נערת שוליים: המעצבת אלה לוי פותחת חנות סטודיו ראשונה

הקירות בחנות הסטודיו החדשה של אלה לוי מתקלפים והמרצפות שבורות. כמה לקוחות כבר העירו לה על כך, אבל עבורה חוסר השלמות הזה קוסם הרבה יותר מאשר כל שיפוצניק עם מקדחה ורולר צבע. היום (חמישי) חונכת המעצבת (33) את המקום: חלל מואר ושלו מתחילת המאה שעברה השוכן בפאתי שכונת נווה צדק, שהיא שוכרת במשותף עם מעצבת התכשיטים אולה ביקונט כחלופה לסטודיו הביתי שממנו עבדה בשנתיים וחצי האחרונות. החספוס האורגני שנידב המבנה הולם היטב את בגדי ותכשיטי המעצבות שמאכלסים אותו, ולצדם גם תיקי עור מוצלחים במיוחד של מעצבת פולנייה צעירה בשם סופיה חילאק. "אני יודעת שהמקום לא מושלם, אבל אני מתה על זה", מודה לוי. "תמיד חשוב לי שיהיה איזה משהו שבור, כמו בחיים, שלא הכל יהיה מהונדס".

אלה לוי בבוטיק בנווה צדק (צילום: אורית פניני)

חוסר השלמות האסתטי מתבטא כאמור גם בסגנון העיצוב של לוי, המשופע באלמנטים ה"פוגמים" בגזרות ובקווים הנקיים, כמו גימורים פרומים, רוכסנים מודולריים, הבלחות של יריעות רשת ובטנות מנומרות, אבזמים וכפתורים עם נוכחות ולולאות מתכת גדולות וחלולות. התמהיל המקורי הספיק במהרה להתחבב על חובבות אופנה מקומיות כמו דפנה לוסטיג, לירז צ'רכי, נלי תגר, קרן מור ויובל שרף, שאף הפכה לחברה קרובה ולמוזה פרטית. "הרבה מהלקוחות שלי מגיעות מחוץ לעיר, ואני שמחה על כך", היא מצננת את ההתלהבות. "אני לא ממתגת את עצמי כתל אביבית, מה גם שלא חסרים בעיר מעצבים, מותגים ודברים יפים. חשוב לי לשלוח זרועות החוצה אל הפריפריה, שם אינה האינפלציה האדירה שיש כאן. בסופו של דבר אני עושה בגדים לנשים, זה לא משנה אם הן גרות בתל אביב או לא".

מצאת חלל משגע בנווה צדק, אבל ללקוחות קצת קשה למצוא אותו.

"לא רציתי להתמקם ברחוב ראשי, לא כי ניסיתי להקשות, אלא כי חשוב לי לייצר חוויית בוטיק. קראתי ריאיון עם המעצב אלון ליבנה, שסיפר על החנות שלו בצומת דיזנגוף־ארלוזורוב ועל כך שבדרך חזרה מהים אנשים היו נכנסים לשם עם גלידה וחול. התחברתי לתסכול שלו".

חוץ מאשר בחנות הסטודיו ובירידי אופנה ארעיים, לא ניתן למצוא את הבגדים שלך בשום מקום אחר. למה?

"הייתה לי אפשרות ללכת בתלם המתבקש ולהיכנס לבוטיקים כמו רזילי וחנויות מעצבים בסגנון, אבל זה לא הרגיש לי נכון. המותג הזה הוא הבייבי שלי. חשוב לי להיות במקום הכי מדויק, בבסיס האם שלי, גם אם במחיר של פחות חשיפה. קשה לי לשחרר, אני לא רוצה להתפזר".

על קו התפר

שלא כנהוג בתחום, לוי ויתרה מראש על מסלולי לימודים ממושכים כמו אלה המוצעים בשנקר או בבצלאל. "תמיד ידעתי שאני רוצה ללמוד מהחיים עצמם", היא מסבירה. "עובדות איתי כאן סטאז'ריות שלמדו בשנקר, ואני מסירה בפניהן את הכובע, אבל לי מסגרת כזאת פחות התאימה". כדי לרכוש את המיומנויות הדרושות לעבודה היא נרשמה ללימודים במכללת קונספט לעיצוב, שם מסלול הלימודים נמשך שנתיים בלבד (לעומת ארבע שנים במוסדות הגבוהים). "גם לגבי המסגרת הזאת התלבטתי, אבל הבנתי שאני חייבת ליצור לעצמי בסיס", היא מוסיפה. "המטרה האמיתית שלי הייתה למצוא מעצב, להיצמד אליו וללמוד ממנו". לוי השיגה את מטרתה תוך זמן קצר מתום הלימודים ולוהקה לתקן בת טיפוחיה של המעצבת הוותיקה תמרה יובל ג'ונס, העומדת כיום בראש מחלקת האופנה והצורפות בבצלאל.

תמרה יובל ג'ונס

איך זה קרה?

"פניתי אל תמרה לאחר ששמעתי שהיא מלווה מעצבים צעירים שהיא מאמינה בהם. היא הסכימה ללוות אותי, ובמשך שלוש שנים הייתי מגיעה אליה לסטודיו לעבוד על בסיס של יום בשבוע. תמרה היא מאגר בלתי נדלה של ידע ולמדתי ממנה המון. היא ליוותה אותי עד שחרור הקולקציה הראשונה שלי ועברה איתי על כל תפר ותפר. היא אדם מאוד מחמיר, כך שהייתי מגיעה אליה בחיל ורעדה עם כל דגם חדש שעיצבתי. אפשר לומר שירקתי דם בהתחלה, אבל זה מה שהכשיר אותי להיות מדויקת. אני מתייעצת איתה עד היום".

בתחנה הבאה מצאה עצמה לוי עוצרת אצל מעצב אחר, מוערך לא פחות – ויוי בלאיש. לוי עבדה על תקן יד ימינו במשך שנה אינטנסיבית. "ירדנו לרזולוציות מטורפות, ברמה של לגזור את אותה השמלה מהתחלה גם בפעם העשירית אם צריך, ולא משנה כמה יקר הבד. זאת הייתה התנסות מאוד מעשירה. בכל המובנים", היא משחזרת. "בסוף יצא שעשיתי מסלול של ארבע שנים, פשוט אחר".

אלה לוי,
בגדים: 200־1,500 ש"ח, תכשיטים: 85־1,500 ש"ח, תיקים: 800־2,500 ש"ח, כפר סבא 4 תל אביב, ראשון־חמישי 11:00־19:30 , שישי 10:00־15:00

אלה לוי בבוטיק בנווה צדק (צילום: אורית פניני)

3 פריטים בחנות שאהבנו במיוחד

1.

סופיה חילאק, 1,100 ש"ח

2.

אלה לוי, 450 ש"ח

3.

אולה ביקונט, 220 ש"ח