריום' שעשיתי לתיאטרון חיפה. הצלחנו לפצח שפה חדשה, במסגרת תהליך מוצלח עם הבמאי – זה תהליך שבו התפאורה והתלבושות הם חלק מהמהלך הדרמטי של ההצגה. התפאורה היא שחקן נוסף בפני עצמו".

מתוך המחזה "אקווריום" (צילום: יואב איתיאל)

מתוך המחזה "אקווריום" (צילום: יואב איתיאל)

איזו תפאורה השאירה אותך בפה פעור?
"זה היה בתיאטרון גורקי בברלין, ואני לא יודעת מי עיצב את התפאורה. ההצגה הייתה של יעל רונן, והתפאורה התחילה מחלל ריק, וברגע הראשון פתאום מסה מטורפת של זבל יורדת מהשמיים. ברגע אחד את מקבלת את התפאורה".

פולינה אדמוב

גיל: 47
ותק: 26 שנים
תיאטראות: מלנקי, הקאמרי, הבימה, החאן, בית ליסין

פולינה אדמוב (צילום: לריסה גרסימצ׳וק*

איך הגעת לתחום?
"התחלתי בתיאטרון מלנקי. זה היה לפני 15 שנה. בכלל למדתי עיצוב ספרים במוסקבה ואהבתי תיאטרון. ביקשתי להחליף פקולטה וללמוד עיצוב תיאטרון, אבל שם אמרו לי – בשביל מה לך ללמוד עוד חמש שנים? תלכי לעבוד. אז נכנסתי לשיעורים כשומעת חופשית ועבדתי במקביל".

מה מייחד את עיצוב הבמה מתחומים אחרים?
"תיאטרון זה השקר הכי גדול שיש, והוא שקר מדהים. בתיאטרון בונים כל פעם עולם חדש, שלא דומה לשום דבר, וזה מזכיר לי משהו שמעצב רוסי גדול אמר פעם: 'מיהו הבמאי בהצגה? הבמאי הוא המלך, הוא קובע מה קורה בממלכה שלו, מה יעשו השחקנים; ומיהו הוא מעצב התפאורה? המעצב הוא אלוהים'. עיצוב תפאורה זה ריח, זה צבע, זה כל האווירה, זה העולם כולו".

מה המחזה שאת הכי גאה בו?
"'אותלו' שעלה עכשיו בקאמרי, שבו עשיתי גם את התלבושות. זה ענקי, זה שייקספיר, ואנחנו צללנו פנימה. חצי מהבמה היא למעשה מים, והקהל יוצא מהאולם נדהם".

מתוך המחזה "אותלו" בקאמרי (צילום: רדי רובינשטיין)

מתוך המחזה "אותלו" בקאמרי (צילום: רדי רובינשטיין)

איזו תפאורה השאירה אותך בפה פעור?
"עבדתי בתיאטרון גשר עם אלכסנדר ליסיאנסקי, ומכל התפאורות שלו שראיתי – והוא מעצב ענקי – דווקא התפאורה של 'אודיסאוס' לילדים הדהימה אותי. היא פתחה עולם שלם לילדים, והם באים כמה פעמים לאותה ההצגה, זה אומר הכל".

אדם קלר

גיל: 31
ותק: 10 שנים
תיאטראות: אורנה פורת, גשר, החאן, באר שבע, חיפה

אדם קלר (צילום: דן מדורסקי)

איך הגעת לתחום?
"למדתי תיאטרון בתיכון, זה היה תשוקה עבורי. בסמינר הקיבוצים למדתי עיצוב במה, ומיד אחרי הלימודים התחלתי לעבוד במקצוע".

מה מייחד את עיצוב הבמה מתחומים אחרים?
"עיצוב לתיאטרון הוא למטרה מסוימת, זו אינה אמנות לשם עצמה, אלא יושבים עם במאי ומפענחים את המשמעות של טקסט, של מחזה, נותנים פרשנות ויזואלית לדבר הזה. וזה פשוט חיידק".

