סצנת המיוזיקלס המקומית מתחממת ויש לה חולשה לרקדנים

פעמים מעטות בקריירה מצאה עצמה הזמרת והשחקנית ריקי גל עומדת בצד הבמה ומביטה במתרחש. כמעט בכל פעם שלקחה על עצמה להשתתף בתיאטרון גילמה את התפקיד הראשי. לכן מי שיפקדו את האולם בו נערכות החזרות למחזמר "פלאשדנס" יופתעו לבטח לראותה עומדת בצד ומביטה במתרחש. עיניה החומות עוקבות אחר כל תנועה שנעשית על הבמה, לפעמים זורקת הערה לשחקנים ולרקדנים, לעתים מחייכת ומגלה גומה עמוקה בלחי שלא איבדה מקסמה. בשביל הצוות היא מנטורית, מושא להערצה, אולי אפילו מוזה – כמעט כמו דמותה של האנה לונג שאותה תגלם במחזמר החדש שיעלה ביולי הקרוב על בימת תיאטרון תל אביב החדש.

"התפקיד שלי הוא לא תפקיד גדול שמעסיק אותי במשך כל ההצגה, כך שאני יכולה לשבת בצד ולהתבונן. אני ממש מתחשמלת", היא אומרת. "מבחינתי זו חזרה למטֶריה שאני כל כך מכירה ועשיתי כל חיי. זה זמן רב שלא השתתפתי במחזמר, כך שבשבילי זאת הנאה צרופה לשבת ולעבוד – גם עם עצמי כשחקנית וגם לחזור לעבוד במסגרת של קבוצה גדולה של אנשים, שחקנים ורקדנים, ואת הרי יודעת שיש לי חולשה לרקדנים, ואת הרי יודעת את מה שעשיתי, אני מקווה".

ריקי גל (צילום: אילן בשור)

מהמנזר ללהקה הצבאית

נאמר זאת כך: לא חשוב לאיזה דור נולדת, קשה לגדול בארץ ולא להכיר אפילו חלק מהקריירה המפוארת של גל בת ה־69, ששיריה הם חלק בלתי נפרד מהדנ"א של המוזיקה הישראלית. הביוגרפיה שלה יכולה לבדה לפרנס מחזמר: היא נולדה בירושלים למשפחה חרדית, וכשהייתה בת שנתיים וחצי התגרשו הוריה והיא ואחיה נשלחו למוסד בכפר סבא שבו גדלו עד גיל 5. אז לקחה אותם אמם בחזרה תחת חסותה, אולם לאחר זמן מה מסרה אותם למנזר. בגיל 10 עברה לגור עם אביה בתל אביב, אך עם נישואיו הועברה לקיבוץ ניר דוד ולאחר מכן לקיבוץ ברעם.

חייה השתנו בגיל 17. בזכות חבר מלהקת השריון ניגשה לאודישנים של להקות צבאיות, אף שהייתה צעירה מגיל הגיוס. היא שרה את "Yesterday" של הביטלס, והבוחנים התלהבו. זה היה לאחר מלחמת ששת הימים ובתחילתה של מלחמת ההתשה, ושאול ביבר – שכיהן כראש להקות צבאיות בצה"ל – אמר לה, "מיידלע, את עולה על טיסה לסיני להופיע בפני חיילים". שלמה ארצי התנדב ללוות אותה. כשנגמרה המלחמה ניגשה לבחינות ללהקת חיל הים שאליה התקבלה בקלות.

במהלך שירותה הצבאי נישאה לישראל (פולי) פוליאקוב – נישואים שנגדעו לאחר שהחליטה לנסוע לניו יורק כדי ללמוד משחק ושירה. "בניו יורק הופעתי ערב ערב וגם עשיתי הצגה בברודוויי. חזרתי ארצה לקראת שנות ה־80 ישר לאופרת הרוק 'בני בום'. הקריירה התפתחה עד שהגעתי לתיאטרון חיפה, שם השתנו חיי כשנכנסתי לרמות הגבוהות ביותר של תיאטרון רפרטוארי", היא אומרת בערגה דקה. "תיאטרון הוא כנראה בית הספר הטוב ביותר ששחקן יכול לבקש לעצמו. הרבדים הפסיכולוגיים, המיסטיים והתיאטרוניים למיניהם שיש בו, שפות התנועה, השירה והדיבור – אלה דברים שמעשירים אותך לחיים".

מאז הספיקה גל לשחק במחזות "שיקגו", "אוויטה", "עלובי החיים", "אמאקוראז׳", "אנטיגונה", וזו רק רשימה חלקית. במקביל היא שיחקה בקולנוע, בטלוויזיה ובתוכניות ילדים. לאחרונה אף נישאה בפעם הרביעית, לבן זוגה המהנדס דני שוהם. "היו לי עשר שנים שאפילו לא ראיתי את הבית כי גם הופעתי, גם הקלטתי וגם עשיתי שתי הצגות במקביל", היא נזכרת. "הייתה אפילו פעם אחת שהבהילו אותי באמבולנס מהצגה של 'עלובי החיים' בקאמרי לאוניברסיטת בר אילן והחזירו אותי באמבולנס ישר לסוף ההצגה. אלה היו חיי במשך הרבה שנים".

