שחקי אותה: תופעת המיזוגניה במשחקי וידאו זוכה לסרט

העלבות והקנטות, הטרדות מיניות ואיומים לא וירטואליים בכלל - זה מה שנאלצות לספוג גיימריות במשחקי מחשב ברשת מגברים שרק רוצים לראות ציצי ותחת ומאוימים מאישה שמנצחת. הסרט התיעודי "GTFO", שיוקרן החודש בארץ, רוצה לשים למשחק המיזוגני הזה סוף

מתוך הסרט "GTFO: Get the F&#% Out"
מתוך הסרט "GTFO: Get the F&#% Out"
20 באוגוסט 2015

אריס: "מה התמה של המשחק מחר? קרבות בוץ? ואז אני מקבל את המנצח/ת? נשחק על חולצות. המפסיד/ה מוריד/ה חולצה".

מירנדה: "לעזאזל, לא! אני מנסה לשחק, אריס. אתה משגע אותי".

אריס: "את צריכה להיות מסוגלת להתמקד כשאנשים קוראים לך קריאות ביניים!".

מירנדה: "זה בסדר, אבל כאילו זה פשוט קריפי".

אריס: "את צריכה להיות מסוגלת להתמקד כשאנשים מטרידים אותך!".

מירנדה: "תודה על זה, אריס".

אריס: "תורידי ת'חולצה".

[tmwdfpad]

השיחה הזאת, שמתקיימת במהלך משחק וידיאו מרובה משתתפים, פותחת את הסרט התיעודי "GTFO: Get the F&#% Out" של במאית הדוקו הניו יורקית שאנון סאן־היגינסון. לפי האתר הרשמי, הסרט "נכנס לעולם משחקי הווידיאו כדי לחקור תעשייה של 20 מיליארד דולר שנגועה באפליה ומיזוגניה". הסרט מומן על ידי הקהל בקיקסטארטר, הוצג בבכורה בחודש מרץ בפסטיבל SXSW ויוקרן בסוף החודש בסינמטק חולון.

הסצנה לעיל התרחשה בפברואר 2012 ב"Cross Assault", תוכנית בשידור רשת חי שתיעדה תחרות בין שחקני משחקי המכות טקן וסטריט פייטר. הגיימר אריס בכטניאנס (Aris), ראש קבוצת טקן, תועד שם מטריד מינית את חברתו לקבוצה מירנדה פקוזדי (Super_Yan) במהלך התחרות. ההטרדות כללו הערות בוטות ("בפעם הבאה שתעשי טעות אריח אותך. ממש מקרוב"; "אני רוצה לדעת את מידת החזייה שלך. אנחש אותה. היא בטח 32-34D" ועוד); התמקדות בחזה ובישבן שלה במצלמת הרשת שתיעדה את קבוצתו; "רחרוחה" לבקשת משתתפים בצ'ט החי שליווה את המשחק ("הריח שלה סבבה", דיווח בכטניאס למצ'וטט).

"החלטתי ליצור את 'GTFO' אחרי שצפיתי בסרטון הידוע לשמצה הזה", אומרת סאן־היגינסון בריאיון. "התחלתי לצלם את הסרט באותו סוף שבוע, בלי לדעת מה יעדו הסופי. ידעתי רק שאני רוצה לספר מה קורה לנשים במשחקים. תחילה התמקדתי בהטרדות, אבל במהרה הבנתי שיש טווח כל כך רחב של חוויות, שהרחבתי את הנושא כך שיכלול את כל ההשפעות החיוביות והיצירתיות שיש לנשים על עולם משחקי הווידיאו".