מה המחזה שאתה הכי גאה בו?
"הצגה שזכיתי עליה ב־2015 בפרס עיצוב הבמה: 'כנרת, כנרת' שכתב נתן אלתרמן ועלתה בתיאטרון החאן. הסיפור הוא על קבוצה של צעירים בתחילת המאה ה־20 שמקימים את קבוצת כנרת. הבמה הייתה מורכבת מחזית גדולה של מגירות שונות שנפתחו – מעין דימוי ויזואלי לארכיון, לחיפוש אקטיבי אחר ההיסטוריה. הבמה הייתה שחקן משמעותי במהלך הצגה והשתנתה כל הזמן".

מתוך המחזה "כנרת, כנרת" בתיאטרון החאן (צילום: יעל אילן)

מתוך המחזה "כנרת, כנרת" בתיאטרון החאן (צילום: יעל אילן)

איזו תפאורה השאירה אותך בפה פעור?
"התפאורות של רוני תורן, שהיה גם מורה שלי, יפהפיות לטעמי. הוא עשה את התפאורה להצגה 'בית ברנדה אלבה' בתיאטרון באר שבע, כל הבמה הייתה כמו קופסה צהובה וענקית, וחוץ מזה היו כיסאות ושולחנות שחורים על הבמה. משהו בפשטות ובניקיון עם התאורה היה פשוט מרשים ויפה".

מיכאל קרמנקו

גיל: 44
ותק: 20 שנה
תיאטראות: מעצב הבית של תיאטרון גשר, עבד גם בקאמרי ובבימה

איך הגעת לתחום?
"עזבתי את הלימודים אחרי שנה והלכתי להיות עוזר של מעצב הבית של תיאטרון גשר, יבגני אריה. אחרי שהוא עזב המשכתי בתפקיד שלו".

מה מייחד את עיצוב הבמה מתחומים אחרים?
"ברגע שאני יוצר משהו בפיסול או בארכיטרקטורה אני משאיר את האמנות ומציג אותה, במקרה שלנו כל ערב הדבר הזה נולד מחדש. כל מה שעשיתי לא חי עד שההצגה לא עלתה לאוויר. ה'פסל' שלי נוצר בכל ערב מחדש ובאופן שונה, אני אף פעם לא יודע אם הצלחתי או לא. בערב אחד קיבלתי הצגה גדולה ובערב אחר ההצגה נפלה, ואם ההצגה נפלה גם התפאורה נפלה".

מה המחזה שאתה הכי גאה בו?
"'סונטת קרויצר' על פי לב טולסטוי שעלתה בגשר. יש משהו בחיבור בין מה שקורה על הבמה לבין מה שנשמע מהבמה. לכאורה היה רק קרון רכבת על הבמה, אבל זה הרבה יותר מורכב מזה: הקרון הוא דמות, התפאורה שיחקה בעצמה. ברגע שהשחקן שותק התפאורה ממשיכה לדבר".

משה איבגי, מתוך סונטת קרויצר בתיאטרון גשר (צילום: גדי דגון)

משה איבגי, מתוך סונטת קרויצר בתיאטרון גשר (צילום: גדי דגון)

איזו תפאורה השאירה אותך בפה פעור?
"אלביס הרמניס הוא במאי מלטביה. אני לא יודע מי המעצב שלו, אבל את הסגנון שלו אני אוהב מאוד. הם מגיעים במאי לפסטיבל בגשר, והתפאורה שלהם היא ממש דמות מדויקת".

זאב לוי

גיל: 38
ותק: 11 שנה
תיאטראות: הבימה, הקאמרי, בית ליסין, באר שבע, אורנה פורת, מדיטק

זאב לוי (צילום: יובל לוי)

איך הגעת לתחום?
"זה תחום הזוי שבדרך כלל אתה לא בוחר אותו אלא הוא בוחר אותך. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות מכיתה ג'. ראיתי כל הצגת ילדים שהגיעה לעיר הולדתי נצרת עילית, ואחרי הצבא חיפשתי את דרכי. ניסיתי תחומים אחרים – ביולוגיה, אדריכלות, אבל הבנתי לבסוף שזה לא זה. יצרתי קשר עם פרידה שהם, מעצבת במה שהקימה ועד ולפני שנתיים וניהלה את המגמה ללימודי עיצוב במה בסמינר הקיבוצים, הוזמנתי למיונים, הבאתי תיק עבודות והתקבלתי. אחר כך הייתי אסיסטנט של רוני תורן בכמה הפקות, בהן 'כנר על הגג' בקאמרי, שם למדתי את המקצוע הלכה למעשה".

