לא הבנתם את הודו: "שאנטראם" לא מספיק טובה בשביל להתפזר ככה

הנה כמה אוכלוסיות שכנראה יהנו מ"שאנטראם", הסדרה החדשה של אפל TV: אנשים שאמרו פעם באופן לא אירוני "לא הבנת את הודו"; אנשים עם תמונת פרופיל שצולמה במידברן; מעריצי "ילדי האנרכיה" ששומרים אמונים לצ'ארלי האנם (נו, ההוא שנראה כמו צ'נינג טייטום אבל בריטי); אנשים שהקטגורייה האהובה עליהם בכל שירות סטרימינג היא "מבוסס על סיפור אמיתי"; וכמובן, צופי "בית הנייר" שנואשים לסדרת מתח חדשה עם נופים "אקזוטיים".

את דרמת הפשע החדשה הזו יצרו אריק וורן סינגר ("חלום אמריקאי", "טופ גאן: מאווריק") וסטיב לייטפוט (תסריטאי ב"חניבעל" ו"המעניש") על פי ספר מצליח באותו שם. הסופר, גרגורי דיוויד רוברטס האוסטרלי, ביסס את הספר על אירועים אמיתיים מחייו – לפחות לכאורה, כי הגבולות בין אמת, בידיון וחצאי אמיתות לא לגמרי ברורים. זהו סיפורו של דייל (האנם), מכור להרואין שנכנס לכלא אחרי שוד בנק שהשתבש. אחרי שהתנקה, ברח מהכלא ונמלט איכשהו מאוסטרליה להודו, ואז ממציא את עצמו מחדש בתור לין – ניו זילנדי חביב שרק רוצה להיות אדם טוב יותר. הוא מתחבר מיד לפראהבו (שובהאם סרף), מדריך תיירים צעיר ונלהב שרואה בו חבר אבל גם הזדמנות עסקית. באותה מהירות הוא מתערבב גם עם כל הפושעים הזרים בעיר. אתם יודעים, כמו כל אסיר נמלט שרוצה להשתקם ולנקות את הקארמה.

איכשהו, תוך משהו כמו חמש שניות בהודו לין נתקע באמצע בין ארגוני פשע מקומיים, סוחרי סמים, בית בושת יוקרתי ומסוכן ופאם פטאל צרפתייה בשם קרלה (אנטוניה דספלה) שנראה שידה בכל. כולם מנסים להזיז אותו לכאן או לכאן, אבל יותר חשוב – כולם רוצים לדבר איתו על פילוסופיה. אתם מבינים, לין למד פילוסופיה לפני שהחיים שלו הלכו פייפן, ואיכשהו הוא ממגנט אליו שיחות על מהות החיים, טוב ורע, אופי החברה האנושית ושאר נושאי שיחה שנשלפו מספר עזרה עצמית. הוא מנהל את אותן השיחות גם עם עצמו בקריינות מאכילה בכפית, למקרה שלא הבנו לבד שהוא מרגיש רע על כל מיני דברים רעים שקורים באשמתו.

"שאנטראם" היא לא בדיוק הצ'אטני הכי חריף בבומביי. היא לא מאוד מהודקת, מתפזרת ליותר מדי כיוונים, ובעיקר לא ממש מותחת, שזאת בעיה רצינית בהתחשב בז'אנר. זה לא ממש סיפור על אסיר שנמלט מהחוק ומתמרן את דרכו לגאולה, זה יותר אוסף של סיפורי פשע לא מאוד מקוריים, רובם היו יכולים להתרחש בכל מקום אבל איכשהו קורים דווקא בבובמביי (הצבועה בפילטר צהבהב, איך לא). מבין שלל העלילות שהסדרה מפילה על צופיה בשלושת הפרקים הראשונים, היחידה שבאמת ייחודית ללוקיישן היא זו המתרחשת בשכונת פחונים קשוחה ומוכת שריפות ומחלות. היא גם העלילה היחידה שמצליחה לרגש, כי קורה בה קצת יותר מפאסיב אגרסיב בין פושעים התפלספויות בשקל.

באותו העניין, פראהבו הוא גונב ההצגה הרשמי של הסדרה והדמות היחידה שאשכרה יהיה לנו אכפת אם תעלם לבלי שוב – הוא מצחיק אבל גם מלנכולי, הוא מאתגר את הדמות הראשית, הוא אשכרה תורם לעלילה משהו מלבד עוד סיבוכים והוא לא מסתכם בתכונת אופי וחצי. מסקרן לחשוב האם הסדרה הייתה עובדת יותר טוב אם הדמות הראשית בה הייתה קצת פחות פרווה. האנם הוא שחקן לא רע, אבל הוא לא מצליח להוסיף עומק לדמות השטוחה שנכתבה לו. הוא לא עובר כאנטי גיבור מסוכסך עם עצמו, כמו שהייתם מנחשים מהתקציר, אלא כקורבן של הנסיבות שכולם סתם מתנכלים לו ומפריעים לו לחיות את חייו. הפלאשבקים לחייו הקודמים לא עוזרים להעמיק אותו כי גם בהם הוא בעיקר סובל, כואב, נגרר אחרי אחרים ומשלם על הטעויות שלהם.

אולי לכל הבלאגן הזה עוד יש סיכוי להשתפר עד סיום העונה, שתכלול 12 פרקים. אבל גם אם כן, ממש לא בטוחה שזה מצדיק את האקספוזיציה המשעממת למדי באורך שלוש שעות שסיפקו לנו הפרקים הראשונים האלה. צריך כישרון מיוחד כדי לזרוק על הצופים כל כך הרבה דרמה והתרחשויות ושזה עדיין ירגיש כאילו הסיפור לא באמת התחיל.

"שאנטראם", שלושת הפרקים הראשונים זמינים באפל TV, פרק חדש מדי יום ו'