שאנג-צ'י בלוז: אל תפספסו את מחול הקרב המרהיב הזה
אפשר וצריך לשאול שאלות על הליהוק לסרט החדש של מארוול המציב במרכזו (בשעה טובה) גיבור על אסייתי, גם העלילות מעט גנריות ועדיין: הוויזואליה והאפקטים מרהיבים, ומומלץ מאוד לצפות בסצינת הקרב הראשונה
זוכרים את המנדרין המזויף בגילומו של בן קינגסלי ב"איירון מן 3", שנחשף כשחקן כושל שנשכר להתחזות למנהיג ארגון הטרור "עשר הטבעות"? בזמנו, אי אז לפני שמונה שנים, הטוויסט הזה בעלילה עורר כעסים בקרב רבים מחובבי הקומיקס, שרצו שהאויב הגדול של איירון מן יילקח ברצינות ולא יוצג כבדיחה. מצד שני, בעידן המודעות שבו אנו חיים, נבל סיני אמיתי היה מעורר כעסים אחרים, ואולי גם סוגר בפני מארוול את שווקי אסיה. לכן רק עכשיו, כשמארוול סוף סוף התארגנו להפיק סרט ראשון על גיבור-על סיני, הם מציגים בפנינו את המנדרין, עם טוויסט אחר –כמו ב"מלחמת הכוכבים", נבל-העל הוא אביו של הגיבור הטוב.
המנדרין, ששמו האמיתי הוא וונוו, מגולם על ידי טוני לונג, מהשחקנים האסייתיים המוכרים ביותר במערב ("מצב רוח לאהבה", "גיבור", "Infernal Affairs"), ואחד האהובים עלי באופן אישי. לצידו מופיעה מישל יאו, שכבר עיטרה לא מעט סרטים הוליוודיים, בתפקיד גיסתו. אבל הליהוק ההוא של בן קינגסלי הבריטי מצביע בעקיפין על בעיה מרכזית של הסרט הנוכחי. גיבורי-העל של מארוול מגולמים תמיד על ידי כוכבים אמריקאים (מקסימום בריטים) שהאנגלית מתגלגלת בפיהם. אלא שאין באמריקה אף כוכב ממוצא אסייתי, ודאי לא כזה שנראה כמו גיבור-על. אילו יכלו, האנשים שם בהוליווד היו שמחים ללהק לתפקיד כוכב לבן, אבל זה לא קביל היום. אז הם עשו אודישנים ובחרו בשחקן הטלוויזיה הקנדי סימו ליו, שאינו ניחן בכריזמה ובחזות הנדרשים, והוא מחוויר לצד הקולגות האסייתים שלו, בהם מנגר ז'אנג בתפקיד אחותו.
כל מה שמסביבו, לעומת זאת, אטרקטיבי ביותר. האפקטים המיוחדים בסגנון תגליפים סיניים מרהיבי עין, והקרבות הופקדו בידי כוריאוגרפים סינים האמונים על סרטי ווקסיה, והם מזרימים רוח חדשה ליקום של מארוול. כך, למשל, הקרב הראשון בסרט, בין וונוו לבין בת הכפר ג'יאנג לי (פאלה צ'ן) שתהפוך לאשתו, מעוצב כמחול אלגנטי, שבו השניים מתאהבים תוך כדי ריחוף באוויר. זה לא מתגבש לפיוט מרחיב הלב של "נמר דרקון", אבל זה יפה כשלעצמו.
כמו ב"הפנתר השחור", הסרט המארוולי הקודם על גיבור-על שאינו לבן, גם "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" מספר לנו על מקום פלאי ונסתר מעיני העולם שבו מתגוררים אנשים נפלאים לצד חיות מופלאות (פרט למוטציה חסרת פנים שמתנהגת כחיית מחמד, שאר החיות באמת יפהפיות). וכמו בהמון סרטים אחרים מסופר לנו על ממלכות עתיקות ומפוארות שהושמדו על ידי כוח אפל, עד שזה נלכד במערה שפיה נחתם לאלפי שנים.
שאנג-צ'י השאיר את כל זה מאחור ונסע לאמריקה לחיות כאחד האדם. הוא וחברתו הטובה קייטי – אקוופינה, תוספת מגניבה לכל סרט – בעיקר מעבירים את הזמן בכיף, ובחלקו הראשון יש לסרט גרוב נחמד של באדי מובי. רק שיום אחד חבורת בריונים תוקפים את שאנג-צ'י באוטובוס (בסצנת אקשן ארוכה וסוחפת), וקייטי מופתעת לגלות מה הוא יודע לעשות. כשהוא נדרש לחזור לסין להתעמת עם אביו, שעומד בראש ארגון טרור עתיק יומין, קייטי מחליטה להצטרף אליו. רק אז הוא מתחיל לספר לה מי הוא ומאיפה בא, והסרט הופך למעין שמיכת טלאים של סיפורי מקור שבלוניים. בסיפורים האלה, שאנג-צ'י הצעיר מגולם על ידי כמה ילדים בגילאים שונים, אף לא אחד מהם דומה למי שהוא יגדל להיות.
התסריט, שנכתב על ידי הבמאי דסטין דניאל קרטון ("Short Term 12") ועוד שניים, מנסה להעניק מורכבות לדמותו של האב הגנגסטר, שמונע על ידי אהבתו הגדולה לאשתו המנוחה. אבל משהו שם לא לגמרי עובד מבחינה רגשית, בעיקר משום שמתחת לחזות האסייתית המרהיבה, מוצלבות עלילות גנריות מדי (כולל תפריט של רגשות אשמה).
ובכל זאת, יער הבמבוק שנסגר על האנשים שמנסים לחצות אותו, והדרקון הטוב שמגיח מהאגם, מספקים הנאות ויזואליות. והקרבות המרובים מספקים הנאה קינטית. כך שבסך הכל יש כאן עסקת חבילה לא רעה. וזה עוד לפני שהזכרתי את בן קינגסלי, שצץ לפתע בתפקיד השחקן ההוא שגילם את המנדרין, ומוסיף חופן של הומור.
3.5 כוכבים
Shang-Chi and the Legend of the Ten Rings בימוי: דסטין דניאל קרטון. עם סימו ליו, טוני לונג, אקוופינה, מישל יאו, בן קינגסלי. ארה"ב 2021, 132 דק'