"שומרי הסף": רשת 13 וגאולה אבן יורדים לרמת הפופוליזם של ערוץ 14

אם תבקשו מצופה ממוצע למנות את הבעיות של הטלוויזיה בישראל, כנראה ש"אין מספיק אקטואליה" לא תהיה אחת התשובות שתקבלו. אבל הנה, עכשיו יש עוד קצת. אחרי תוכניות הבוקר, רצועות האקטואליה של אחר הצהריים והערב המוקדם, מהדורות החדשות שממשיכות לנגוס בפריים טיים ומהדורות הלילה, עכשיו קיבלנו גם את "שומרי הסף" ברשת 13, סוג של תשובה ל"פטריוטים" של ערוץ 14 וניסיון לשלב פאנל פוליטי ברוח "פופוליטיקה" של ניסים משעל עם סאטירה פוליטית. גם בקשת 12 מתכננים גרסה משלהם, כמובן, עם המעבר של "פגוש את העיתונות" גם לימי חול.

פופוליטיקה לעניים. "שומרי הסף". צילום מסך/ רשת 13

התוכנית החדשה בהנחיית גאולה אבן-סער היא מעין יצור כלאיים מוזר – נימה רצינית ועיסוק בנושאים מהותיים, אבל גם קטעים הומוריסטיים דלוחים במיוחד וניחוח עמום של ציניות. הליינאפ לפיניכם – דיון מז'אנר "צועקים ומדברים אחד על השני" בנושא הרפורמה המשפטית, אפי נווה, משפט נתניהו והמחאה, לקט רגעים של פוליטיקאים אומרים דברים מצחיקים בכנסת, סרטון מעיק של גיא הוכמן מציק למפגינים בקיסריה, אירוח של איילה בן גביר ושיחה עם חברת הפאנל אודליה כרמון על הסרט ששודר באותו הערוץ ממש על הנשיא קצב. בקיצור, הצצה ישירה אל תוך מוחו של טוקבקיסט בומר שמוציא עצבים על זרים באינטרנט בדיונים פוליטיים.

הציניות המדוברת נכנסת ברגעי החיכוך הכל כך גסים בין הפוליטי והסאטירי. הדוגמה המתבקשת היא מערכון הפתיחה, בו יושבים מנחת התוכנית ובעלה, גדעון סער, בוהים בטלפון וזורקים לחלל החדר בדיחות עאלק מודעות לעצמן על המעורבות שלו בתכנים והסקופים שהוא מדליף לה בבלעדיות. אז יופי, מישהו במערכת הבין שיש פה עניין לא לגמרי אתי, אבל אין דרך טובה יותר להתמודד עם הסוגיה הזו? ומילא האתיקה, לפחות שיהיה מצחיק. דוגמה אחרת – הרגע הקצר שבו אבן פונה לאורלי שרעבי, נציגה מהקהל שהורכב כולו ממטפלות ומחנכות ויצו, ולא שוכחת להוסיף את המשפט "אתן כל הזמן בחדשות, ז'אנר המטפלות בכותרות", בחירת מילים אומללה שגם שתי דקות של טון עצוב ומבט רציני למצלמה לא הצליחה למחוק.

ואלה הרגעים היפים, כן? רון קופמן ב"שומרי הסף". צילום מסך/ רשת 13

אבן לא לבד במערכה, כמובן, יש גם נבחרת אקראית למדי של פאנליסטים: הקומיקאי רמי ורד, אודליה כרמון שבדיוק חזרה לכותרות בעקבות הסדרה "אלף" שביצירתה גם השתתפה, עורכת הדין פנינת ינאי על תקן עלה התאנה הימני, נועה ירון-דיין שנזכרת לזרוק בדיחה פעם בסיבוב, עורך הדין והפרשן הפוליטי קובי סודרי ואחד, רון קופמן. הרכב הפאנל הונדס ליצור מריבות, כנראה, וזה אכן מה שקורה. ורד כאן בשביל ביקורת פוליטית בפורמט בדיחה, ירון-דיין בכלל רוצה לדבר על אהבת חינם או משהו, וינאי לוקחת את התפקיד באקסטרה רצינות שמרגישה כמעט קומית.

כש"הקוף" לא מנצל את הבמה שניתנה לו כדי לצטט משירים (מה שקרה פעמיים בפרק, משום מה), הוא מטרחן את הסובבים אותו עם שאלות שאי אפשר לענות עליהן, כמו "את זוכרת יום אחד שנתניהו לא התייחס לאמת כהמלצה בלתי מחייבת?". אגב, חברי הפאנל, לזה בדיוק קוראים להטריל – בשונה מההפגנות וההטרדות של פוליטיקאים ובני משפחותיהם, שתיארתם משום מה כ"הטרלה".

ואולי עוד היה אפשר להבליג על כל הבלאגן המשעמם הזה אם האורחת בפרק הראשון לא הייתה אילה בן גביר, שזכתה לפרוש את משנתה לאורך כמות נדיבה של דקות מסך, כולל מונולוג מהלל של ירון-דיין ("אני רואה אמא לילדים, אני רואה בית, אני רואה אישה שמאמינה בארץ ישראל"). בן גביר הגישה את דף המסרים המלא, מ"איתמר הוא השר לביטחון פנים של כולם" דרך "יש חוסר מטורף בשוטרים" ועד "לא הייתי רוצה שיהיה לי מצעד של נשים וגברים עירומים ברחוב", ולא בכדי הריאיון עלה במלואו לערוץ היוטיוב של "עוצמה יהודית" כאילו היה פרסומת לפאשיזם. ברגע קיצוני של חוסר מודעות קטעה אבן את המרואיינת כדי להכריז "השתכנענו, את נשואה לו", כאילו בן גביר פשוט הופיעה באורך פלא באולפן ולא הוזמנה אליו בדיוק בגלל זהותו של בעלה.

ואפילו זה לא היה שיא האבסורד – הרגע הזה הגיע כשכל הפאנל + בן גביר צפו בתמונות שנוצרו בבינה מלאכותית של חברי כנסת בסיטואציות "מפתיעות", כמו ליברמן בהפגנה חרדית בבני ברק או מאי גולן בבית ספר של ילדי מהגרים (קטע שקודם בפרומואים ושורת הטקסט "מה הקשר בין אחמד טיבי ל'לה פמיליה'" לאורך כל התוכנית). אבן הבהירה שהתמונות הלא ריאליסטיות בעליל הן "לא פוטושופ", בכל זאת, אנחנו מתעסקים עם קהל של בומרים. אם יש אפילו אדם אחד שרצה לדעת מה דעתה של אילה בן גביר על איור של בעלה כאימאם, לא רק שעכשיו הוא יודע, הוא גם קיבל כבונוס נזיפה שלה ברמי ורד על בדיחה על ניסים ואטורי. מה נותר לומר מלבד "הצילו"?

"שומרי הסף", רשת 13