מי צודק בסכסוך "רמזור", רן שריג או אדיר מילר? נשארנו בבית לבדוק

לעתים נדמה שאנחנו זקוקים לסיפורים האלה – עימותים גדולים מהחיים, מאבקים שמסוגלים להסעיר אותנו, לגרום לנו לקחת צד, ובעיקר להתרומם מהחיים האפרוריים. לאלה מבינינו שאוהבים ספורט יש את זה (כמעט) כל השנה, אבל לאלה שלא – זה משהו מיוחד. הסכסוך שהתעורר בין סטטיק לרון נשר הוא בהחלט דוגמא שכזו, אבל לאחרונה המציאות סיפקה לנו קרב נוסף במשקל כבד דווקא מעולמות המסך הקטן – רן שריג נגד אדיר מילר.

הקומיקאי המצליח בישראל – בין אם אתם אוהבים את זה או לא – חטף לאחרונה אש מהחבר לשעבר, בעקבות סיומה של "צומת מילר" ושידור חוזר של אחד הסיטקומים המצליחים במדינה, "רמזור". מי שהחלה אותו היתה דווקא זוגתו של שריג, דנה ספקטור, שצייצה: "קשה לי לראות את אדיר מילר מדבר ומתראיין בכל מקום על רמזור 'שלו' . רמזור ש'אני כתבתי'. רמזור 'שאני לקחתי בשבילה השראה מהחיים והחברים האמיתיים שלי'. את רמזור כתב ויצר אדיר ביחד עם רן שריג , בן הזוג שלי". זה, כמובן, נכון מבחינה עובדתית.

גם שריג עצמו הגיב לדברים – הוא כתב בעמוד הטוויטר שלו שהוא היה מעורב ברמזור "מהפיילוט עד לפרק הסיום. כל העונות. כל פסיק וכל נקודה", טען שהוא זה שהמציא את הכינוי "גיסנו", סיפר על לפחות שני פרקים שמבוססים על חייו (ביניהם, הפרק הראשון של העונה השניה, "זהירות אשתי באוטו", שגם זכה בפרס אמי בינלאומי), והוסיף ש-"אין דרך לצאת מריב יוצרים טוב אבל השותף שלי לשעבר עבר כל גבול".

אבל נשאלת השאלה, איך בדיוק מילר הסתדר בלעדיו? ובכן, הטלוויזיה סיפקה לנו תשובה לא רעה בעזרתה של "צומת מילר" – הסדרה שהייתה אמורה להיות הגלגול השני של "רמזור" (כולל שיר פתיחה בביצוע מוקי), זו שבאה בעקבותיה אבל הפעם, ללא שריג בתור כותב-שותף. הפרמיס של כל אחת מהסדרות בהחלט שונה, גם אם מעט דומה: אם ב"רמזור" עקבנו אחר סיפורם של שלושה גברים במצבים שונים בחיים, בהשראתם הפערים בין מילר לשריג, הרי ש"צומת" עוקבת צמוד יותר אחר המציאות של אדיר מילר לבדו, שמגלם בה את עצמו בתור קומיקאי שנאלץ להתמודד עם מצבים משונים.

גם שריג המשיך לעשות טלוויזיה, בשתי גרסאות שונות אך מתקשרות אחת עם השנייה: ראשית היתה ההופעה שלו בעונה הראשונה של "מחוברים" מ-2010, ושש שנים לאחר מכן אותו סיפור נגלל גם בסדרה משלו – "מסובך", ששרדה עונה אחת בלבד בערוץ 10, כמו לא מעט סדרות. גם היא, בדומה ל"צומת מילר", מבוססת על חייו האמיתיים של היוצר: סיפורו של גבר גרוש וסטלן שמתאהב בבחורה צעירה ממנו.

זה גם לא ההבדל היחיד בין הסדרות –  "צומת מילר", שסיימה ביום ראשון האחרון (5.6) את עונתה הרביעית ואחרונה, סטתה לכיוון הבידורי נטו. בדומה למילר עצמו, היא הלכה על הצחוק הפשוט, המיינסטרימי, ללא העוקץ שרן שריג הצליח להחביא בין השורות של "רמזור".

"מסובך", לעומת זאת, הייתה סדרה הרבה יותר כואבת. אם "צומת מילר" נועדה לזוגות שמחפשים להעביר ערב קליל, "מסובך" היתה סדרה לרווקים שמחפשים הזדהות בערב מבוזבז. היא סיפקה לצופה הבודד את כל הדברים שיחברו אותו אליה – רגש טהור שלא פוחד לגעת בתחושות היותר אפלות ועצובות שקיימות בליבו של אדם. קצת כמו במציאות, ב"מסובך" הקשיים מגיעים קודם, והאושר – כמו בסצנה המדהימה בסיום הסדרה בה דורון, הגיבור, נותן לבת שלו לנהוג וזוכה לסוף אופטימי נדיר  – מגיע לעתים רחוקות.

אם להשתמש בתיאוריה שעמדה בבסיס סדרת המריבה –  אדיר מילר, או לפחות הדמות שמצטיירת ב-"צומת מילר", העביר את כל הסדרה לדמות האדומה ברמזור. הוא חי בתוך המיינסטרים, בתוך השגרה, וגם מרוויח ממנה לא רע. שריג, לעומתו, נשאר כדמות ירוקה ברמזור חצי מקולקלק בו מופיעה בהבזקים הדמות השחורה הנסתרת. הסדרה שלו הייתה פחות נוחה לעיכול עבור הרוב, אבל היה בה משהו יותר אותנטי.

ההצלחה של "רמזור" הגיעה בזכות היכולת של שריג לאזן את הקלילות והקומיות של מילר. להבדיל אלף אלפי הבדלות, זה קצת כמו האופן בו לארי דייויד הציני והמתוחכם הוסיף את התבלין הנכון לקלילות וה-'לייקאביליות' של ג'רי סיינפלד כדי ליצור את ההצלחה של "סיינפלד". היין והיאנג, הם אלו שהביאו את הסדרה להצלחה שלה, ושריג הוא חלק בלתי נפרד מזה, ואת זה אין למילר איך להכחיש.