גל עובדת בווליום גבוה. גם כיום, כמה שנים אחרי גיל הפרישה המקובל, היא עובדת במרץ. "אם אין לי מה לעשות, אני יושבת וכותבת שירים או קוראת משהו טוב. הולכת לראות איזה מופע. הכל כדי לצוד עוד השראה", היא אומרת.

המחזמר "פלאשדאנס" בתיאטרון תל אביב (צילום: אור גפן)

לא מרגישה צורך לרקוד

הפנייה מתיאטרון תל אביב הגיעה לפני כארבעה חודשים. מדובר בתיאטרון חדש, שהמחזמר "פלאשדנס" הוא הראשון שיוצג בו. המחזמר מבוסס על הסרט שובר הקופות משנת 1983. גם מי שלא מכיר את הסרט לבטח לא הצליח להתחמק מהלהיט שהוציא תחתיו – "Maniac".

"אני בפירוש מרגישה קווי דמיון עם דמותה של האנה. אם מדובר במורה ומושא הערצה של צעירים שמסתכלים על הדרך שעשיתי ורוצים גם. אתה כל הזמן משמש איזו מן השראה לצעירים האלה, אז אני נורא שמחה להיות שם"

במרכז העלילה ניצבת צעירה בשם אלכס (ספיר יצחקי) – רתכית ביום ורקדנית במועדון בלילה. חלומה הגדול הוא להתקבל לבית ספר גבוה לריקוד. את אלכס מלווה האנה לונג שאותה מגלמת גל. היא המוזה שלה, האמונה והתקווה של אלכס. האנה מתקשה להשתחרר מעברה כבלרינה וכמורה לריקוד בעלת שם. כשאלכס מבקשת את עזרתה בקבלה לאודישן לאקדמיה, היא מזהה מיד את הפוטנציאל שלה, מדרבנת אותה ומייעצת לה. חלומה של אלכס הופך להיות גם חלומה של האנה.

"האנה דוחפת אותה גם מתוך רצון להגשים את חלומה של אלכס וגם מתוך הרצון להישאר רלוונטית ואולי גם להגשים דרכה את חלומה היא. גם האנה ממשיכה לחלום", אומרת גל. "אני בפירוש מרגישה קווי דמיון עם דמותה של האנה. אם מדובר על מורה ומושא הערצה של צעירים שמסתכלים על הדרך שעשיתי ורוצים גם. אתה כל הזמן משמש איזו מן השראה לצעירים האלה, אז אני נורא שמחה להיות שם. אם זה במקום של האופי של הדמות – יש בי את הדמות האסרטיבית הזאת שהרבה שנים מכירה את החומרים, מכירה את הדיסציפלינות שנדרשות, בעיקר ממי שמתעסקת במחזה ומי שרוצה לשיר ומי שרוצה להתעסק במוזיקה בכלל. יש כאן דיסציפלינות גבוהה מאוד, אז זה כל המרכיבים האלה", היא אומרת ומשתהה. "יש גם איזושהי אימהות. כמו אימא שרואה את הילדים שלה חולמים ונורא רוצה לעזור להם להגשים את חלומם. כל הקווים האלה נמצאים בדמותה של האנה ובי".

את גם רוקדת במחזמר?
"פה ושם כן. אמנם פחות כוריאוגרפיה מדוקדקת, אבל זה לא אכפת לי בכלל, אני לא מרגישה צורך לרקוד כמו שרקדתי בכל ההצגות הקודמות שעשיתי. מה זה משנה בכלל, אני נהנית כל כך שזה לא אכפת לי. אכפת לי שהקהל ייהנה מכל המכלול של ההצגה, ובחרו שם באמת קאסט נפלא. ספיר יצחקי, השחקנית הראשית, היא כל כך מוכשרת. הדמות שלי במחזמר אוהבת ומחנכת אותה, והיא מרגישה אליי קרבת אימהית; אז יצא טוב כי זה במילא מה שקורה במציאות".

איך זה לא לגלם את התפקיד הראשי?
"זה נפלא, נפלא, נפלא כי זה לא משנה. איך אני אומרת בהצגה? ׳אין תפקידים קטנים, יש אנשים קטנים׳. לפעמים מתוך הצגה שלמה אפשר לקחת שתי דקות של מישהו שעולה לבמה ולזכור אותו יותר מאחרים. כך שאין לזה חוקים".

צפית בפלאשדנאס ב־1983 כשיצא לאקרנים?
"ברור, זה היה ממש מזמן, אבל האמת היא שלא ראיתי אותו שוב לאחרונה. אני עדיין מחפשת אותו".

קוראים אמיצים עם גישה לטורנט מוזמנים לשלוח את כתובתו למערכת – כולנו הרי יודעים שזאת הדרך מספר אחת להפוך לידיד של אשה נאה.

← "פלאשדנס", החל מ־4.7, תיאטרון תל אביב, ויצמן 60 תל אביב, 200־250 ש"ח