פרשת שי אביטל: איך מנצחים פוגע שחיים אתגר לא מכיר?

ההתנהלות האלימה של שי אביטל היא אחת האקסיומות הידועות בעולם האופנה: דוגמנית צעירה שמתחילה את דרכה מחוץ לגבולות האינסטגרם מקבלת את העצות הטריוויאליות הבאות – לבחון מה יוצא לה משת"פים, לתחזק רשתות באופן יומיומי, אה, ולא להיות עם שי אביטל באותו החדר. האביטל, כלומר הפיל שבחדר, הוא עניין של מה בכך ולכל הבנות כולן בתעשייה ברור שהאפשרות היחידה היא להלך סביבו ולהיזהר שלא ידרוך עליהן.

התחקיר של חיים אתגר ששודר אמש היווה אנחת רווחה כוללת לכל אדם ששמע את שמו של אביטל אי פעם בחדר, וכמה הזויות ככל שהיו העדויות, הפרשה הזו היא אבן בוחן המעלה תמונה מטרידה בנוגע לטיפול בפגיעה מינית כאן בארץ. נגד אביטל הועלו בבית המשפט שתי טענות שונות על תקיפה מינית בתחילת ה-2000, וב-2008 פרסמה גלי גינת במעריב כתבת תחקיר על שתי מתלוננות נוספות שלא עלה בידיה של המשטרה למצות את התהליכים עד תום. סיפור הרקע של הנבל הזה הוא מפתח להבנה שבעיניו, ובמידה רבה גם בעיניי אחרים, הוא בלתי מנוצח.

המעשים המיוחסים לאביטל בתחקיר מקוממים ומזעזעים וחלקם עוסקים בקטינות. אלא שכל אחד שקרא פסק דין של עבריין מין בחמש השנים האחרונות יודע את התשובה לשאלה המהדהדת ברשת: "למה לא התלוננת?". התשובה לכך מגיעה מאביטל עצמו, שבעימות עמו חוזר על המנטרה "שילכו למשטרה" – אמרה הטומנת בחובה את הבעייתיות החמורה בטיפול בעבירות מין בפן הפלילי והמשפטי. לטורף כמוהו ברור שבחקירה משטרתית הוא יידרש לספק חצי מהתשובות מאשר בתחקיר טלוויזיוני. התמונה שמתקבלת מהענישה לעבריינים האלה היא שהמעשים שלהם כנראה לא כאלה נוראיים, ולרוב מטופלים בצורה מזלזלת, משפילה ובקלות ראש. 

גם נשות מגזין "את" חטפו מהסליז של שי אביטל. על הסט היתה נטע אלחימיסטר

במלים אחרות, מערכת המשפט טרם הדביקה את הפער עם המוסר האנושי. זה מבעית מכיוון שאחוזית מהפוגעים המיניים הם שי אביטל: רובם אנשים אנונימיים שלא יושקעו משאבים בתחקירים עליהם וכך מובהר לכל נפגעת – המדינה לא תגן עלייך, המשטרה לא תגן עלייך, הזחיחות בה אביטל מסנן את המשנה הזו מול חיים אתגר כאילו הוא אומר – "תלשין עליי למורה". התוצאה לצערנו ידועה מראש. נפגעות רבות מספרות שההליכים שהם עברו במשטרה ובבית המשפט פגעו בהן יותר מהמעשים עצמם. הסיפור הוא ששי אביטל לא מפחד מהמשטרה, הוא גם לא מפחד מבית המשפט, ובצדק – הוא מפחד הרבה יותר מחיים אתגר.

רבות הסבירו את קשר השתיקה המונומנטלי סביב הפגיעות המיניות של אביטל בעובדה שהוא אדם בעל השפעה וכוח, שכל הליך שלא נגמר בהכנסתו לכלא הוא התאבדות מקצועית ישירה של המתלוננת. אבל תמצית העניין היא, שהיותו אדם ציבורי היא גם הסיבה היחידה שלבסוף הסיפור יצא לאור(!). הפרסום שלו, הפרופיל הציבורי, אלה ששימשו כתשתית לקיים עליו תחקיר מעמיק בערוצי הטלוויזיה המסחריים. מה אמורה לחשוב בחורה החווה הטרדות מאדם הממונה עליה בחברת הייטק? במשרד עורכי דין? עם, נגיד, רחמנא ליצלן, פחות מ-1,000 עוקבים באינסטגרם? איזה כלים יש בידיה להתמודד עם ההתנהלות הזו? איך מנצחים מטרידן שחיים אתגר לא מכיר?

מתוך הסטורי של נטע אלחימיסטר

בסופו של דבר הכתבה מספרת, ממש על קצה המזלג, על אוזלת היד המוסרית בטיפול בפוגע מינית אכזר שכזה. עזיבתו של אביטל את הארץ ונשירת מיוצגותיו מהסוכנות הם בבחינת "מעט מדי מאוחר מדי", וגל הסטוריז הרועם של התנצלויות והתייפחויות מז'אנר ה"ידענו" – רק מהדהדות שהתשובה לשאלה – "למה לא סיפרתן?" היא, "למי?".