איך הגיע שוק הפשפשים לרשימת 50 השכונות המגניבות בעולם?

שכונת כרם התימנים הייתה מתה לאווירה כזאת, פלורנטין יכולה לחלום על אנשים כאלה ועל מרכז העיר אין מה לדבר. שוק הפשפשים הפך לשכונה לוהטת, אולי אפילו לוהטת מדי

שוק הפשפשים ביפו. צילום: גיא יחיאלי
שוק הפשפשים ביפו. צילום: גיא יחיאלי
4 באוקטובר 2018

בחול המועד סוכות כבר אין בן אדם בשוק הפשפשים שלא שמע שהשכונה נכנסה לרשימת השכונות הכי מגניבות בעולם. שמעון הצדיק, רבי חנינא, רבי פנחס ורבי תנחום, הצורפים והחלפנים – כולם יודעים שזו השכונה הכי מגניבה בעיר. מוכר שעונים וגומיות (חזקות במיוחד) טוען "יצאנו מקום שני בעולם", בעוד מארחת בשאפה, הבר הכי פופולרי בשוק, אומרת שאינה מופתעת, "אני מרגישה ככה כבר מזמן".

אבל לא כולם מרוצים מהבחירה הזאת. באחת הסמטאות הפנימיות, שמציעות שרשרות למי שלא היה בסיני ושרוואלים למי שלא היה בהודו, אחד המוכרים מציע לי בנימוס "לקחת אחורה וימינה, שמה מגניב". הברמן במסעדת אונזה, אחת המרכזיות בשוק, מכריז על רקע צלילי שוטי הנבואה שזו בכלל פלורנטין שהכי מגניבה בעיר, בעיקר הפרויקטים החדשים, "בלי כל הזבל והריח". מה זה בכלל אומר, שכונה מגניבה, ומה זה אומר על תל אביב־יפו שהשכונה הכי מגניבה בה היא שוק הפשפשים?

אולי המינוח cool – שם התואר ל־50 השכונות שנבחרו בפרויקט הבינלאומי של Time Out – הוא זה שהופך את העניין למורכב מלכתחילה. קול מתאר משהו רגוע, חלקלק, לא מתרגש – וזה מה שעושה אותו מגניב. אבל האבולוציה של מה שנחשב ונחשק הפכה את המונח על פיו. היום דווקא לא מה שקריר נחשב מגניב, אלא מה שלוהט – הסיילים הלוהטים, הסלבס הלוהטים, השכונות הלוהטות. ואם חושבים על שוק הפשפשים במובן הזה, אז כן, זו שכונה מגניבה, שכונה hot. לוהטת כל כך שהיא מתחילה להתאדות.

 

שוק הפשפשים (צילום: shuttertsock)
שוק הפשפשים (צילום: shuttertsock)

 

עוד בתחילת העשור התחילו לדבר על הפריחה של שוק הפשפשים, שלוותה כמובן בפריחה על עורם של המוכרים הוותיקים. הסיפור מוכר: בעלי אמצעים רכשו נכסים בשכונה, הורים עם כסף התמקמו קרוב לבית הספר הדמוקרטי, פרויקטי נדל"ן התרוממו, העירייה השקיעה וניקתה, וחנויות הרהיטים הישנות החלו לפנות את מקומן לטובת גלריות בוטיק, גלידריות בוטיק ומלביות בוטיק. חלק מהחנויות הוותיקות מנסות להשתלב ברוח הזמן ומציעות "לייף סטייל והום דיזיין, אמנות־שלמות־דרך חיים". יש מי שיתהה: ג'נטריפיקציה זה מגניב? אבל גם התל אביבים הכי מודעים פוליטית, לו היו נתקלים באירופה בשכונה שיש בה גם עתיקות, מציאות ופיצ'פקעס, גם ברים שמחים שכיסאותיהם ממלאים את הסימטאות, גם אוכל שהוא פיוז'ן של מקומי ועולמי וגם אנשים לבושים יפה – היו מספרים לחבריהם בהתלהבות על השכונה המגניבה שהם מצאו.

בערב צריך לחכות 20 דקות כדי לקבל שולחן בשאפה. טווח הגילים נע בין 30 ל־60. נשים בגיל העמידה עם קטע, יפים יפות, הומואיות, היפסטרים, מעט ערבים, פה ושם תיירים (אחת אומרת לחברתה, "דיס איז דה קולסט פלייס אין תל אביב"). שכונת כרם התימנים הייתה מתה לאווירה כזאת, פלורנטין יכולה לחלום על אנשים כאלה ועל מרכז העיר אין מה לדבר. על החשבון מודפס "הייתם עשר ועל הכיפאק, וואו איך שמחנו לארח אתכם". באכבר, הבר השכן, מרימים בלי הפסקה. אנשים צוחקים, אוכלים גלידה, משוטטים בסמטאות בלי מטרה. מגניבות היא דבר חמקמק. לפני רגע הרגשת אותה בכל גופך, ברגע הבא אתה מנסה לתפוס אותה באוויר אבל היא מתאדה מייד.

למחרת בצהריים נערה מחלקת עלונים למתחם חדש בשוק בעל השם המתעתע 9Space No. "אומרים שמגניב שם, במיוחד אם אתה אוהב ריהוט לבית". החלל התשיעי הולך בדרכם של השווקים האורבניים (להבדיל מהשווקים העירוניים), מתחם סגור שמוכר סחורה דומה למה שמוצע ברחובות וסמטאות השוק, רק במכוער יותר ויקר יותר. הוא מבטיח ש"כאן ניתן לחוות במלוא העוצמה את כל מה שהוא שוק הפשפשים – חנויות לעיצוב, בילוי ואוכל טוב", אבל מלוא העוצמה הזאת היא מה שמלהיט את השכונה מעבר לנקודת רתיחה, ומה שעתיד במהרה לחסל את כל מה שמגניב בה, כל מה שנשאר.

אחת היציאות מהמתחם פונה לרחוב בשולי השכונה. שם אין ברים מעודכנים, טאפאס יקרים והיפסטרים. על דלת סטודיו שהוסב לדירה כתוב "שקט, כאן חתולים", ובין חנות גלישה נחבאת אל הכלים לסטודיו לקרמיקה, בשקט המפתיע שבין שדרות ירושלים למרכז השוק, מצביעה אם על המרפסות היפות יפות שצמחים משתרגים בהן ואומרת לילדיה: "זה לא מזכיר לכם את החופשה שלנו באיטליה? אני מקווה שהעירייה תשמור על זה".