"לפעמים אני מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה, לקח זמן להתרגל למטבח שאינו שלי"

אתמול (שני), 19:00. שף תומר טל (ג'ורג' וג'ון) בעיצומן של הכנות לארוחה בכפר סבא. בעלי הדירה, שאשתו הפתיעה אותו לכבוד יום הולדתו, מוזג צ'ייסרים לחימום האווירה לפני בוא האורחים. טל עובד בנינוחות וניכר בו שזו אינה הארוחה הראשונה שהוא מבשל בבית פרטי. ליטל דיד הי נואו. כמה שעות לאחר שהשאריות פונו והכלים נכנסו למדיח מטיל קבינט הקורונה פצצה בצורת סגר לילי. "זה דרמטי. איך שהשמועה התפשטה התחילו להתקשר לקוחות שהזמינו ארוחות לסוף השבוע הקרוב. חלקם מוכנים לקיים את האירוע בכל מחיר ולשלם לי את הקנס. לא מעניין אותם שום דבר. אחרים בודקים אפשרות להקדים לצהריים. אני עוד לא יודע איך אפשר יהיה לנסוע תחת הגבלות תנועה עם סחורה", הוא אומר בקול מהוסס. "אין לי שום רצון להרגיש כמו גנב".

מותר להסתובב לו בין הרגליים. תומר טל בארוחה פרטית (צילום: שלומי יוסף)

בהיעדר מסעדות הפכו הארוחות הפרטיות לטרנד משוגע. אם לפני הקורונה עסקו בכך בשלנים חובבים ושפים בתחילת או בשלהי דרכם, כיום התמונה שונה לגמרי. רושפלד, אוראל קמחי (פופינה), הלל תווקולי (אנימאר) ועוד שפים מהאיי ליסט מנצלים את הזמן הפנוי הכפוי ויוצאים לבשל בבתים פרטיים.

התענוג לא זול בכלל: טל גובה עבור ארוחה 5,000 ש"ח, מזוג ועד עשרה אורחים. "זה המינימום. מי שרוצה יכול להוסיף כסף ולקבל את ג'ורג' וג'ון במאה אחוז עד לרמת השירות והכלים", הוא אומר ומוסיף ש"הארוחות מכניסות רווח אך מה שחשוב יותר הוא שהן מניעות את הגלגלים. יש מאחוריהן מודל עסקי והן גם שומרות את המותג ג'ורג' וג'ון בתודעה".

חומרי הגלם זהים לאלה שמגיעים למטבח המסעדה. הארוחה מורכבת ממנות מהתפריט הקבוע ומהנחיות של הלקוח. אם התגעגעתם לפסטה סרטנים אז כן, גם אותה אפשר לקבל. "זה משהו שאני לא יכול לברוח ממנו", הוא צוחק. "בג'ורג' וג'ון יש כמה מנות שנהיו איקוניות ואם הן לא בתפריט אנשים לא יבואו. למשל קולורבי צלוי. אני כבר לא יכול לראות את המנה הזו".

אנחנו דווקא מתגעגעים. קולורבי צלוי איקוני מג'ורג' וג'ון (צילום: שלומי יוסף)

מטבע הדברים מזמנות הארוחות הפרטיות הפתעות. חלקן נעימות ומצחיקות, חלקן ברמת הביזאר. לקטגוריה האחרונה נכנסים הוראה להשאיר את האוכל ליד דלת חדר השינה ("אני יכול רק לנחש מה היה שם") ואורח שביקש שיקנו לו סיגר.  גם מבחינה תפעולית לא חסרות תקלות. בדירה בכפר סבא המטבח מתוקתק עם שפע כלים ומכשור חשמלי, אך טל כבר נתקל במקרים שהצריכו אלתור ותושייה. "בשבוע שעבר בישלתי בראשון לציון בבית שאמנם היה ענק, אך התנור לא נסגר. הייתי צריך להעמיד טבחית חצי ערב להחזיק את הדלת". באירוע בביתה של מעצבת אופנה ידועה הוא התבקש להכין את כל המנות על גריל גז בחצר. "ואז אני מגיע ורואה שאין בכלל חיבור לגז. מחוסר ברירה בשבע וחצי בערב הקפצתי טכנאי".

ההכנות לארוחה מתקדמות. חן, טבחית מג'ורג' וג'ון, פורסת סלקים וצורבת קולרבי. שי, שבמסעדה עובדת בפלור, עורכת שולחן ומוזגת יין לדקנטר. טל שולף מקופסה שני סטייקים אימתניים ועצמות מוח ומניח אותם על מחבת לוהטת. האווירה רגועה ונינוחה אך השף הוותיק מודה שהוא עדיין אינו רגיל לסיטואציה. "לפעמים אני מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה. לקח זמן עד שהתרגלתי לעבוד במטבח שאינו שלי. זה לא דבר כל כך פשוט בשבילי אבל בכל זאת הכי קרוב לארוחה במסעדה. אני מעדיף לקבץ את האורחים ולתת חוויה שאני יכול להיות חלק ממנה מאשר להפיץ אוכל בקופסאות, דבר שבכנות אינני יודע איך עושים".

פריים ריב בדרכו למחבת (צילום: שלומי יוסף)

חשבת להוציא משלוחים?
"אני יכול להתאים את המנות אבל האינטימיות שאני מחפש איננה. יש לי על כך הרבה ויכוחים עם בעלי המלון, שבסוף צריך לשלם משכורות. הארוחות בסוויטות של המלון הן לכן פתרון ביניים: זוג שלא יכול לעמוד במחיר ארוחה בבית מקבל חדר וארוחה במחיר כולל של כ־2,000 ש"ח".

כשהמסעדות יפתחו תמשיך לבשל בבתים פרטיים?
"לא בטוח. אני שף חרדתי וחייב להיות נוכח בסרוויס. אבל אין ספק שהתקופה האחרונה מעוררת מחשבה. מתוך תהומות הקורונה כמעט מצאתי את עצמי חוזר להיות חקלאי. למזלי התכנית 'אנחנו על המפית' יצרה דרישה וחשיפה גם מחוץ לתל אביב. אני מבשל מגדרה עד נתניה וקיבלתי הזמנות מהצפון ומבקעת הירדן. נחמד לי לתקשר עם הקהל פנים אל פנים אבל אני בכל זאת מתגעגע לעבודה במסעדה".

בשלב זה כל האורחים כבר כאן. טל מצלחת בריכוז פרוסות רוסטביף דקיקות, מורח על שולי הצלחת איולי שום קונפי ומוסיף בצל סגול צלוי ועלי רשאד. למרות שהלחץ רחוק מאוד מסרוויס במסעדה, ברור שזהו המאני טיים ושהגיע הזמן להתקפל. חתן השמחה מרים עוד צ'ייסר עם המוזמנים ואנו עוזבים בשקט, נזכרים במנות שטעמנו בזמנים יפים יותר.