ביי גיא: ההדחה המפתיעה של העונה התניעה מלחמת הכל בכל

כמאמר הקלישאה החבוטה מ"מועדון קרב", החוקים החדשים בשבט אולן הם שאין חוקים. אם למישהו היתה אשליה שהשבט המאוחד ייצר איזושהי קרבה בין השבטים השונים, המציאות היא שהערבוב רק עשה פרגמנטציה עוד יותר עמוקה של הבריתות – וייצר מצב שבו כבר אין בריתות גדולות, אלא זוגות שנוקטים בבריתות אד הוק – כאלה שהיום קיימות, ומחר באותה הקלות יכולות להיעלם.

הבומבה המרכזית מההדחה הראשונה של שבט אולן היא ההדחה של גיא רוזן – מי שסומן כאחד הפייבוריטים מתחילת העונה, מי שנחשב לאחד השורדים החזקים, אבל היה הראשון לשלם את המחיר – בעיקר בגלל תרגיל שהסתבך לו על הראש.

זה התחיל בפרק של יום רביעי, שם הוא ניסה להנדס תודעה ביחד עם קייסי – ולנסות לשכנע את טל ש"הולכים לו על הראש", ובכך גרם לטל לא להשתיק את גיא, אלא דווקא את קייסי (שכביכול נפלה על החרב), והותיר את טל בעצמו חשוף לגמרי לאפשרות של הדחה. מה שגיא פחות צפה מראש, זה שהשקר (ואת זה יודע כל מי שראה "השיר שלנו" בחיים שלו) תמיד מתפוצץ בפרצוף.

ברגע שטל הבין, הלכה למעשה, שעבדו עליו – הכל הלך נגד גיא. למען האמת, ברית אחת נשארה בחיים – וזה החיבור המחודש בין חברי טגאלוג, שבמחווה אחת אחרונה נזכרו ברגשי הנקם שלהם והעיפו פה אחד את גיא. מתוך שישה שורדים שהצביעו – חמישה (טל, אבירן, דורין, נטשה ואבירן) הגיעו מהשבט הסגול. תוסיפו לזה את סהר ש"חצה את הקווים" (בעיקר מתוך רצון לא להדיח את גל), ותקבלו תבוסה מהדהדת לרוזן. לפחות יהיה לו הרבה זמן לראות "הישרדות" בבית.

כאמור, השבט המאוחד עבר לבריתות מצומצמות הרבה יותר – כאשר כל הקלפים הישנים נטרפו. כך, למשל, הברית הישנה בין שיקר לאלית (שהחזיקה את שניהם בבייבאין לאורך תקופה ארוכה), התפרקה ברעש גדול גם במועצת השבט. שובו של שיקר ל"הישרדות", כתוצאה ממשימת המודחים, הביאה שיקר חדש למשחק – כזה שהבין שהוא תלוי רק בעצמו ובא לשחק את המשחק באופן נקי.

התוצאה היא שכשורד שמעורר המון אנטגוניזם הוא מאבד שותפה לא רעה להמשך הדרך – וכמו בהחלטה העיקשת ללכת על הראש של קייסי, בניגוד למה שאפשר היה לצפות, הוא הולך עם הבטן ולא עם הלב. הפעם הוא היה חסין (בגלל שזה מקרוב בא), אבל ההתנהלות הזו עלולה לסכן אותו. הוא כבר שילם על התנהלות כזו בהדחה אחת כואבת, אבל מההדחה הבאה – כבר לא יהיה לו גלגל הצלה.

מעבר לכך, שיקר הוא עוד תוצאה של דילמה אמיתית שעוברת כחוט השני בכל העונה הזו – זו שבין הלב לראש. האם למשחק כל כך חברתי וייצרי כמו "הישרדות" אפשר בכלל להתייחס בצורה קרה ונטולת רגשות, או שבסופו של דבר הכל אנשים? אני אישית חושב שהגישה הקרה יותר מביאה אותך רחוק יותר. גם טל וסהר, שכביכול השתמשו בשפה יותר "ערכית", נאלצו לא פעם ללכלך את הידיים בבוץ של המניפולציה.

הדוגמא הבולטת היא קייסי זפטה – אחת השורדות האהובות, שבשם אותו חיבור עם גיא רוזן, הסתבכה בשקר של עצמה. זה עלה לה בפיצוץ גדול ורועש עם טל, שבוודאי ינצל את ההזדמנות כדי לנקום בהמשך. לאט לאט, ברור שכל השורדים מתכנסים לאותה התנהלות שבה שקר הוא דבר לגיטימי, מניפולציה היא לא מילה גסה – והכל כשר כדי לנצח.

שריד אחד אחרון לאיזשהו ערך של חברות קרה באירוע נדיר לפני מועצת השבט: זו שבה טל, בניגוד להרגל, בחר להעביר את שרשרת החסינות שלו לגל רובין – ולמעשה, הציל אותה מהדחה. השותפות ביניהם, והשותפות בין אבירן לנטשה, הם הדבר האחרון שמזכיר חברות בתוך האווירה המסוכסכת והמלחמתית שמלווה את הפרקים האחרונים. עכשיו רק נשאר לראות כמה זה יחזיק מעמד בתוך הביצה המבעבעת בפיליפינים.

ועוד הערה מערכתית אחת: קשה להתעלם מהאורך של מועצת השבט בפרק האחרון. מה שבדרך כלל תופס 20 דקות מהפרק התארך הפעם ל-38 דקות מתוך 53 (ספרתי) שבהן קיבלנו מועצת שבט אחת ארוכה שבה בני השבט התדיינו. נכון, זה ייצר כמה רגעים טלוויזיוניים יפים – אבל לפחות בעיניי הכוח האמיתי של "הישרדות" הוא לא במועצה (שם הדיאלוגים נעשים לעין כל, וגם קצת משוחקים), אלא במה שמתרחש בשיחות הסגורות. בחדרי חדרים. שם, לרוב, האמת יוצאת. תראו אותה יוצאת גם השבוע.