שקר החן

ג'פ, סופר של ספר אחד, חיפש כל חייו את היופי הגדול (כשמו המקורי של הסרט), אך למרות שהוא מתגורר בדירת גג חלומית המשקיפה על הקולוסאום, הוא לא מצא אלא הבזקים בודדים של יופי. "יפה לנצח" ארוג כסדרה מסחררת ומשכרת חושים של הבזקים של יופי וגיחוך. סרטו של פאולו סורנטינו ("זה בוודאי המקום") הוא פואמת אהבה אירונית לקולנוע, לרומא הנצחית והרגעית ולחיים על כל יופיים ועליבותם. זהו מעין סרט המשך לשתי יצירות מופת של פדריקו פליני – "רומא" ו"לה דולצ'ה ויטה". כזכור, גיבורו של "לה דולצ'ה ויטה" הוא סופר ועיתונאי צעיר (מרצ'לו מסטרויאני) המפלס את דרכו בנבכי החברה הגבוהה והבוהמה האינטלקטואלית והבליינית של רומא בראשית שנות ה־60, ודרך עיניו אנחנו חווים את התשוקה ליופי בלתי מושג ואת הניכור של חיים חסרי משמעות. כמותו, ג'פ (טוני סרבילו שמרבה לעבוד עם סורנטינו ונראה לאחרונה ב"יחי ההבדל הקטן") הוא עיתונאי המכסה אירועי תרבות, ונע בין מסיבות רעשניות למופעי תרבות יומרניים המתרחשים על רקע שכיות החמדה של רומא העתיקה. אלא שג'פ, שהגיע לרומא כצעיר חדור תקוות, הפך מזמן לציניקן, ובתחילת הסרט הוא חוגג את הגיעו לגיל 65 במסיבה של ריקודים ואלכוהול עד אובדן חושים. בין האורחים במסיבה העורכת הגמדה של ג'פ (שמתגלה כאדם הכי נחמד ונבון בסרט), וכוכבת ריאליטי לשעבר שהזקינה והשמינה והיא נאחזת בציפורניה בשאריות פרסומה.

כמו "לה דולצ'ה ויטה", הסרט מתחיל במעבר חד מדימוי של קדושה נוצרית (מקהלת נשים בכנסייה שרה מוזיקה שמימית) לבכחנלייה דיוניסית, והסרט ממשיך משם דרך סדרה של ניגודים, שכמה מהם מציעים וריאציות אבסורדיות על סצנות בלתי נשכחות מסרטיו של פליני. כך, למשל, במקום תצוגת אופנה של בגדי כמורה יש כאן התכנסות של קהל מגוון לטקס של מתן זריקות בוטוקס, ובמקום המפגש הלילי עם הדיווה האיטלקית אנה מניאני, ג'פ נתקל ברחוב בדיווה הצרפתית פאני ארדן. וכמו פליני, גם סורנטינו מוציא לשון לממסד הדתי דרך דמותו של חשמן קשיש המדקלם מתכונים להכנת בשר. בין שיאי הגיחוך המופלא משולבים בסרט רגעים עילאיים של קסם, כמו הטיול הלילי בארמון מתקופת הרנסנס שהפך למוזיאון, ולהקת הפלמינגו שנוחתת במרפסת של ג'פ בדרכה למי יודע לאן.

אין כאן סיפור של ממש, אלא רצף של אפיזודות המייצרות מסע תודעתי בעידן הריקנות הבהמית של ברלוסקוני, ואף לא אחת מהדמויות הנקרות על דרכו של ג'פ מספקת לו תשובה, ולו רגעית, לשאלת משמעות החיים (שאלה שהוא עצמו כבר הפסיק לשאול). מפגש עם אלמן המספר שמצא את יומנה של אשתו המנוחה וגילה שהייתה מאוהבת בג'פ כל חייה מעלה בו הבזקי זיכרונות לאותה הבטחה של אהבה צעירה המחכה לו במעלה המדרגות, ואלה מוצלבים באופן מטפורי עם טיפוס מפרך של נזירה בת 104 במדרגות כלשהן שהיא עצמה העניקה להן משמעות. זה מה יש.

השורה התחתונה: מסע תודעתי פרוע ומשכר חושים ברומא הנצחית והרגעית