מביך. מצחיק. במקרה גם יהודי: אתם חייבים לצפות בלהיט האינדי הזה

מבוכה היא אחד מיסודות הקומדיה. יו גרנט, למשל, עשה קריירה שלמה מביטויים של מבוכה. גם צ'פלין. כן, הנפילה הגדולה אחורה מצחיקה, אבל לא פחות אפקטיבית ממנה הבעת המבוכה שבאה בעקבותיה. "שבעה בייבי" נבנה על יסודותיהן של שתי מבוכות שנתקלות זו בזו במהלך אירוע הצבוע בעוד שכבות של מבוכה, וזה עובד יופי.

הפתיחה של הסרט מוצאת את דניאל (רייצ'ל סנוט) באמצע זיון עם המאהב שלה מקס (דני דפררי). היא קוראת לו אבא. הוא לא בגיל של אבא שלה, אבל הוא בהחלט מבוגר ממנה. לפני שהיא עוזבת היא רומזת לו שהיא זקוקה לכסף, והוא נותן לה שטרות בליווי הערה צינית מחויכת שרומזת שהיחסים בין השניים אינם מבוססים על רומנטיקה טהורה.

טלפון מאמא שלה, שחודר כמו סכין לתוך הסיטואציה האינטימית, מבהיר לה שעליה להתייצב מיד בשבעה של איזו דודה, והמבוכה מתחילה כבר במפגש עם הוריה מחוץ לבית. היא מתעצמת כשמכרים מבוגרים מציפים אותה בשאלות הצפויות על חייה, ואנחנו מתרשמים שדניאל מתחמקת מלתת תשובות ברורות. היא אמורה להיות סטודנטית באיזה תחום אבל נראה שהיא לא בדיוק עושה מה שהיא אומרת שהיא עושה. ואז מגיע מקס שתוקע בה מבטים מעבר לחדר, והמבוכה נעשית דחוסה עוד יותר.

מעט אחריו מגיעה קים, אשתו השיקסע של מקס, שנושאת בזרועותיה את התינוק שלהם, ועכשיו תורו של מקס להיות מובך. וכל הזמן הזה נמצאת שם מאיה (מולי גורדון), חברת ילדות של דניאל, ויותר מזה, שנוכחותה בסביבה תורמת ללחץ הרגשי ("No funny business with Maya", מתריעה בה אמה).

"שבעה בייבי", שעלה להקרנות מסחריות בסינמטק תל אביב, נראה כמו הגרסה היהודית של סצנת המסיבה בתחילת "הבוגר"מ-1966 (סרט וואספי לכאורה שנוצר על ידי יהודים, בהם הבמאי, התסריטאי והכוכב הצעיר דסטין הופמן). זאת פארסה שמבוימת כמו סרט אימה – המצלמה שנצמדת לדניאל, וצלילי הכינור הטורדניים בפסקול, מייצרים תחושת לחץ תמידית, שמרפה רק לרגעים.

דניאל רוצה לברוח משם – היא אפילו לא בטוחה מי מת – אבל היא לכודה במחויבויות משפחתיות ובנימוסים מעושים, שאחיזתם איתנה יותר מכל כישוף שחור. זה היה יכול להיות מעיק כמו שבעה אמיתית, והעובדה שהסרט שנון ומבדר לכל אורכו מעידה על כשרונה הרב של אמה זליגמן. זה סרטה הראשון כתסריטאית וכבמאית, וברור שהיא מכירה מקרוב את הסיטואציה שהיא מתארת.

הסרט, המתרחש בזמן אמת, מתבונן בדמויות באירוניה טבולה באהדה, וההומור היהודי ספציפי דיו להיות אוניברסלי. אנחנו מזדהים עם דניאל שהולכת ומסתבכת עם עצמה, אך חשים סימפטיה גם לתחושת הזרות של קים הבלונדינית, אשתו המושלמת מכל בחינה של מקס. היא אפילו נחמדה, באמת, ולא מגיע לה שבעלה יבגוד בה, אבל אפשר להבין מדוע הוא מרגיש נוח יותר עם היהודייה הנוירוטית מאשר עם אשת העסקים היפהפייה שמפרנסת אותו.

מתוך הסרט שבעה בייבי

קים מגולמת היטב על ידי דיאנה אגרון, הזכורה כמעודדת קווין פבריי מ"גלי". פנים מוכרות מדור אחר הם אלה של פולי דרייפר מ"שלושים ומשהו", כאן בתפקיד אמה הדואגת של דניאל. היא מעצבנת בדיוק במידה הנכונה, בלי להפוך לקריקטורה של אמא יהודייה, והיא מעולה (לא, דרייפר אינה יהודייה). גם פרד מלמד הוותיק ("יהודי טוב") מדויק בתפקיד אביה של דניאל, שרוצה להפגיש אותה עם מישהי (נחשו מי) שאולי יכולה לסדר לה ג'וב, כי "פמיניזם זה לא קריירה".

"שבעה בייבי" החל כסרט באורך של שמונה דקות שזליגמן יצרה במסגרת לימודי הקולנוע באוניברסיטת ניו יורק. שנתיים אחרי כן היא הרחיבה אותו לסרט באורך 77 דקות דחוסות, שנוצר בתקציב מינימלי של 200,000 אלף דולר, וזכה לחיבוק חם מהמבקרים בארה"ב. רייצ'ל סנוט, שהמשיכה מהסרט הקצר אל הארוך, נראית כמו ארנב מבוהל שנלכד באורות של מכונית. הופעתה שובת הלב ודאי תהפוך אותה לפנים מוכרות, לפחות בסצנת האינדי.
4 כוכבים | Shiva Baby בימוי: אמה זליגמן. עם רייצ'ל סנוט, פולי דרייפר, דיאנה אגרון. ארה"ב 2020, 77 דק'