איך נראה הרחוב כשמכניסים אותו למוזיאון?
סובארו שהוא מיני גלריה עומד בכניסה לתערוכת היחיד של תכלת רם, נציגה מובהקת של הטרנד החם בעולם האמנות - שיעתוק העולם שבחוץ אל תוך הגלריה
במשך כמה שנים טובות היה עולם האמנות שבוי של הז'אנר הקהילתי הפופולרי – אמנים יצרו עבודות בשיתוף הקהילה תחת כל עץ רענן ואוצרים הרבו לערוך פעולות ואירועים ציבוריים שונים ומשונים. ההייפ דעך לאטו ונראה שעכשיו מחליפה את מקומו של הז'אנר מגמה הפוכה – התכנסות פנימה, אל תוך חלל הווייט קיוב, וחקירתו על ידי העתקה של סביבות מן החוץ.
תכלת רם היא נציגה מובהקת של המגמה הזאת, אבל בניגוד לאמנים אחרים שמתרכזים בהעתקת סביבות אורבניות אחת לאחת, רם משבשת אותן ויוצרת מרחבים אינטואיטיביים, מלאי דמיון וכושר המצאה. התערוכה החדשה שלה ב־CCA ממחישה את המשיכה העזה של כל כך הרבה אמנים לסביבות מועתקות – התשוקה שבשיטוט והעונג שבגילוי העושר החומרי שהוא מזמן.
עוד כתבות מעניינות:
הריאליזם שוב באופנה – ויש מי שלוקח אותו צעד קדימה
פסטיבל מקודשת: האירועים שאסור לפספס
איך נראה הצילום הישראלי בעיניים זרות?
כמו בתערוכות קודמות שלה (למשל בגלריה הקיבוץ לפני שנתיים), גם התערוכה הנוכחית של רם מתחילה בחוץ ומתכנסת פנימה לחקירה של האובייקטים בחלל הגלריה: ברחבת הכניסה למרכז היא הציבה טנדר סובארו 2X4, שימלא בנוסטלגיה את כל מי שחי פה בשנות ה־90. רם הופכת את הטנדר ליצור כלאיים שבין האמנותי לשימושי – מצד אחד פריט אספנים מוזיאלי ומצד שני מרחב מחיה נזירי ויעיל. בתוך הטנדר מארחת רם עבודה של נעמה ערד, עוד אמנית שעוסקת בחיבורים ובהעתקה של סביבות יומיומיות.
קל היה לפספס את העבודה הזאת אלמלא היא הייתה מצוינת בטקסט התערוכה, וזה סוד הקסם של רם – ההמצאות והגילויים הפואטיים, המשעשעים ולפעמים הכישלוניים בעבודות שלה.
בחלל המרכזי של התערוכה רם בונה חלל שמנסה להעביר את חוויית השיטוט שלה כאמנית אל הצופה. החלל ריק למדי, מהורהר ושקט. זוהי אחת התערוכות השקטות זה זמן רב ב־CCA שמרבה להציג עבודות וידיאו. בתוך השקט והריק הזה, אנטיתזה לרעש ולכאוס של החוץ, מתאפשרת התבוננות אחרת על אותם חפצים יומיומיים שאנחנו נוהגים לעבור על פניהם בלי הרבה מחשבה, למשל שולחן הפורמייקה הווינטג'י, עוד סממן של נוסטלגיה ישראלית, שהופך למערכת אקולוגית משונה; ספסל רחוב מעץ שהופך למבנה מגורים קומפקטי; יחידת אחסון שחלקה האחורי משמש מקום מקלט מאולתר; תא וידוי מקרטון שהופך למקפצה.
התערוכה של רם מחזירה את הממד האישי והסובייקטיבי לחוויית האמנות. היא מבקשת מהצופה לשוטט בחלל הגלריה כמו שהיא משוטטת ברחוב (ועדיף לבד) ולנסות לחבר בעצמו משמעויות ופרשנויות מהחפצים היומיומיים שהיא מציבה.
← תכלת רם – "גלגל שלישי", אוצרת: הילה כהן שניידרמן, המרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2 תל אביב, עד 4.8