אפילו המנה הכי יפה שקיבלנו אי פעם במשלוח לא הספיקה

מנה שהיא בית ספר לאופן שבו קולינריה עילית צריכה להגיע במשלוח. שילה (צילום: אסף קרלה)
מנה שהיא בית ספר לאופן שבו קולינריה עילית צריכה להגיע במשלוח. שילה (צילום: אסף קרלה)

מסעדות היוקרה חזרו לפעול במשלוחים וביקורת המסעדות של "טיים אאוט" חוזרת איתן: המנות הראשונות של שילה הזכירו לנו כמה התגעגענו והרבה מהאוכל היה מעולה, אבל בשורה התחתונה – אין שום דרך לשחזר ארוחת גורמה בבית

31 בינואר 2021

ידענו שזה יגיע. חצי שנה בלי מסעדות והגעגועים התחילו לגרד. כן, ברור שזה לא אותו דבר, והאוכל צריך לעבור משלוח, ואיך בכלל מצלחתים בקופסת פלסטיק, והעובדה שלא התכוננו ליציאה וישבנו בבית עם טרנינג ונעלי בית. אבל בסוף, כפי שאמרו אבותינו "רביולי לובסטר ושרימפס זה רביולי לובסטר ושרימפס". ואם מיטב מסעדות העיר החליטו שבגלל המצב הן יכולות לעשות משלוחים, אז לאור המצב אפשר לעשות על המשלוחים האלו ביקורות. וככה מצאנו את עצמנו בסלון, יושבים מול הרבה יותר מידי אוכל מ"שילה".

מהרגע הראשון שנפתחו השקיות היה ברור שמישהו אשכרה השקיע מחשבה באירוע הזה. קופסאות פלסטיק איכותיות, עם שקעים ובליטות איפשרו לאוכל להישאר במקום, ולא כמו השייקרים המכונים "קופסאות טייקאווי" כמקובל לעיתים במקומותינו. ברור שאי אפשר באמת לצלחת בקופסת משלוחים, אבל קשה היה שלא לשים לב שמישהו בכל זאת ניסה. ובאופן מרשים גם הצליח.

המנות הראשונות הזכירו לנו מיד כמה התגעגנו. מצד אחד סשימי דג ים ופירות הדר מעולה ששמר על עדינות כל הדרך אלינו, אבל אז נתן מכת חמיצות ששברה את הטעמים של הדג ושל השרימפס שהוגש איתו באופן מדוייק. מצד שני סלט קפרזה של דייגים – קרעי גבינה ועגבניות, עם אנצ'ובי, שילוב קטלני במיוחד שמשדרג סלט פשוט יחסית, למנה ממש מוצלחת.

הכל מושלם, אבל במשלוח זה פשוט לא סקסי. שילה (צילום: אסף קרלה)
הכל מושלם, אבל במשלוח זה פשוט לא סקסי. שילה (צילום: אסף קרלה)

והיה את הסשימי עטוף באבוקדו. אם מישהו יעשה יום אחד סקר בקרב אנשי מזון על האופן שבו הם חושבים שצריך להגיש אוכל גורמה במשלוח, סיכוי סביר שהמנה הזו תהיה על העטיפה. גם במסעדה הייתי עוצר נשימה אם היה מגיע לשולחן אבוקדו שעוצב לעיגול מושלם שבתוכו מתחבא סשימי. על שולחן המטבח הביתי שלנו זה נראה אפילו יותר מדהים. לא רק שהכדור הגיע כמו שצריך, הוא הגיע במגש מיוחד, על מצע קרח והוא היה כל כך טעים, כולל הפיסטוקים שהתחבאו בפנים והוסיפו קרנץ ומשחק מרקמים, שהדבר היחיד המצער שאפשר להגיד עליו שהוא נגמר מהר מידי.

