שמאל טוק: השמאל המהוסס מתקשה לשכנע את המתלבטים

נפתלי בנט והבית היהודי חזקים בביטחון. כלומר, בביטחון עצמי, שמאפשר להם, מאז ההכרזה על מועד הבחירות, להימנע מהתייחסות ישירה בקמפיינים לקהל הבוחרים הטבעי שלהם (שגם ככה כבר בכיס שלהם) ולנסות לאתגר את עצמם בעמידה מול תל אביבים (נו, שם קוד לשמאלנים). כל האמצעים כשרים, אבל הם מוציאים מדי שבוע תותחים כבדים באמת – סרטונים עם פוטנציאל ויראלי. זה התחיל בחוטב עצים לא מתנצל, המשיך בינון מגל החתיך והפסאודו סטלן ונגמר, בינתיים, בווידיאו שמציג הישגים שבנט זוקף לזכותו אבל לא מקבל עליהם את מלוא הפרגון מכיוון ש"הוא מה זה עושה… אבל הוא ימני".

בזמן שכל מיני דני דנונים ומירי רגביות צוברים כוח על בסיס הפחדה וסימון מטרות קלות כמו פליטים וחנין זועבי, בנט משחק יותר על אלמנט ההגחכה בעיני אלה שהוא מגוחך בעיניהם. הרי מי כמו שמאלנים תל אביבים מתחרפנים מהאולטרה פטריוט שעשה אקזיט, חי קצת בארצות הברית ומבין מאיפה מגיע הבוז שלהם כלפיו? אחד הקלפים התקשורתיים של בנט הוא היכולת שלו לדבר תל אביבית, אפילו אם היא קצת מגומגמת – וזה מספיק כדי לשכנע קהל בוחרים מבולבל שעדיין לא נמצא לגמרי בצד שלו אבל בהחלט נוטה לשם. כמו מפעל ההתנחלויות שהוא מייצג, בנט נהנה משימור הכוח הקיים אבל לרגע לא מפסיק להשקיע מאמצים בהתרחבות.

אפשר להירגע, אף אחד לא מצפה מאיתנו להצביע לבית היהודי, אנחנו רק פלטפורמה נוחה להעברת מסרים עבור מי שיודע לעשות זאת נכון. אפשר רק לקנא בתומכי מפלגתו המסוכנת של בנט, שרואים אותו עובד בזמן שהשמאל מחזיק אצבעות שתקוותיו יתממשו דרך ציפי לבני ויצחק הרצוג, שגם הם מדברים תל אביבית שוטפת והולכים לפטפט על קפה ברוטשילד. כמה נוח. תהיו בטוחים שבפריפריה לא יתרשמו מהצילומים ומהתמלולים מהיום ההוא אחר הצהריים, ובאמת אין להם סיבה להתרשם. העובדה שהמחאה החברתית התחילה בשדרה לא אומרת ששם צריך לביים את הדיון על מצוקות שרלוונטיות לכל הארץ. יש בוחרים שחשוב לדבר איתם, לא רק עליהם.

[tmwdfpad]בנט מסתובב בתל אביב שבכלל לא מעניינת אותו, בעוד כרגע נראה שמה שמעניין את הרצוג ולבני הוא רק תל אביב, ולכן הם משתמשים ברפרנסים של ״גברים בשחור״ והביטלס. פלא שהדימוי שיש לבנט על שמאלנים הוא שהם מתנצלים כל הזמן? לכל הרוחות, אני מתנצל!

זה לא משנה מה "השמאל" כאינדיבידואלים וקהל בוחרים חושבים או מרגישים. מה שמצטייר כרגע הוא שמנהיגי המחנה הזה לא מאמינים בו, או בעצמם או ביכולתם לנצח. אני לא פרשן פוליטי או נביא, אם כי כן פסימי באופן עקבי; אבל אין לי שום ספק שאצביע למפלגת שמאל כלשהי, אבל אף אחת מהן לא מנסה לשכנע את אלה שעדיין לא בטוחים. וזה מה שמלחיץ באמת.