אין בימאי שיודע כמוהו איך להפוך אסון אמיתי לסרט מותח ומרומם רוח

ביוני 2018 העולם עצר את נשימתו. הסיפור על תריסר ילדים בני 11 עד 16 והמדריך שלהם שנלכדו במערה מוצפת מים בתאילנד היכה גלים. מתנדבים מכל העולם מיהרו לחבל צ'אנג ראי שבצפון תאילנד לעזור במאמצי ההצלה, שהסתיימו בהצלחה מפתיעה כעבור שבועיים וחצי. מיד אחרי שכולם חולצו משם בשלום החלו להתפרסם דיווחים על תכניות להפיק סרטים שישחזרו את המבצע הבלתי ייאמן הזה.

באופן טבעי, הראשון שהגיע לקו הגמר היה סרט תיעודי מ-2020 בשם "13iLost: The Untold Story of the Thai Cave Rescue", שזכה לחשיפה מועטה. ב-2021 יצא סרט תיעודי נוסף, "The Rescue", שיצרו צמד הדוקומנטריסטים זוכי האוסקר אליזבת צ'אי וסרלי וג'ימי צ'ין ("סולו חופשי"). ועכשיו, פחות משנה אחרי, מגיעה לשירות הסטרימינג אמזון פריים וידאו הגרסה העלילתית בבימויו של רון האוורד. כזכור, ב-1995 האוורד שיחזר את מקרה האסון וההצלה של החללית "אפולו 13", וגם הפעם הוא שב ומוכיח שהוא יודע איך לייצר מתח ועניין בסיפור שסופו ידוע מראש.

"שלושה עשר חיים" מתמקד במבצע ההצלה, וככזה הוא מובל על ידי הכוכבים הבינלאומיים ויגו מורטנסן וקולין פארל, המגלמים צוללני מערות בריטיים. בהמשך מצטרף אליהם ג'ואל אדג'רטון כצוללן אוסטרלי בעל מיומנות מיוחדת. עם זאת, לזכותה של ההפקה ההוליוודית הזו ייאמר שהסרט מקדיש לא מעט תשומת לב לפועלם של התאילנדים, בהם המוני הכפריים שעמלו קשות להסיט את המים שהמשיכו לזרום אל תוך המערה, ובלעדיהם לילדים ולצוללנים לא היה סיכוי.

מה שחסר בסרט זה הילדים עצמם. אלה נעלמים בבטן המערה ולא נראים עד שוויגו וקולין מאתרים אותם כ-45 דקות אחרי תחילת הסרט. וגם אז הסרט, שאורכו שעתיים וחצי, מתייחס אליהם כמעט כמו שהצוללנים התייחסו אליהם – כ"חבילות". הילדים וההתמודדות הנפשית שלהם במהלך 10 ימים בחושך ללא אוכל וללא כל קשר עם העולם חסרים גם בסרט התיעודי של צ'אי וצ'ין. לטענתם זה נבע מכך שההורים העניים מכרו את הזכויות על הסיפורים של ילדיהם להוליווד. סיפורם יסופר, כך מבטיחים לנו, במיני סדרה "Thai Cave Rescue" שתעלה בנטפליקס ב-22 בספטמבר.

"שלושה עשר חיים" מסתמך על כך שהסיפור האמיתי כל כך בלתי יאומן, שאין כל צורך לצייד אותו בתוספות דרמטיות. וזה עובד יופי. מציאת הילדים במרחק של ארבעה קילומטרים מהכניסה, היתה השלב הקל, אף שגם הוא היה בלתי עביר עבור הצוללנים של חיל הים התאילנדי, שלא היה להם כל ניסיון בצלילה במערות. ואם להם זה היה בלתי אפשרי, כיצד יוכלו הילדים לצלול החוצה, כשגשמי המונסון שהחלו לרדת בטרם עת ממשיכים להציף את המערה? הפתרון, כמו שאומרים ויגו וקולין בסרט, היה מבריק ומטורף גם יחד.

לא אחשוף אותו כאן למקרה שתתוודעו אליו לראשונה, כמוני, במהלך הצפייה. "שלושה עשר חיים" משחזר את כל מהלכי ההצלה (לא כולל רעיונות שנוסו וכשלו) וזה אומר שאנחנו מבלים לא מעט זמן מתחת למים אפלים בתוך מנהרות צרות. אני זוכרת שבזמנו תהיתי איך אפשר להפוך דבר כזה לחוויית צפייה מעניינת. מתברר שבהחלט אפשר. דווקא בשל גישתו המקצועית והישירה, עם סממנים שנשאלו מקולנוע תיעודי, הסרט של האוורד, עם תסריט מאת וויליאם ניקולסון ("גלדיאטור", "לא נשבר"), החזיק אותי מרותקת ומתוחה כראוי לאורך כל שלביו. התוכן האנושי של הסרט מצומצם – הדמויות זוכות לאפיון מינימלי, והשחקנים מציעים הופעות מאופקות. ועדיין אנחנו דואגים עם ההורים שמחכים בחוץ עד שאחרון הילדים מחולץ מהמערה.

ההתגייסות הבינלאומית להצלת הילדים, שהסרט חושף רק באופן חלקי (היו מתנדבים גם מאוקראינה, ורוסיה, וישראל, וסין, ויפן, והולנד, ופינלנד, והודו, ולאוס ועוד המון ארצות), תורמת לתחושה של רוממות רוח שהולכת ומתעצמת במהלך הצפייה. כי זה מסוג הסיפורים מעוררי ההשראה שכאילו נרקחו באולפני אם.ג'י.אם. – האולפן שהפיק את "הקוסם מארץ עוץ" וגם את "שלושה עשר חיים". העובדה שהוא כל כולו אמיתי היא הפעם באמת מהותית לחוויה שהסרט מספק.

4 כוכבים
Thirteen Lives בימוי: רון האוורד. עם ויגו מורטנסן, קולין פארל, ג'ואל אדג'רטון, טנטט סריטה. ארה"ב 2022, 147 דק'