כמו משחק וידיאו קלאסי, הסרט מחולק לשלבים שבכל אחד מהם מתמודדת הגיבורה מול אנשים או תופעות שמקשות על השתלבותן של נשים בשני צדיו של עולם המשחקים – כשחקניות וכיוצרות: חברות משחקים שמשווקות בעיקר או רק לגברים; יוצרי משחקים שכל הדמויות הנשיות שלהם מאופיינות ברזון קיצוני עם שדיים גדולים בקנה מידה פורנוגרפי עד בדיוני ובביגוד מינימלי, חושפני ולא פונקציונלי; מאבק עיקש של גיימרים שמרנים נגד הרחבת האופק התמטי של משחקי הווידיאו; הטרדות ואיומים כלפי נשים בגיימינג.

שני הנושאים האחרונים עלו לתודעה הציבורית בצורה אלימה בפרשת גיימרגייט. זו התחילה עם המשחק Depression Quest של המפתחת זואי קווין, שלא עוסק בקרבות, יריות ומכות אלא בהתמודדות עם דיכאון. המשחק זכה לביקורות משבחות, אבל משך גם מטרידים שאמללו את חייה של קווין במשך חודשים ארוכים. אקס שלה פרסם פוסט ארוך שבו טען בין השאר שבגדה בו עם כתב גיימינג שפרסם ביקורת חיובית על המשחק שלה. הטענה הופרכה ימים אחדים אחרי פרסומה, אבל הולידה תנועה, גיימרגייט, שהציגה את עצמה כנלחמת למען אתיקה בעיתונות משחקי הווידיאו אך למעשה שירתה מאבק של גיימרים שמרנים בהפיכת התחביב שלהם למדיום תרבותי, שיש עליו ביקורת תרבותית וחברתית ושכבר אינו אקסקלוסיבי לגברים צעירים ולבנים.

מתוך הסרט "GTFO: Get the F&#% Out"
מתוך הסרט "GTFO: Get the F&#% Out"

הגיימרים הזועמים הכריזו מלחמה על נשים כגון מפתחות המשחקים קווין ובריאנה וו ומבקרת תרבות הגיימינג אניטה סרקיזיאן. הם תקפו אותן בהטרדות מיניות, דוקסינג (חשיפת פרטים אישיים כמו טלפון ומקום מגורים) ואיומים באונס וברצח. אלה גרמו להן להימנע מהשתתפות בכנסים, למעברי דירה ולחיים בחשש מתמיד ממטורללים שלא מבחינים בין הקנטה גיימרית לבין אלימות מציאותית.

נקמת היורמים

שמו של הסרט הוא חלק מקריאה מיזוגנית שמופנית כלפי נשים בפורומים מקוונים – "Tits or GTFO" ("ציצים או זדייני מפה"). המסר: את לא יותר מקישוט מיני, וממש לא מעניין אותנו לשמוע מה יש לך לומר. 

"אני לא גיימרית ולא מעורבת בתעשייה. כל ההערות השליליות שקיבלתי היו תוצאה של יצירת הסרט", אומרת סאן־היגינסון. "בתחילה, כשהרצתי את הקיקסטארטר, קיבלתי הרבה תגובות על כמה אנשים שונאים את הסרט, אבל הוא לא היה קיים עדיין אז לא לקחתי אותן ברצינות. עד כה קיבלתי תגובות שליליות מעטות על הסרט, רובן טוענות שהוא נגוע בתעמולה. זה נושא רגיש אז ציפיתי לתגובת נגד, אבל מאחר שאני לא גיימרית והסרט עוסק באיך מתעללים בנשים, זה לא נכון אסטרטגית להתקיף אותי אישית. רוב המתקפות היו כלפי תוכן הסרט".

למה לדעתך גברים מציקים לנשים במשחקים? ברור שהטרדה כמו טראש טוקינג כלפי היריב היא חלק מהמשחק, אבל מעבר לזה – האם גבריותם מאוימת מיריבה נשית ראויה? הם מאמינים שיצליחו להבריח אותן? שישיגו ככה זיון? האם הם מתייחסים לנשים אמיתיות באותה דרך שבה המשחקים עצמם מציגים דמויות נשיות?