מה מייחד את עיצוב הבמה מתחומים אחרים?
"הבמה היא יצירת אמנות, אבל בו זמנית גם נענית לטקסט בתוך מגבלות פיזיות של החלל. אותו מתנ"ס בנצרת עילית הוא פעם אחת ארמון, פעם אחרת יער ופעם אחת גן משחקים. זה מה שקסם לי בילדותי וקוסם לי עד היום".

מה המחזה שאתה הכי גאה בו?
"הפקה מקורית שעלתה לאחרונה בהבימה. קושניר משחק בה ושמה 'קח את אבא שלך ולך לעזאזל'. המחזה עוסק באשפוז אביו של הגיבור בבית חולים שיקומי, ופיצחנו בדרך מעניינת את הסט: לקחנו את הדימוי של וילונות בתי חולים ופיתחנו אותו בכל מיני קומפוזיציות, פתיחות וסגירות ואלמנטים תנועתיים שהשחקנים יצרו. זה היה מעט מאוד שיצר הרבה תוכן".

מתוך המחזה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" בהבימה (צילום: זאב לוי)

מתוך המחזה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" בהבימה (צילום: זאב לוי)

איזו תפאורה השאירה אותך בפה פעור?
"'האישה מן הים' שעלה בתיאטרון החאן ב־1998 ועיצב אותה רוני תורן. מבין הרבה הצגות 'חדרים' שראיתי, זו הייתה במה כל כך מעניינת, פיוטית, מסוגננת, חוויה מעצימה עבורי".

נאוה שטר

גיל: 60
ותק: 15 שנה
תיאטראות: אורנה פורת, הבימה, האינקובטור, הולוגאב בירושלים

נאווה שטר

איך הגעת לתחום?
"במשך שנים רבות סיפרתי סיפורים לילדים בגנים, ובמקביל עשיתי הרבה תפאורות קטנות וכאלה. עבדתי גם במרכזי העשרה שבהם ילדים הגיעו אליי לפעילויות, והפכתי את המרכז בכל פעם למקום אחר – יער, ים וכו'. במקרה ראיתי בעיתון שנפתחה מגמה לעיצוב במה בסמינר הקיבוצים ואמרתי, 'וואלה, בואי נראה איך זה'. תוך כדי הלימודים התחלתי לעצב בסמינר הקיבוצים להפקות קטנות של סטודנטים לבימוי וגם להפקות גדולות יותר של בימאים".

מה מייחד את עיצוב הבמה מתחומים אחרים?
"מדובר בדיאלוג. עיצוב במה, בניגוד לכל עיצוב אחר, הוא תלוי טקסט, תלוי במאי. זה דיאלוג בין כל היוצרים בתיאטרון וזה מה שקונה אותי. במשך שנים עשיתי עיצובים שמתאימים לילדים, ואני אוהבת במיוחד את הדיאלוג על טקסט שמיועד לילדים".

מה המחזה שאת הכי גאה בו?
"'הודיני' בבימוי רועי שגב שעלה באורנה פורת. היות והסיפור הוא על הודיני הקוסם הגדול – שהקטע שלו בחיים היה להיחלץ מארגזים – כל ההשראה לתפאורה היא ארגזים. כשנכנסים לאולם רואים על הבמה המון ארגזי עץ גדולים מאוד ומתוך הארגזים מתגלים בית, שכונה, אולם תיאטרון שמופיע בו קוסם. בהצגה הזאת יש גם הקרנות אז האתגר הוא לחבר את ההקרנות עם התפאורה כדי שזה ייראה נכון".

איזו תפאורה השאירה אותך בפה פעור?
"חברי לכיתה הוא ערן עצמון ואני נותרת פעורת פה מול כל מה שהוא יוצר, קנאת הסופרים שבי צצה ועולה. לפני כשנתיים הועלתה בקאמרי ההצגה על סיראנו דה ברז'רק והיה שם אלכסון מטורף שאפשר לצאת ולהיכנס מאחוריו ונוצר שם שדה קרב. ממש האמנתי למה שקורה, אני חושבת שהתפאורה הייתה יצירתית במיוחד והייתה חלק מהדבר. יש מלא פרגון בתחום כי אין ממש אגו, אף שזה תחום תחרותי עם מעט מאוד לקוחות. לו היה לנו אגו היינו במאים".