האם עולם האמנות סוף סוף יקבל את הטופ מודל שערקה אליו?

עולם האמנות התקשה לבלוע את הדוגמנית לשעבר תמה גורן, אך תערוכת יחיד שאוצר לה ציבי גבע עומדת לשנות את זה. "המון זמן לא רציתי שיידעו, אבל זה חלק מהכוח של העבודות שלי"

תמה גורן (צילום: שלומי יוסף)
תמה גורן (צילום: שלומי יוסף)
2 בינואר 2019

תערוכת היחיד החדשה של תמה גורן (40) היא הניצחון הקטן שלה. היא מציירת ורושמת עוד מילדות, אבל רק לפני שמונה שנים נכנסה באופן רשמי לעולם האמנות. כניסה לא חלקה למדי, שלדבריה לוותה בהרבה הרמת גבות ואנטגוניזם כלפיה. "הרגשתי עוף זר ומוזר", היא מספרת, "אנשים היו חשדניים כלפיי כי אני לא באה מהמסלול הרגיל – אני אוטודידקטית, לא למדתי באקדמיה והייתי בעבר דוגמנית".

אבל בשנתיים האחרונות היא עשתה קפיצת מדרגה משמעותית ולדבריה תחושת האאוטסיידריות מאחוריה. היא התחילה לעבוד בסטודיו גדול בתחנה המרכזית החדשה ועברה ממגזרות הנייר המוקפדות והעדינות לעבודה אקספרסיבית בשמן על בד.

עוד כתבות מעניינות:
תגלית: את האמנות המופשטת לא המציאו גברים
טווסים, יוגה והרבה אינטימיות: מה קורה על גגות תל אביב?
המדען המטורף שבונה אובייקטים עצומים ונהנה להרוס אותם

"הייתה לי מטרה להתנער מהדקורטיביות של מגזרות הנייר", מספרת גורן על המעבר בין המדיומים. "יש במגזרות משהו מוגבל, אין בהן חופש, ובציורי השמן יש חופש מוחלט. נדיר שאני מתכננת. אני עובדת מאוד מהר. כשאני מגיעה לסטודיו אני באה לתת עבודה. אני אחוזת אמוק, עומדת במשך שלוש־ארבע שעות ולא עוצרת. כמו להקיא על הבד. אני יוצאת בדרך כלל מהסטודיו מאוד מותשת".

בתערוכת היחיד שתיפתח מחר (חמישי, 3.1) מציגה גורן עבודות מהשנה האחרונה: ציורים מופשטים גדולים – חלקם יותר ממטר וחצי – לצד רישומי גרפיט אינטנסיביים וכמה מגזרות נייר. העבודות שלה נוטפות מיניות – יצורים עם מגדר לא ברור מתהוללים, מתאבקים והופכים לאחד. והכותרות חמוצות־מתוקות: "פורטרט עצמי עם רון ג'רמי" או "ילדה בבריכה עם ירח פדופיל". יש בעבודות גם מוות, אבל ואובדן, בין היתר על אביה שנפטר בתחילת השנה שעברה. "לקח לי זמן להבין שציורי השמן עוסקים במוות ובקבורה של אבא שלי, אבל אני מסתכלת על זה בחופש ובהומור", היא אומרת.

תמה גורן (צילום: שלומי יוסף)
תמה גורן (צילום: שלומי יוסף)

את התערוכה אוצר האמן ציבי גבע, שליווה את גורן בשנתיים האחרונות. "הבנו שאנחנו יוצרים מאותו מקום, אפילו שהוא הרבה יותר ותיק ומנוסה ממני. במהלך השנתיים האחרונות הוא ליווה אותי בעיקר בציורי השמן, הגיע לסטודיו שלי וכיוון אותי", היא משחזרת.

"בסופו של דבר אני כנראה תמיד אהיה על תקן הדוגמנית לשעבר. קצת פתטי אבל מה לעשות, זה חלק ממני. המון זמן התנגדתי לזה, לא רציתי שיידעו. הרגשתי כאילו הייתי זונה בעברי, אבל לא, הייתי משהו אחר ועכשיו אני אמנית. אני מאמינה שזה חלק גדול מהכוח של העבודות שלי".

← תמה גורן – "מקום. תחת. שמש", בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב, פתיחה: חמישי (3.1)