"יש קו ברור שמפריד בין טראש טוק מזדמן כלפי החברים שלך לבין התעמרות במישהו בגלל המגדר שלו. המתקפות נגד נשים הן כמעט תמיד מיניות, ועוסקות בכך שהן מכוערות או שמנות מדי כדי לעשות איתן סקס, ולעתים כוללות איום באלימות מינית. אין סיבה אחת לאדם להטריד אדם אחר, אבל 'GTFO' בוחן את מגוון הסיבות התרבותיות להתקפות הללו. גברים ונערים לומדים מגיל צעיר להאמין שהמשחקים שייכים להם, מהמיקוד של השיווק עד לתוכן המשחקים עצמם. משחקים יוצרים פעמים רבות אווירה תחרותית, וכשגברים ונשים משחקים יחד בתנאים שווים, זה יכול לגרום לגברים אי נוחות. העובדה שהמשחקים הופכים מיינסטרימיים עלולה להדאיג את השחקנים החנונים הוותיקים, שרוצים לשמור את העולם הזה לעצמם. רבים ממעשי ההטרדה הללו נעשים באנונימיות, כשאנשים חשים שהם יכולים להסתתר מאחורי מסך ולשלוח ביקורת ארסית שגורמת להם לקתרזיס ולהרגשה טובה".

לא רק ילדים

הפיכת סביבת המשחקים למינית ומטרידנית על ידי אריס בכטניאנס לא הייתה מקרית. בשיחה במהלך שידור המשחק שבו הטריד את מירנדה פקוזדי הוא הסביר: "זו קהילה של, אתה יודע, 15 או 20 שנה, וההטרדה המינית היא חלק מהתרבות. אם אתה מסיר את זה מקהילת משחקי הלחימה, זו כבר לא קהילת משחקי לחימה – זה נהיה משחק אסטרטגיה". חלק מהצופים הסכימו איתו, ודאי אלו שבחרו באיברי גופה של פקוזדי כשמות המשתמש שלהם בצ'ט החי, כפי שבכטניאנס הקפיד לעדכן את חברתו לקבוצה בשידור. היא כתבה בטוויטר על המיאוס שלה מהיחס שקיבלה, וציינה: "אני לא עוזבת כי לפי החוזה אני חייבת להישאר כאן עוד יומיים. לו זה היה תלוי בי הייתי עוזבת מזמן". 

מתוך הסרט "GTFO: Get the F&#% Out"
מתוך הסרט "GTFO: Get the F&#% Out"

"קורה דבר מוזר", אומרת בסרט מאדי מאיירז, סגנית עורכת לענייני משחקים ובעלת טור שעוסק בעיקר במשחקים במגזין המקוון פייסט. "זה נחשב נורמלי חברתית עבור בחורים חנונים להמשיך לשחק במשחקי וידיאו לנצח, אבל בחורות אמורות לעזוב בנקודת זמן מסוימת. בסופו של דבר חשתי שנשארתי הבחורה היחידה. בזמנו חשבתי שזה אומר שאני ממש קולית והייתי מניאקית בקשר לזה, אבל למעשה זה אומר שהייתי היחידה שהייתה מוכנה להתמודד עם העובדה שהרבה מהחברים הגברים שלי הם די מניאקים. כדי להמשיך לשחק צריך להישאר במעין ואקום בנוסח 'לא היה לי מושג שאחרים מתנהגים ככה', או פשוט לחטוף חרא לנצח".

תחושות לחוד ועובדות לחוד. למעשה נשים מהוות כיום 44 אחוז מ־155 מיליון הגיימרים האמריקאים ו־41 אחוז מרוכשי המשחקים בתכיפות – כך לפי נתונים שפרסמה באפריל השנה ESA, התאגדות תוכנות הבידור האמריקאית. בישראל נשים הן 53 אחוז מהגיימרים בקרב האוכלוסייה היהודית דוברת העברית מעל גיל 18 – כך לפי סקר של עמותת תעשיית המשחקים הדיגיטליים בישראל GameIS והמכללה למינהל, שנעשה על ידי חברת הגל החדש. נתון מעניין מהסקר האמריקאי, ששובר סטריאוטיפים של גיל ומגדר, קובע ש־33 אחוז מהגיימרים בארצות הברית הן נשים מעל גיל 18, יותר מפי שניים מגברים עד גיל 18 שמהווים 15 אחוז מהגיימרים.

