זו אחת ממנות הקבב הטובות בעיר. מסביב הכל שמח וקצת יקר מדי

הפעם האחרונה שביקרתי בשישקו הייתה אי שם ב-2017. גם אז בר האוכל הוותיק, ששוכן כבר יותר מעשור ברחבת בית הכנסת הגדול, הרגיש קצת לא קשור למתחם. הרי שישקו נחשב 'חמארה בולגרית' – בר אוכל עם תפריט רחב של אלכוהול, לצד תפריט מזאטים ומנות חלוקה בפורמט של שפע ואווירה שמחה. מה בין זה לבין אזור הגידול של ההיפסטר התל אביבי המצוי? 

צלחות קטנות. מישהו שלח לי צלחות קטנות. שישקו (צילום: קובי בלולו)

מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי פה, נראה שחל שינוי לטובה בעיצוב המקום, שעכשיו מרגיש קליל יותר, ומעודכן לשנים האחרונות. פחות קוסובו, יותר מזרח תיכון חדש. הגענו בשישי בצהריים, במזג אוויר שמשי, הישר לחצר עמוסה בסועדים חגיגיים ורעשנים. המוזיקה היתה רנדומלית ורועשת בלי שום מוטיב ברור, והכי חשוב – היו שפע צ'ייסרים באוויר. בואו נגיד את זה כך: אם אתם מחפשים ארוחת צהריים שלווה ושקטה עם דגש על קולינריה גבוהה ושירות מוקפד, לא בטוח ששישקו זו הכתובת בשבילכם. 

במקום זה, שישקו מתאימה יותר לאנשים שמחפשים מקום נטול מניירות ופוזות שאפשר לפגוש בו חברים בליווי אלכוהול ושולחן שופע מנות חלוקה לא מתיימרות לצלילי אתניקס, עברי לידר וקווין. תפריט האוכל מחולק לחמישה קטגוריות – מאזטים, מהצומח, מהים, בשר ומתוק. השתדלנו להזמין מנה אחת לפחות מכל קטגוריה, וקיבלנו החלטות בעזרת המלצות הצוות: מגזרת המזאטים הזמנו טחינה היונה (26 ש"ח), סלט ביצים (31 ש"ח), פלפלים חריפים וגבינת פטה (36 ש"ח), כבד קצוץ וחזרת לבנה (35 ש"ח), סלט פלפלים פיקנטי עם גבינה בולגרית (35 ש"ח), וכמובן – כי חייבים משהו לטבול בכל הטוב הזה –  חלה של שבת (13 ש"ח). 

חריף, מלוח, מה עוד צריך? שישקו (צילום: קובי בלולו)

צלחות המזאטים היו בגודל בינוני, סביר סך הכל, ותעשו בחוכמה אם תזמינו 3-4 מנות פתיחה לכארבעה אנשים. בקטע מפתיע, המנה שזכתה בתחרות שקיימת רק בראש שלי, "המזאט הטוב ביותר", היתה דווקא הפלפלים החריפים עם גבינת הפטה – מנה כה פשוטה, עם החריפות הקלה של הפלפל לצד הנימוחות והמליחות של גבינת הפטה ושמן הזית. גם שאר המזאטים שהוגשו היו טריים וטובים, אבל לא נושאי בשורה, יותר כמו מנות משולחנה של איזה דודה נדיבה. אגב נדיבה, היה אפשר לתמחר את מנות המזאטים במחיר נוח יותר, אבל בכל פעם חזרתי לסיים את סבב טעימות המזאטים בעוד ביס של פלפל וגבינה מלוחה.

