"האח הגדול": זאת הייתה עונה מצוינת ובסוף הקהל ניצח

דברים רבים יכולים לקרות ב-103 ימים. הרבה גם קרה: בתקופה הזו התחלף ראש ממשלה בישראל, כמה אגדות הלכו לעולמן, מכבי חיפה הספיקה לעלות לליגת האלופות – וכן, זה לקח 103 ימים ובסופם הוכתרה גם הזוכה לעונה ה-12 של "האח הגדול". קוראים לה טליה עובדיה, ובסיומו של מסע מפותל – שכלל לא פחות משלוש מערכות יחסים ואינסוף גזרים ומסקרות – הניפה את ידיה כמנצחת, כמי שיצאה אחרונה מבית האח שבבירתנו הנצחית.

בסופו של דבר, הניצחון של טליה הוא ניצחון התקופה שבה אנחנו חיים – תקופת הרשתות החברתיות, העידן שבו האינטרנט נמצא בכל טלפון סלולרי. השיח ברשתות, הבאזז שנוצר סביב טליה (שלא לומר הקמפיין שהיה סביבה) בסופו של דבר הפכו אותה למנצחת יותר מכל מה שהיא עשתה או לא עשתה בבית. ברור שהיא זיהתה היטב, בחושיה החדים, את הכיוון של העונה – אבל את הדרך אל המיליון סחבה אותה הרוח הגבית מצד הקהל שבחוץ.

סליחה נשמה, יש לך עוגת גזר? טליה, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

ובאמת, הסיפור של טליה היה סיפור של מישהי שזיהתה היטב את הנראטיב של העונה הזו: רומנטיקה. האהבה היתה המוטיב החוזר בכל הסיפורים הגדולים של העונה – מהרגע הראשון, שבו נוצר התת-ריאליטי "קחי אותי, דיאן", ועד הרגע שבו שתי הפיינאליסטיות היו חלק ממשולש האהבים הגדול: טליה-בר-אליאב. כזכור, טליה נכנסה רק ביום הרביעי – בתור ה"כניסה המפתיעה", האקסית מפעם שחוזרת להפתיע את אליאב, אולי גם הטריז שייתקע במערכת היחסים בינו לבין בר.

בסופו של דבר, זה לא עבד. בר ואליאב נשארו ביחד (אפילו זכו לחיבוק מרגש מאוד, לאחר שבר יצאה שנייה מהבית) וככל הנראה גם ימשיכו מחוץ לבית. אבל טליה הבינה שהסיפור הרומנטי שלה חייב להימשך, וכך דילגה סביב אופק (וגם איתו זה נגמר בפיצוץ די כואב), והסתיים עם הרומן שסחב אותה עד לשריקת הסיום, זה עם שחף. השילוב בין ההישארות בתודעה, דרך הנראטיב הרומנטי, והכוח הציבורי החזק שהיה לה – הותירה אותי כמי שמכבה את האורות בבית.

רומנטיקה זה כל הסיפור. בר ואליאב, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

גמר "האח הגדול", בסופו של דבר, הוא אירוע סיכומי. אירוע שבו אנחנו מסתכלים אחורה, ומביטים על הזמן שחלף – על מה עשו שלושת החודשים הללו להם ולנו. ובסופו של דבר זו היתה עונה מוצלחת מאוד – שנתנה את הנוק אאוט הסופי, לפחות לדעתי, לכל הטוענים בעד "עונות VIP". זו היתה עונה של 24 דיירים שרובם (כמעט) אלמוניים לציבור הרחב – כן, נתנאל עשה כמה שירים, ודיאן היתה דוגמנית, וקאזם היה סוג של כוכב רשת פוליטי, אבל לקהל הגדול שראה את העונה הם לא היו מוכרים.

למרות האלמוניות על הנייר, והעובדה שהם לא היו סלבס שמופיעים במדורי רכילות, הפקת האח הגדול בהחלט פגעה – וייצרה, במונחי הספורט, סגל עמוק. דמויות כמו מרינה, בר, קאזם, דניאל, נתנאל, טליה והרשימה נמשכת ונמשכת – היו מעניינות פי כמה מכל חבר כנסת לשעבר או פליט ריאליטי אחר שהיו דוחפים פנימה. ליהוק נכון לפעמים שווה יותר מאיזה שם נוצץ שייכנס לבית, והליהוק של העונה הזאת היה ברמה גבוהה מאוד.

ליהוק ברמה גבוהה, מה יש לומר. נתנאל ודיאן, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

זו היתה גם עונה מאוד לא פוליטית: דווקא בעיצומה של מערכת בחירות, ואולי בגלל הכאוס התמידי שמגיע מהמערכת הפוליטית, הנושאים החברתיים והדעות נשארו כמעט כולן בחוץ. רק דיירת אחת, שרין אברהם, היתה צבועה באיזשהם צבעים פוליטיים ("הביביסטית" כביכול), אבל גם זה התפנצ'ר שנייה אחרי שהיא מצאה את ריוואה והפכה לחברה הכי טובה שלה בבית. החיים היו חזקים יותר מהוויכוחים האינסופיים שמנהלים את החיים שלנו. ואם כבר רבו, זה בדרך כלל היה על במבה. או גזר. או דאודורנט.

גם המוזיקה בהחלט שיחקה תפקיד בעונה הזו: השירים היו שם לאורך כל הדרך, לא פחות משלושה זמרים נכנסו פנימה (אנה זק, בהפתעה המשעשעת למרינה; מרגי שהופיע בבית והקדיש שיר לטליה – ועדן חסון, שהופיע בגמר עם "שקיעות אדומות", אם חשבנו שכבר לא תהיה מוזיקה בפריים טיים), גם נועה קירל קפצה להופעת אורח קטנטנה וחמודה, ולא מעט שירים נוצרו בתוך הבית – החל מרמיקס ה"שים לי במבה" של נתנאל, דרך הלהיט "תצאי לי מהאס/ זה לא קשור אליי" של בר, וכמובן השיר המנצח של העונה: "הו טליה", שכתב שחף לאהובתו החדשה – שהיא גם הזוכה של העונה.

אל תבכה, טיקטק מארגנים לנו עוד עונה. אליאב, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

"האח הגדול" זו הצגה. הצגה מופקת היטב, ערוכה היטב, מלוהקת היטב, משווקת היטב – כזו שעובדים עליה כמה מוחות טלוויזיוניים מעולים. ברור שבתוך השואו הזה יש לא מעט אלמנט ציני – הרבה מערכות יחסים מודלקות או נכבות באופן שישרת את העלילה, הרבה גורמים חיצוניים נזרקו פנימה כדי לייצר סיטואציות מתאימות. הכל במשחק, כמו שאמרו בסדרת טלוויזיה גדולה אחרת.

ובכל זאת, אחרי 103 ימים – מותר להודות שהיה משהו מאוד מרגש במפגש הזה עם 24 הדיירים של העונה. היו שם סיפורים טובים, מערכות יחסים מעניינות, ריבים קולוסאליים (חלקם כאלה שיישארו לנצח בטיקטוק), ומעל הכל – בני אדם. בני אדם טובים או רעים, מעניינים או משעממים, מצחיקים או ממש לא (בחייאת, איך דרור הגיע כל כך רחוק?). ברור שבתוכנית מציאות אין הרבה מציאות, אבל זו היתה דרמה אנושית מעולה. ויותר מזה אנחנו באמת לא צריכים.