"סיפורה של שפחה" פרק 11 עונה 3: הסדרה סוף סוף חצתה את הגבול

החששות התבדו – הפרק החדש של "סיפורה" לא רק המשיך את ההצלחה של הפרק הקודם, אלא הגביר את הווליום אפילו יותר. לראשונה מזה זמן רב יש מתח, עניין אמיתי במה שצפוי לקרות בשני הפרקים שנותרו לעונה הזאת, שאם יצליחו לעמוד בסטנדרט יצילו את העונה הזו מלהיות נקודת השבר האמיתית של הסדרה. אם לא היינו יודעים שהעונה מצולמת מראש במכה, היינו חושבים שמישהו קרא את תלונות הצופים באינטרנט ואמר "מטפלים. שבו רגע, קחו לכם מאפין".

התלונה מספר אחת על העונה הזאת היא שהעלילה לא סגורה על עצמה, רצה לכל הכיוונים ושוכחת פתילי סיפור מאחור. בום – פתאום יש כיוון ברור ומובהק, שבאמת מעניין לעקוב אחריו. לא עוד פרקי פילר אווירתיים או טוויסטים תלושים לצורך הגברת העניין, פשוט תסריטאות ראויה שבה כל דבר מוביל לדבר הבא. ככה פשוט. תלונה נפוצה נוספת היא שעם כל הרעש והצלצולים בסופו של דבר כלום לא קורה. אם בפרק הקודם עוד היה אפשר להתווכח על ההגדרה של "קורה", הנה הגיע פרק עם התקדמות עלילתית לפרצוף. הזוג ווטרפורד נעצר לאחר שעבר את הגבול לקנדה, כנראה כחלק מתכסיס שסרינה רקמה לבעלה. ג'ון מצאה משת"פ חדש לתוכנית שלה ועל הדרך חיסלה את המפקד ווינסלו החלקלק. קשה להחליט מה יותר דרמטי, וכיף לקבל את שני אלה במכה.

בואו נתחיל דווקא עם הווטרפורדים. עד הרגע האחרון הסדרה שמרה על עמימות סביב כוונותיה של סרינה. אנחנו עוד לא יודעים מה יוצא לה מזה, אבל מהרגע הראשון בהשתתפותה בפרק היה ברור שהיא בדרך החוצה. היא נפרדת בעצב מריטה בלי להסביר למה, מדברת על זה ש"המשא ומתן הזה אמור להצליח". היא ממלאת לפרד את הראש בחלומות בעוד היא עצמה נראית כאילו היא דקה מבכי בכל רגע נתון. הבגידה העתידית אמורה להיות לו שקופה לגמרי, אבל כבר דיברנו על זה, הוא דביל. מציעים לו סקס ונותנים לו לנהוג באוטו כמו איש חשוב והוא מסודר. אפילו כשאשתו מתעמתת איתו ורומזת לו כמה היא פגועה ממנו, הוא רואה בזה הזדמנות להתנצל (בלי להציע פתרון, חלילה). רומנטיקן כזה.

"סיפורה של שפחה", עונה 3 פרק 11

גם במהלך המעצר עוד אפשר לטעות ששניהם נעצרים, הרי גם את סרינה החיילים מכניסים לרכב ופרד צועק עליהם שהיא לא עשתה כלום. מצד שני, היא לא מקבלת את נאום הזכויות וגם לא נראית מאוד מטולטלת ומופתעת מה"מלכודת" שלתוכה פסעה. השאלה הבוערת כרגע היא כמה היא קיבלה תמורת ראשו של האפס כנגדה – האם הצליחה לשכנע איכשהו את לוק להסדרי ראייה על ניקול? אולי הציעו לה מקלט מדיני שווה הרחק מקנדה וסיכוי לשגרה נורמלית? או שמא היא בדרך לחיים חדשים כסמי-סלב של זכויות אדם, ניצולה אמיצה ואומללה, מחברת הספר "שבויה – האדריכלית של גלעד על החיים שאחרי המהפכה"? כמו לורנס, סרינה היא עדיין פושעת מלחמה. היא לא הייתה מסתכנת במעבר הגבול ושינוי כה משמעותי של חייה בשביל פרוטות, יש לה הרבה יותר מה להפסיד.

סרינה ולורנס לימדו את הצופים העונה לקח חשוב – אנשים חזקים שבדיוק איבדו את הפריווילגיות שלהם הם משאב שיש הרבה מה לנצל ולהרוויח ממנו. יש להם יותר דרייב ויצר נקמה מאשר לעקרת בית פשוטה שחיה חיים מבאסים באופן עקבי, וגם במעמד משונמך יש להם יותר אמצעים מאשר לשפחה ממוצעת. ובכל זאת, יש רגע שבו האובדן כל כך גדול שהוא הופך את האדם מנכס לגורם סיכון. ג'ון הבינה הפרק שהמבצע שלה לא יתכנן את עצמו ושעל לורנס כבר אי אפשר לסמוך. אשתו על סף התמוטטות נפשית בכל רגע ולו כבר אין מספיק השפעה כדי להשיג כלי רכב ואישורי מעבר. זה לא הופך אותו לבלתי שימושי, הרי חוץ ממעמד חברתי נותר לו גם הון ממשי בדמות יצירות אמנות נדירות, שגם ככה יושבות במחסן בגלל הדושיות של פרד וג'ורג' ווינסלו.