פתחו שולחן, פתחו תיאבון, פתחו לנו עוד מהפלפלים החריפים עם הגבינה. שישקו (צילום: קובי בלולו)

אחת הבשורות המשמחות בעיניי היא שבשישקו יש מגוון רחב של מנות צמחוניות. כל צמחוני ירגיש פה בבית, כי בשישקו יש שפע של מנות ירקות, סלטים וכבוד לצמחונים. בבר מסעדה שדוגל בפתיחת שולחן, אין חשוב כמו לגרום לכל יושבי השולחן להרגיש חלק. עוד אלמנט שבשישקו מצטיינים בו זה סיבובי צ'ייסרים על חשבון הבית. במהלך השעה וחצי שהתנחלנו שם ספרתי 3 סיבובי צ'ייסרים לכל דורש על חשבון הבית. אין מה להגיד, מארחים יפה. 

שישקו. צילום: קובי בלולו

מקטגוריית "הים" הזמנו סיגר דג (58 ש"ח) – שני עלי סיגר דקיקים, ממולאים בקוביות דג וירוקים, מטוגנים בשמן עמוק ומוגשים עם פלח לימון, צזיקי וסלסה עגבניות. ושוב הניגון חוזר – מנה פשוטה וטעימה, אך גם הסיגר הזה לא מביא שום בשורה. הוא היה קראנצ'י, חם וטעים, אך היו עושים טוב בשישקו אם היו ממלאים את הסיגר בעוד דג, כי הרי לשם זה התכנסנו. בטח במנה שמתומחרת בכמעט 60 ש"ח.

מחלקו הצומח של התפריט הגיע "עראייס תרד וגבינות" (58 ש"ח) – 4 רבעי פיתה צרובה, ממולאת בגבינות ותרד. עבור צמחונים (ומי שרוצה לאכול עראייס מטפטף משומן טלה מבלי לאכול עראייס מטפטף משומן טלה) מדובר במנה מגניבה, קצת כמו שהמבורגר שעשוי מפטריות זו מנה מגניבה. עבור אוכל בשר כמותי, המנה הזו מחמיצה את המטרה. בפועל, זה הרגיש כמו משהו בין טוסט מחבת, לבורקס עם מעטפת בצק עבה מדי. המילוי היה טעים, הפיתה נצרבה היטב, אבל יש מצב שזה פשוט היה הטוסט היקר ביותר שאכלתי בחיי.

אחד מהקבבים הכי שווים בעיר. שישקו. צילום: קובי בלולו

אחרי הטוסט, הגיעה גולת הכותרת של הארוחה – "קבב חריף" (אל דאגה, יש גם לא חריף), שמוגש לצד בצל, חציל ועגבנייה חרוכים, וגם שליכטה של טחינה (68 ש"ח). מנת הקבב של שישקו הולכת לפניו, ובצדק – מדובר בקבב שמנמן, חרוך היטב ורך בצורה מענגת במיוחד. זו הייתה בפער המנה הכי מדויקת בארוחה, מנה שמרגישים שכל איש צוות במטבח יודע לדקלם את המתכון מתוך שינה, וכנראה שישקו מציעה את אחד ממנות הקבב היותר טעימות שאכלתי בעיר. 

איך אפשר להתנגד לקראק? שישקו. צילום: קובי בלולו

אחרי הקבב המרשים, קינחנו ב"קראק פאי אגסים" (44 ש"ח), שמוגש עם קצפת ללא סוכר, כדי לאזן את המתיקות הלעיתים-קשה של המנה. ובכן, קשה ליפול בעוגה שקרויה על שם סם כל כך ממכר. העוגה הייתה דביקה ומתוקה מאוד, כמצופה מקראק פאי, אבל נטולת טעמי אגס מובהקים. למעשה, הדבר היחידי שהזכיר אגס בסוף הארוחה הזו הייתה צורת האגן שלי. זה בדיוק הזמן לסיבוב צ'ייסר אחרון על חשבון הבית (כי כבר שילמנו 58 ש"ח לטוסט), ואולי בפעם הבאה שיהיה לי חשק לפתיחת שולחן באווירה כיפית, אגיע בין 18:00-20:00 במהלך ימי השבוע – כי אז הם מציעים הנחה של 30% על כל התפריט.
שישקו, הר סיני 2, א'-ה' 18:00-01:00, ו' 12:00-01:00, ש' 11:00-01:00