כמעט כל שורה בסדרה הזו נשמעת כאילו יצאה ממחזה שייקספירי

אני מודה, ציפיתי לעוד דרמה היסטורית מהטרנד התקופתי. זה נכון על אחת כמה וכמה לתכני דיסני+ מהתקופה האחרונה, שכללו את "נל העריקה" (עם גיבורה א-לה בילבי), "דודג'ר" (שמביא לסיפור של אוליבר טוויסט. חה!), וכמובן "שוגון" המדוברת. בחלק מהסדרות האלו, כמו הרבה סדרות תקופתיות מהתקופה, נוהגים להכניס בכוח דיאלוגים מודרניים שלא בהכרח תואמים את רוח התקופה. זה עובד רוב הזמן, אבל לפעמים זה גם יכול להעיק. כך נוצר אקלים שבו דווקא סדרה כמו "שארדלייק" – שלוקחת המון השראה מדיאלוגים ומונולוגים שייקספיריים – מרגישה כחריגה בנוף, במובן הטוב ביותר. ציפיתי לעוד דרמה היסטורית מהטרנד התקופתי, אבל לא ציפיתי לקבל מחזה שייקספירי שממוסגר כתעלומות הרצח. 

>> דוז פואה: האזנו לכל שירי האירוויזיון ונראה לנו שמצאנו את המנצח

"שארדלייק" מבוססת על סדרת ספרים בעלת אותו שם המספרת על עורך הדין הגיבן מתיו שארדלייק, שחי בתקופת מלוכתו של הנרי השמיני – אולי המלך הכי משוגע שהיה קיים בהיסטוריה של אנגליה. הוא נשלח על ידי לורד קרומוול (שון בין), לחקור תעלומת רצח במנזר בו השחיתות חוגגת. יחד עם שותפו למסע ג'ק באראק (אנתוני בויל) הוא צריך לבחור בין האמת של קרומוול והמלך הנרי, לבין האמת האבסולוטית של עובדות והוכחות. נשמע כמו תעלומת רצח רגילה שהייתה יכולה להישאר ממוצעת, אך הטוויסט הופך אותה לתענוג לצפייה עבור חובבי שייקספיר (אני רוצה להאמין שאני לא היחיד בקבוצה הזאת). זאת כנראה לא הסדרה הכי טובה שראיתי בחיי –  בכל זאת, היא לא הסופרנוס – אבל היא כן נותנת פייט לכמה קלאסיקות טלוויזיוניות, כמו "שושלת טיודור", "הכתר" ואפילו ל-"שרלוק".

מתיו שארדלייק הוא גיבור פגום, וקשה לא לחשוב על ריצ'רד השלישי כשרואים אותו. בניגוד לריצ'רד השלישי, לשארדלייק יש לב די גדול שהוא מנסה להסתיר מאחורי טיעונים רציונליים, כדי לא להיפגע. ובדומה לריצ'רד השלישי – יש לו המון רגשי נחיתות. את עורך הדין שלנו משחק ארתור יוז, שלמעשה שיחק בתיאטרון כבר את ריצ'רד השלישי במחזה הנרי השישי – שחקן בעל מוגבלות שנולד עם דיספלזיה רדיאלית, המשפיעה על ידו הימנית, ומורגש כי הוא מזדהה עם המאבקים הפנימיים של שארדלייק. בכלל, כל הליהוק מעולה, ולמרות שליהוק עיוור צבעים קצת לא תואם את ההיסטוריה, הוא מאד הולם את סגנון התיאטרון הלונדוני שדוגל בכך כבר שנים. ולמען האמת, זה יותר נחמד לראות את זה עובר לטלוויזיה, אבל זה אפילו לא החלק הכי טוב בסדרה.

הכוכב האמיתי כאן הוא לא ארתור יוז, כבודו במקומו מונח, אלא התסריט עצמו. כמעט בכל דיאלוג יש שורה שנשמעת כאילו יצאה ממחזה שייקספירי, כולל מונולוגים של הדמויות לעצמם – דבר שמאד מאפיין את הכתיבה השייקספירית אבל כמעט ולא קורה בטלוויזיה. ההשפעה השייקספירית ממש בולטת כאן, בין אם זה באופן המשחק, במשלב הלשוני של הטקסט או במונולוג של שארדלייק לסוסה שלו. אפילו סצינות אלימות בהן מתרחש רצח מלוות לרוב באיזה דיאלוג. התרגשתי לראות השפעות ישירות של שייקספיר בטלוויזיה, לא ראיתי דבר כזה המון-המון זמן. הדבר היחיד שהיה חסר כדי שזה יהפוך לתיאטרון זו במה, אם כי אני לא מצפה או רוצה סדרה שכולה מצולמת על במה. בעצם, עכשיו כשאני כותב את זה, זה פתאום לא נשמע כזה רע.

למרות שנהניתי מהטקסטים הייחודיים ומהמשחק הנפלא של אנתוני בויל וארתור יוז (וגם של שון בין, שלשם שינוי לא מת בסוף), אני חייב לציין שהסיפור לא מרגיש שלם, ופרק סוף העונה לא הרגיש לי ממש כמו פרק סוף עונה. במקום זה הרגשתי כאילו בכל רגע עומד לצאת פרק חמישי שיסגור את הכל, ולכן סיימתי את ארבעת פרקי העונה הראשונה במעיין תחושה של בלבול קל. זה לא שיש קווי עלילה לא פתורים (גם אם יש, זה מרגיש כאילו הם ייסגרו עוד עונה או שתיים), וגם ברור למה שמו קליף-הנגר מותח, אבל עדיין אני מרגיש שהיה אפשר להכניס אפילוג שיסגור יפה את הסיפור.

"שארדלייק" היא סדרה לא פשוטה – האנגלית השייקספירית המוזרה וסצינות הרצח והעינויים לא מקלות על הסיפור, אבל היא תעלומת רצח מעניינת שכתובה בצורה שונה מכל מה שראיתי בחמש שנים האחרונות. היא מיוחדת, מעניינת ומייצגת יפה את קמפיין "יותר ממה שחשבתם" של דיסני+, שמתמקד בסדרות שאולי הייתם מופתעים לגלות בשירות. היא בעיקר גרמה לי להבין שבתור אדם שאוהב קומיקס וגיבורי על, גם לי די נמאס מהפוקוס המוגזם של דיסני על הפרנצ'ייזים של מארוול ומלחמת הכוכבים, וזה מאד כיף לראות גם דברים אחרים על המסך שלנו. נגיד, סתם ככה לדוגמא, תעלומת רצח שייקספירי במנזר מוכה שחיתות. וכבר אמרנו ששון בין לא מת כאן? אם כבר מדברים על חדשנות.
"שארדלייק", עכשיו בדיסני+