הבשורה הטובה: הגיימרים הם כבר לא רק ילדים בני 13. הבשורה הרעה: גם המטרידים והמאיימים לא. ב־2012 החלה הגיימרית ג'ני הניבר, אחת מכוכבות "GTFO", להקליט את ההטרדות והאיומים שהיא מקבלת בשיחות בתוך משחקים ולפרסמם באתר שהקימה – "Not in the Kitchen Anymore" ("כבר לא במטבח יותר"). 

"הרבה אנשים אומרים: 'זה רק קומץ ילדים בני 13'", אמרה בריאיון ל"ניו יורק טיימס", "בהקלטות הקוֹליות אפשר לשמוע שזה לא רק ילדים אלא גם גברים בוגרים".

שאנון שון היגינסון. צילום: קים סאן
שאנון שון היגינסון. צילום: קים סאן

סאן־היגינסון גייסה לסרט 33,700 דולר בקיקסטארטר, 168 אחוז מהיעד המקורי. "אני מניחה שרוב האנשים שתרמו לסרט הכירו את נושא הנשים בגיימינג ולכן תמכו בו. אני רואה ב'GTFO' חלק קטן מתוך דיון גדול שאנחנו צריכים לנהל". לשאלתי מה אפשר לעשות חוץ מסרטים, סאן־היגינסון מציעה מפת דרכים: "מכיוון שיש המון סיבות להטרדות, אין פתרון אחד. הצעד הראשון צריך להיות שאנשים יהיו מודעים לזה וידברו על זה כשהם רואים את זה קורה. הדרך היחידה לגרום לשינוי תרבותי היא שכולם יחליטו מפורשות שזה לא בסדר, ומשם יש הרבה דברים שדמויות מפתח בעולם המשחקים יכולות לעשות כדי להפוך אותם למסבירי פנים: מפתחים יכולים להתאמץ לשכור נשים לחברות שלהם, יוצרים יכולים לכלול דמויות נשיות מגוונות במשחקים שלהן, מודרטורים יכולים לעבוד על רגולציה טובה יותר, גיימרים יכולים להעלות את הנושא בפורומים שונים. מלבד זאת, אנשים יכולים לעשות צעדים רבים בחיי היומיום שלהם שישפרו את סביבת הגיימינג עבור נשים, ובעצם עבור כולם".

בכטניאנס פרסם ברשת התנצלות על דבריו והסביר: "הייתי מאוד מחומם כי הרגשתי שהתרבות של סצנה שאני חבר בה יותר מ־15 שנה הייתה נתונה תחת איום. למרבה הצער השתמשתי בדוגמאות קיצוניות בלהט הרגע, ואני מרגיש שהצהרותיי לא מעבירות את תחושתי. זה דומה למה שאנשים אומרים כשהם נכנסים לוויכוח עם חברה שלהם, והם אומרים דברים שהם מתחרטים עליהם עמוקות". 

בפני פקודזי, עמיתתו לקבוצה, הוא לא התנצל.

בריאיון שמוצג בסרט אומרת פקודזי: "החיסרון שלי הוא שאני בת. לא מפני שבנות אינן טובות אלא כי הן מטרות נוחות לביקורת. כולם שמים לב, כולם שופטים. כששתי בנות מתחרות כולם רוצים לדעת מי הבת היותר טובה. זה מלחיץ. זה לא מונע ממני מלהשתפר כשחקנית, אבל אני מחשיבה את זה כחיסרון בגלל איך שאנשים אחרים מתייחסים אליי".

"GTFO: Get the F&#% Out" סינמטק חולון, חמישי (27.8) 20:30, 38 ש"ח