האיש הכי חיוני בסצנת האמנות התל אביבית הוא בכלל לא אמן

מה מיוחד באזור העבודה שלך בעיר?

"אנחנו ממוקמים באזור של אצטדיון בלומפילד. זה אזור שמתחיל להתפתח, אפילו אין בית קפה קרוב. גלריה גורדון מולנו, חלל העבודה של WeWork נמצא ליד. הרבה גלריות רוצות לעבור מהמרכז ושואלים אותי אם יש פה משהו פנוי. העניין הוא שהכל די ישן וכדי לפתוח גלריה צריך לשפץ וזה לא מעט כסף".

איך בחרת במקצוע?

"אני צלם, מצלם מגיל 8. למדתי צילום, זה תמיד היה ברקע, אבל לא חשבתי לפתוח מקום כזה. התגלגלתי להציג תערוכת יחיד באחת הגלריות בתל אביב והחלטתי להדפיס בעצמי כמו בתקופת הלימודים. קניתי מדפסת משומשת ועשיתי את זה בבית של ההורים בחדר קטן. פתאום הגיעו אליי סטודנטים וביקשו שאדפיס להם תערוכות גמר, השמועה התפשטה מאוד מהר. הפכתי להיות זה שמדפיס אמנות לתערוכות, לגלריות ולמוזיאונים. זה התחיל מהדפסות אבל זה גדל לתחומים שקשורים להפקה של התערוכה".

אתה עדיין מצלם?

"כן, אבל לא פשוט גם לנהל את העסק וגם לעשות אמנות. לפעמים יוצא לי יותר לצלם ולפעמים לא יוצא לי בכלל. אחרי שלא הייתה לי תערוכה כבר שש שנים, לאחרונה הייתה לי תערוכת יחיד בגלריית עינגע. שמה היה 'מסע בקרבת מקום'. צילמתי בסביבת המגורים והסטודיו אבל הצילומים לא נראים מכאן, יש בהם מבט זר".

"כל הזמן יש כאן בקשות מוזרות, אז המוזר נהיה רגיל. הדבר היחיד שכולם מבקשים הוא שהכל יהיה מוכן מחר"

אתה עובד הרבה עם אמנים, נתקלת בבקשות מוזרות?

"כל הזמן יש כאן בקשות מוזרות, אז המוזר נהיה רגיל. הדבר היחיד שכולם מבקשים הוא שהכל יהיה מוכן מחר. בארץ אנשים דוחים הכל לרגע האחרון, מגיעים לכאן שבוע־שבועיים לפני התערוכה. זה לא הגיוני, אבל אנחנו לא יכולים להגיד לא, אז אנחנו עובדים בלילה או בשישי־שבת בשביל לסיים. להגיד לא זה גם עניין לא פשוט. לגבי בקשה מיוחדת, הייתה לנו הדפסה מאוד ארוכה של 30 מ' שהייתה צריכה להיות מחוברת משני חלקים. זה היה כשהיינו בלבונטין ולא היה לנו איך לחבר אורך כזה. השכנים שלנו היו סטודיו ליוגה, אז נכנסנו לשם, ועל הרצפה שלהם שהיא די ישרה, נקייה וגדולה התחלנו לחבר את ההדפסה. כאילו, מי מדפיס 30 מ'?".

באמת מה היה מודפס שם?

"פורטרטים של אנשים עומדים זה ליד זה מחזיקים ידיים, לתערוכה בקובה".

בהרבה בתי מלאכה יש מסורת לתלות מתנות שקיבלו מלקוחות. אתם גם מקבלים מתנות ותודות?

"שולחים לנו פרחים או שוקולדים, או תמונות קטנות שמשאירים לנו. לפעמים הטסטים יוצאים טוב ומשאירים לנו עבודה חתומה. אנחנו עובדים עם מיכל רוזנר, אמנית מוכרת, ובגלל שאנחנו אוהבים לאכול ואנחנו טבעונים כמוה, בכל פעם שיש לה תערוכה אנחנו מתעסקים באוכל. בסוף התערוכה אנחנו מקבלים ממנה מגש פירות וירקות שהיא מגדלת אצלה".

מה הכי תל אביבי בעיניך?

"מכיוון שאני כל הזמן עובד אני לא מסתובב יותר מדי ורואה את העיר כמו שצריך. תל אביב בסוף היא האנשים שפה. כולם פה צעירים, כל העסקים, הגלריות, המסעדות, וגם הים שהופך את המקום הזה למיוחד. האנשים והעסקים הם מה שהופך את העיר למה שהיא, רק חבל שהיא מלוכלכת".