בדרך אל הגמר: האח הגדול נרדם וההדחה ששברה לנו את הלב
שיטת ההדחות של "האח הגדול" מתעדפת את הדיירים הפחות פופולריים, חוסר ההקפדה של האח הגדול על החוקים שלו הופך אותם לבדיחה, והפרלמנט של נתנאל הולך לנצל את זה כל הדרך לניצחון. זמן טוב לחנוך את פינתנו החדשה "אולי די", כי באמת, אולי די?
אחרי עונה שנראתה ארוכה בטירוף, אפשר להגיד את זה סוף סוף: בלי ספוילרים, יש אופק. העונה הזאת של "האח הגדול" תסתיים עם אירוע הגמר, שיתקיים ב-17 בספטמבר הקרוב. עשרים יום ולילה יעברו עד שמגרם המדרגות שבבירתנו הנצחית יירד המנצח הגדול – זוכה מיליון השקלים של העונה ה-12. עשרה דיירים נותרו בבית, אחרי שאתמול שלושה יצאו ממנו באבחת סכין. אחד בהתחלה, אחד באמצע, אחד בסוף.
הראשונה שהודחה היתה שרין אברהם, שסיימה דרך מעניינת מאוד בבית האח. היא החלה, כבר כמעט אפשר לשכוח אחרי 82 יום, בתור מי שנחשבה ל"סמן ימני" בבית – הביביסטית, המזרחית, הימנית הקיצונית. זה התפוגג בערך בפעם הראשונה שהיא פגשה את ריוואה. אחר כך החל הנראטיב המחודש שלה – הרווקה הנואשת – שנגמר בפסטיבל "קחי אותי, שרין" והכניסה של משה הביתה. מהרגע שגם הנראטיב הזה התפוגג, כי שרין פשוט ויתרה על היחסים עם משה (שלדעתי מאוהב בה עד רגע זה ממש), היא די הלכה לאיבוד – והדרך להדחה היתה קצרה.
וזו, הרי, הבעיה עם פורמט ההצבעות הנוכחי: ברגע שאינך מצביע לדייר אותו רוצה להדיח אלא רק למי שאתה רוצה "להציל" – אין משמעות למי דייר אהוב יותר או פחות בעיניי הקהל, אלא רק בנוגע לשאלה "האם אתה אדיש כלפיו". הדיירים שהודחו, בסופו של דבר, הם לא אלה שלקו מוסרית או היו בעייתיים בעיני הצופים, אלא פשוט לא היו בתודעה שלהם ברגע ההצבעה. ואם לשרין או מרינה היה פרק חלש, הן אלה שתשלמנה את המחיר. וכך יוצא שדיירים מאוד לא פופולריים כמו קאזם, בר או נתנאל שורדים וימשיכו לשרוד – ואנשים איכותיים משלמים את המחיר.
בגלל שלמילה "הדחה" הצטברה קונוטציה שלילית (אולי סוג של כאבי פנטום מסיפור שי חי), והאח הגדול נתפסה בתור "תכנית חינוכית לכל המשפחה" (מה שהיא חד משמעית לא), העדיפו שם ללכת עם הפוליטיקלי קורקט ולשנות את הפורמט מהצבעה "שלילית" להצבעה "חיובית". אבל התוצאה היא שמרוב רצון לייפות את המציאות (כי בסופו של דבר, כן מדיחים דייר. מישהו יוצא מהבית בסוף התהליך בכל מקרה), ההפקה יורה לעצמה ברגל.
מה שמביא אותנו להדחה השנייה – והיא של מרינה קוזנצוב, הרגע שבו אישית הלב שלי נשבר. אינני יכול להסתיר את העובדה שמרינה היתה הפייבוריטית שלי, היא היתה המענטש האולטימטיבי בבית – תמיד חייכנית, תמיד אופטימית ותמיד שוברת את הקרח בהיותה הדיירת הכי מצחיקה בבית נקודה. היא שילמה את המחיר של שיטת הממשל הגרועה, ומי שנחשבה לאחת המועמדות הבטוחות שלי לזכות – הולכת לגמרי בטרם עת. חבל עליך, מרינה, אבל תמיד יהיה לנו את טיקטוק.
הדייר השלישי שסיים את דרכו בבית היה אופק לוי: מי שעבר תהליך קצת שלילי בשבועות האחרונים. הוא החל בתור מישהו שעורר המון אנטגוניזם בתחילת הדרך, עלה לעמדה כמעט של דייר אהוב (אחרי פרשת "הילד המדוכא", שהוא מינף יפה מאוד לטובתו) וסצנת יום ההולדת המרגשת במיוחד – אבל אז הפרבולה התהפכה לו על הראש והגיעה לירידה חדה במעמד שלו. אופק הפסיק להיות דייר שמסמפטים, והתחיל להיות דייר קצת מעצבן, קצת טמפרמנטי – וכנראה שחוסר האהבה הזה, גם בשיטה לא משהו כמו השיטה הנוכחית, בסופו של דבר בא לידי ביטוי.