מצד שני, הרביולי לובסטר ופירות ים, היה בדיוק החוויה ההפוכה. לא מבחינת הטעם, כמובן. זה היה מופלא, אבל אין שום דבר סקסי או מגרה לאכול ספיישל במחיר של משפחתית (138!! ₪), מתוך קופסת פלסטיק שחורה או מתוך הצלחת שהבאת מהדירה שגרת בה עם שותפים בגורדון לפני 20 שנה. גם אם מדובר ברביולי עם בצק מושלם. ומילוי לובסטר שממש נמס לך בפה. ורוטב החמאה שאם היה אפשר לשחות בו הייתי קונה בגד ים. וחוץ מזה, במחיר הזה לצפות לקבל יום משני רביולי לא גדולים פלוס כמה שרימפס ומולים. ולמען הסר ספק אלו היו אחלה שרימפס. לא הקטנים העלובים שמוכרים לנו לרוב אלא כאלו גדולים ומרשימים.

לעיקריות לקחנו קבב לוקוס ופירות ים, שכל ניסיון לתאר אותו שיכלול יותר מהמילה "סתמי" יהיה בזבוז זמן קולקטיבי. הטורטיליני ירוק ממולא ריקוטה שהוגש ברוטב חמאה, לעומת זאת היה ממש מוצלח. אני לא יודע אם זה אותו רוטב חמאה מהרביולי לובסטר, אבל זה מספיק קרוב בשביל שאני אשמח לפתוח רשת בריכות שחיה לשחות בהם. גם הוא, באופן די לא מפתיע (ומאוד משמח) הגיע עם השרימפס הנהדרים.

אם אפשר בבקשה למלא לנו בריכת שחייה ברוטב הזה. שילה (צילום: אסף קרלה)
אם אפשר בבקשה למלא לנו בריכת שחייה ברוטב הזה. שילה (צילום: אסף קרלה)

ועדיין, המנה הכי טובה הייתה הניוקי. קודם כל כי הוא הגיע עם שרימפס (זאת לא הייתה ממש הפתעה במנה שניקראת רביולי עם שרימפס אבל בכל זאת). אבל מעבר להכל אלו היו ניוקי אדירים. גדולים, בשרנים, נימוחים. כאלו שמישהו ממש השקיע בהם. וחוץ מזה כי הוא הגיע – אני ידוע שזה ידהים אתכם – ברוטב חמאה. וזה אתם כבר יודעים שמוצלח. מזל שהזמנו פוקצ'ה כי מצאנו את עצמנו מנגבים איתה כל טיפה של רוטב חמאה.

רוב הקינוחים היו הרבה פחות מרשימים. המאלבי הגיע בכלי מוזר ולא נח, וזה היה החלק המוצלח שלו. מנה סתמית להפליא שלא עומדת בסטנדרט של הארוחה. טארט הפיסטוק היה חביב אבל לא השאיר רושם מיוחד, כך שבמרחק של שכמה שעות אין לי שום יכולת להיזכר בשום דבר או פרט מידע מעניין לגביו.

שמישהו יאהב אותנו כמו את הניוקי האלה. שילה (צילום: אסף קרלה)
שמישהו יאהב אותנו כמו את הניוקי האלה. שילה (צילום: אסף קרלה)

טארט השוקולד הרך היה כל מה שאפשר לדמיין כשחושבים על טארט שוקולד רך – שוקולד ואגוזי מקדמיה, במרקם הנכון, בטמפרטורה הנכונה, במתיקות הנכונה ובטעם הנכון. כל מה שאדם (לפחות כזה שאוהב שוקולד) צריך כשבחוץ משתוללת פנדמיה עולמית.

בשורה התחתונה – אין שום דרך לשחזר ארוחת גורמה בבית. חלק מהעניין זה כל מה שמסביב. מהיציאה ועד השירות, מההגשה ועד האווירה. המשלוח משילה לא מצליח לעמוד בציפיות. גם אם הטעמים מצליחים להזכיר דברים טובים מפעם, וגם אם יש הברקות הגשה, ברמת התמחור הזו, כלומר לשלם בבית מה שהיית משלם במסעדה, זה עדיין לא עומד ברף הציפיות. או הסבירות.

סשימי דג ים ופירות הדר 89
רביולי לובסטר ופירות ים 138
פוקאצ'ה 25
טרטר דג ים עטוף באבוקדו 78
קפרזה של דייגים 69
טורטליני ירוק ממולא ריקוטה 88
ניוקי שרימפס 108
קבב לוקוס ופירות ים 124
מלבי שילה 42
טארט פיסטוק 48
טארט שוקולד רך 48

שילה, בן יהודה 182, במשלוח דרך אתר המסעדה או בוולט