"סיפורה של שפחה", עונה 3 פרק 11

מדברים על החמור – רגע לפני מותו ווינסלו אישר בדרך עקיפה ומאוד סטריאוטיפית את הרמז העבה לגבי זהותו המינית. ניסיון האונס של ג'ון נעשה בבירור מתוך רצון להפגין כוח ושליטה וכשהוא עושה את זה הוא כמובן מסובב אותה על הבטן כדי שיוכל לדמיין מישהו אחר. אולי את המפקד הקודם שלה. מסתבר שזה הקש ששבר את גב הגמל. ג'ון מנסה בהתחלה את הטריק שכבר עבד לה בעבר – נאום הדיסאסוסיאציה ("תתייחסי לזה כמו עבודה") שהופיע לראשונה בעונה הקודמת ובפעם השנייה בפרק הקודם, אז דיקלמה אותו לג'וזף. אבל זה כבר לא מספיק. היא כבר לא מסוגלת לנתק את הגוף והנפש. מצחיק שווינסלו חשב שלהזכיר את הילדים שלו יעזור לו לסחוט רחמים, כשלמעשה התזכורת לעדר הילדים החטופים רק הקפיצה לג'ון עוד יותר את הסעיף.

היא הייתה יכולה לסיים את הפרק מתה אם זה לא היה קורה לה במקום היחיד בגלעד שיש בו סולידריות נשית אמיתית. כן, זה צירוף מקרים שהאישה שמצאה אותה אחרי הרצח הייתה אחת המרתות שהצילה בשיקגו, אבל זה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. "איזבליות" הפך למעין מובלעת חוץ טריטוריאלית שבו מתנגדי המשטר ונשות המחתרת יכולים לפעול בחופשיות יחסית. כבר בעונה הראשונה מוירה ציינה שהחיים שם נסבלים ואפילו טובים יחסית. זה לא אומר חלילה שזה מקום שטוב להיות בו, אבל זה בטח עדיף על המושבות. המקום הזה הוא החטא הקדמון של הגברים בגלעד – הם התעקשו לשמור לעצמם פינה חופשית להתנהג כפטרונים הוללים בסביבה סליזית, והנה, יש לזה גם מחיר.

"סיפורה של שפחה", עונה 3 פרק 11

יש הרבה סיבות לכעוס על הסדרה אחרי העונה הזאת, ואני לא מאשימה אף אחד שחתך ממנה באמצע, אבל סוף סוף מי שנשארו לסבול בשקט קיבלו תגמול אמיתי ומספק. הדובדבן שבקצפת היה סצנת הסיום, שהציגה בעריכה מקבילה את ההתאוששות של ג'ון אחרי הרצח ואת המרתות מטפלות בגופתו של המפקד. היא הייתה לא רק יפהפייה אלא גם מזעזעת וקצת מגעילה, מעין תזכורת שרצח לא הופך לחמוד יותר גם כשהוא מרגיש ממש מוצדק.

כמה קטנות

1. אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית – התחלנו עם איום ברצח של אלינור ובג'ון שמרגיעה אותה במשפט "גם אני רוצה להרוג אותו". סיימנו עם מפקד מת אחר, שאמנם לא חוסל ביריות, אבל גרם ללורנס לתת לג'ון אקדח משלה.

2. בסצנה שבה הזוג ווטרפורד מתארח אצל משפחה רגילה, בני המשפחה שרים שיר בלטינית בשם Dona Nobis Pacem, "תן שלום עלינו" בעברית. בעיבוד מינימלי פחות הוא נשמע ככה:

3. ואגב מוזיקה – זו הפעם השנייה שהסדרה משתמשת בשיר של קייט בוש והפעם היה זה Cloubusting, שיר קסום ומהפנט מתוך האלבום Hounds of Love. זו עשויה להיות הבחירה המוזיקלית האהובה עליי בעונה. השיר נכתב בהשראת סיפורו של ווילהלם רייך, פסיכולוג ופילוסוף שהקדיש את חייו לחקר של אנרגיה קיומית שלטענתו נוכחת סביבנו כל הזמן, אנרגיה שאפשר לראות אותה, לנצל ולטפל בעזרתה במחלות. הוא הלך אפילו יותר רחוק ובנה מכונות שהיו אמורות להשתמש באותה אנרגיה כדי ליצור גשם, פעולה ששמה כשם השיר. זה לא קרה. בוש כנראה ראתה משהו בדמות הטרגית והמיסטית הזו, וכתבה לו מעין שיר אהבה מנקודת המבט של בנו.

4. מה בעצם יעלה בגורל משפחת ווינסלו בלי ראש המשפחה? האם האישה תינשא מחדש למפקד אחר? האם הילדים יילקחו ממנה? אולי היא תקבל עוד כמה מרתות?