שתי משמעויות נוספות יש לשלושת ההדחות: הראשונה היא מכה ניצחת ל"קבינט" הישן – שבסופו, אפשר לומר בנימה קצת מבודחת, לא נשאר קבינט אלא פ.א (פגישה אישית). קאזם וריוואה (פרט מעניין – שני הדיירים הערבים מתחילת העונה שורדים ממש עד קו הסיום) הם היחידים שנשארים מהמוסד החזק של הבית, בעוד "הפרלמנט" – נתנאל, דניאל, דרור ומשה – נשאר שלם, חזק, ואפילו בעמדת זינקו טובה לניצחון של אחד מהם בעונה.
השנייה נוגעת לקו העלילה הרומנטי האחרון שנותר בעונה הזאת (כנראה) – הרומן הנסוג הגדול בהיסטוריה, זה שבין שחף לטליה. האמת היא שמרוב צירופי מקרים, קשה שלא לחשוד בהצטרפות המקרה שבסיומה שנייה אחרי שטליה ממש אומרת לשחף ש"אם לא יהיו פה דיירים מסוימים, אני ארשה לעצמי יותר", פתאום מוצאים את עצמם מחוץ לבית שני הדיירים היחידים שהיו יכולים להפריע לרומן הזה – שרין (מהצד של החתן) ואופק (מהצד של הכלה). הדרך לכאורה פתוחה לזוג המלכותי, אבל למה יש לי תחושה שזה הולך להסתבך עוד פעם?
גם נתנאל עמד במוקד, איכשהו, במוקד הפרק הזה – עם הרגע שבו הוא (שוב) נרדם והפר את חוקי הבית. שחף, ששוב מנסה לשווא להנהיג איזשהו סדר בבית (סתם כדי שכולם לא ייפגעו מהקנסות שמשאירות אותן ושוב עם תקציב של שקל וחצי), חטף ממנו על הראש אחרי שהעז להעיר אותו. וכאן צריך להגיד שזו, שוב, חולשת האח הגדול – מי שכל כך הרבה פעמים הזהיר דיירים, גם כשהם עברו בצורה בוטה למדי על החוקים (או על איזושהי התנהלות תקינה בין בני אדם), פשוט לא ייקחו אותו ברצינות. נתנאל יודע היטב שהוא חזק מדי כדי שההפקה של האח הגדול תדיח אותו דווקא בשלב הזה, ולכן הוא מרשה לעצמו. וכל עוד זה יהיה המסר, זה יימשך גם בעונות הבאות.
חוץ מזה, נעבור לפינתנו החדשה "אולי די": והפעם ב"אולי די" – אולי די עם ישיבות התקציב? לא הגיע הזמן שמישהו פעם אחת יעשה סדר בג'ונגל הזה? הדיונים הבלתי נגמרים והמריבות המשוגעות על קוצה של ריזלה גורמות לי להתגעגע למדיניות הצנע של שר האספקה והקיצוב, דב יוסף ז"ל. אי אפשר שכל פעם זה ייגמר בערימה של צעקות הדדיות, בוורידים שנפרצים מהצוואר, ובסופו של דבר בהחלטות שמתפוגגות ברגע. תנו להם את התקציב שלהם, חלקו אותו למוצרי יסוד ושחררו אותנו כבר מהטרנד המעיק הזה. זה לא מועיל לאף אחד וזה לא הופך את חוויית הצפייה לטובה יותר.
ועוד ב"אולי די" (למרות שזה כנראה כבר לא יעזור) – אולי די עם התוכן השיווקי? אין מספיק פרסומות בתכנית הזאת שחייבים לדחוף את המוצרים שלכם גם לתוך הפרק עצמו? ומה שעוד יותר מפריע מעצם השימוש בתוכן הזה, הוא התירוצים הדביליים של ההפקה. "הכנו לכם ארוחת צהריים מקסיקנית!" (בפעם השנייה כבר העונה, הדיירים בבית אכלו יותר טאקוס מאשר עוף), "הבאנו את ליאור קוקה לנקות לכם את הבית!" (כמובן בעזרת סדרת המוצרים שלה, ולא סתם ע"י חומר ניקוי אחר). מה שהכי אירוני בסיפור הזה? שכשהדיירים מקבלים את המזון שהם אשכרה ישתמשו בו, מכסים להם את המותגים עם הלוגו של האח. רק שלא תהיה פרסומת סמויה, חלילה. רחמנא ליצלן.