סצנות נהדרות זה לא מספיק: "שפה זרה" לא מתגבש ליצירה שלמה

לפני 13 שנים אהבתי מאוד את "איה" של מיכל ברזיס ועודד בן-נון – סרט יוצא דופן בנוף הקולנוע הישראלי, שזכה במועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הקצר. הדרמה בת 40 הדקות על אישה נשואה, שבהחלטה ספונטנית לוקחת צעד הצידה מהחיים ואוספת במכוניתה גבר זר בשדה התעופה, רקמה מעין פנטזיה רומנטית אינטימית שהותירה שאלות לא פתורות. אי מימושה המלא תרם להד הרגשי שנותר בסיום, כשהגיבורה שבה לביתה. 

בתקציר של "שפה זרה", שבכורתו נערכה בפסטיבל טרייבקה, נכתב שהוא "מבוסס על 'איה'", ולכן הגעתי אליו עם ציפיות גבוהות. בצפייה הראשונה חשתי שהסרט – שמתחיל באופן דומה ועם אותם שני שחקנים – בגד בסרט הקצר שאהבתי. לכן החלטתי לשוב ולצפות בו, הפעם בידיעה שמדובר במשהו שונה לגמרי. אך שוב התרשמתי שהתסריט לקוי, גחמני אפילו, ושלמרות שיש בו כמה סצנות נהדרות, "שפה זרה", שגרף 12 מועמדויות לפרסי אופיר, אינו מתגבש ליצירה שלמה. 

נקודת המוצא, כאמור, דומה. איה (שרה אדלר) מחכה בנתב"ג לבעלה. נהג (משה פולקנפליק, שגילם נהג גם ב"דרייבר") מבקש ממנה להחזיק רגע את השלט עם שם הלקוח שבא לאסוף, כי הוא חייב לצאת לעשן. כשאסבן הלברג ניגש אליה ומזדהה כאדם ששמו רשום על השלט, היא אינה מבהירה לו את הטעות, ומציעה לקחתו במכוניתה (אולריך תומסן, יש לציין, מופיע גם ב"לפני שהכל ייגמר" שיעלה בשבוע הבא). בדרך לירושלים איה מתוודה שאינה הנהגת שלו, ואחרי הרתיעה הראשונית הגבר הדני מזמין אותה לחדרו במלון. 

>> "העוקץ הפיניקי": הכל מתחבר בסרטו הטוב ביותר של ווס אנדרסון מזה עשור
>> "בקרוב אצלך": הדבר היחיד שלא מוצלח בסרט הזה הוא השם שלו בעברית

בניגוד למבקר המוזיקה מר אוברבי בסרט הקצר (גם הוא בגילומו של תומסן), מר הלברג הגיע לישראל כדי לעצב את התאורה במערת צדקיהו (באנגלית – מערות שלמה המלך). כשהוא מספר לה על מהות עבודתו – מה לחשוף לאור ומה להעלים בחושך – איה משווה אותו לאלוהים. הדיאלוג המטאפורי בין השניים, שמכוון אותנו לשים לב לתאורה בסרט עצמו, הוא הראשון בסדרה של דיאלוגים משתדלים מדי בין איה וגברים שונים. וכשהדיאלוגים נשמעים מאולצים, החושניות המסומנת אינה מבשילה למשהו חי, למרות הצילום היפה של גיא סחף. 

אחרי מה שקורה, או לא קורה, עם הלברג, איה שבה אל אותו חדר במלון עם גברים אחרים, גם הם אורחים זרים מחו"ל (בהם לארס איידינגר מ"בבילון ברלין" ו"שיעורים בפרסית"), בניסיון לא ברור למלא חוסר כלשהו בחייה. הסרט בנוי כמעין סדרה של וריאציות מוזיקליות על אותו נושא. החדר במלון מחליף את המכונית הנוסעת בסרט הקצר, כמרחב המציע אינטימיות כפויה. חדר במלון אחר היה מקום המפגש של אוהבים מעולמות מנוגדים ב"גן עדן אבוד", סרטם הקצר ועתיר הפרסים של ברזיס ובן-נון מ-2009, כך שיש כאן פיתוח של מוטיב חוזר ביצירתם. אך במקום שהאורך (110 דקות) יאפשר העמקה של הדמויות ועולמן מעבר לדימוי הסמלי, "שפה זרה" נחווה כמו רצף של סרטים קצרים.

איה עובדת בחברה שמציעה שירותים דיגיטליים ומשתמשת בבינה מלאכותית כדי לכתוב תסריטים לשיחות מכירה ולחזות תוצאות. התנהגותה הלא צפויה היא מעין התרסה כנגד הרעיון שהכל ניתן לחיזוי. כלומר, גם העיסוק שלה הוא בעל משמעות סמלית. אבל בחירותיה אינן אמינות ברמה האנושית בסיסית, ונראות יותר כגחמה של תסריט (שבכתיבתו השתתפו גם תום שובל ועמיטל שטרן) מאשר כמשהו שנובע מדמותה, שנותרת עמומה למרות כשרונה המוכח של שרה אדלר. 

לאיה יש בעל בשם אביעד מאירסון (יחזקאל לזרוב) – בלשן שזה עתה פרסם ספר על שפות מתות, ומוזמן לכנסים בעולם. גם זה, כמובן, מקצוע סמלי שעולה בדיאלוגים על תקשורת בין אישית, ואף מושלך על שם הסרט. אם הרושם הראשוני הוא שאיה נמשכת להרפתקה עם גבר אחר משום שאביעד מרוכז בעצמו ובהצלחתו ואינו מבחין בה, הרושם הזה משתנה באחת הסצנות היותר יפות בסרט. בכלל, הסצנות הבוחנות את יחסיהם של בני הזוג טובות ומעניינות יותר, ואולי, למרות הפיתוי שבדבר, היה מוטב לוותר על הקשר ל"איה" ולהתמקד בפיתוח התמה הזאת. 

3 כוכבים
>> "שפה זרה" // בימוי: מיכל ברזיס ועודן בן-נון. עם שרה אדלר, יחזקאל לזרוב, אולריך תומסן. ישראל/צ'כיה/פולין 2025, 110 דק'