תפורה עלינו: מגמות האופנה שעשו את שנת 2014
הזירה האופנתית של שנת 2014 כללה חוסר אכפתיות מכוון מהלבוש בחסות הנורמקור והניינטיז, אך גם אג'נדה מפוכחת בדמות מגמות פמיניסטיות ומודעות למחיר הכבד של הרשתות הזולות. התלבשנו על השנה החולפת ואספנו את כל מה ששווה לזכור ממנה
תופעת השנה: נורמקור
זה התחיל כבדיחה של קבוצת חזאות טרנדים מחתרתית בניו יורק, הובא לתשומת לבו של הציבור הרחב בכתבת רוחב ב"ניו יורק מגזין" בסוף פברואר והתפוצץ לחלוטין בחודשים העוקבים: הנורמקור – הטרנד נעדר הטרנד, המחאה האופנתית החדשה של הדור שמאס בתרבות המותגים והקצב המהיר, הדרך המלבושית לשבת על הגדר. והגדר – עמוסת נעלי הספורט והוואנס, חולצות הטי ומכנסי הטרנינג המרושלים והג׳ינסים בשטיפת הסטון – הפכה למקום האופנתי ביותר להיות בו, כך שהתופעה חדרה גם לקולקציות של בתי האופנה היוקרתיים ביותר – מפראדה ועד שאנל שאימצו במכוון את גרסת הלבוש הריקה מתוכן.
המגמה המבעבעת של השנה: פמיניזם/ פוסט גירל פאואר
הגל הפמיניסטי החדש חובק עולם, אך הביטוי האופנתי ביותר שלו יצא דווקא מניו יורק, שנחשבת בשנים האחרונות לספקית מגמות עצלה יחסית בתחום האופנה. גל של יוצרות אינדי ששמות נשים במרכז, חצי מתוך מודעות ובחירה וחצי פשוט מתוך רצון להסתובב עם החברות הטובות ולשוחח עם נשים ועליהן. צלמות צעירות דוגמת פטרה קולינס מברוקלין הנהיגו את המגמה שהפכה ויראלית בחסות האינסטגרם והטאמלבר. מבחינת אופנה פרופר היא התבטאה בהעדפה לביגוד נוח יותר, לעתים אפילו חמוד ומכוער מדי. כוונתן של נשים שמעצבות עבור נשים ליצור על המסלולים ובקמפיינים ייצוג רחב לגילים שונים, למוצא שונה ולמבני גוף מגוונים. נראה שיש עוד כברת דרך ארוכה ב־2015 והלאה.
נעלי השנה – נעלי ספורט
יותר מכל פלג גוף אחר, המהפכה שהתחוללה בענף האופנה השנה התרחשה בכפות הרגליים שלנו שקיבלו הפסקת מנוחה מהעקבים הגבוהים ומהפלטפורמות (שהפכו כמעט בין לילה ללא לגיטמיות) שפינו את מקומם לסוליה שטוחה. ולא לסתם לנעל בלרינה או לנעלי מוקסין צמודות קרקע אלא לגרסה הפרקטית ביותר של ענף ההנעלה – נעלי הספורט והסניקרס. נייקי אייר, ניו באלנס ונעלי הסטן סמית׳ הלבנות של אדידס הפכו לנעל השעה לא רק בגזרת נעלי היום יום, אלא גם כבנות לוויה נחשקות ללבוש ערב מעודכן, שילוב שקיבל חותמת אישור לא צפויה של הענף היוקרתי ביותר בעולם האופנה כשאלו ליוו את שמלות השטיח האדום המפוארות בתצוגות הקוטור של שאנל ודיור.
דוגמנית השנה – קארה דלווין
הדוגמנית הבריטית, רק בת 22, הפכה לסופר־סופר-מודל הראשונה של האלף החדש, שעם תשומת הלב שקיבלה והתדמית הפרועה שלה התיישבה על המשבצת שהייתה שייכת לקייט מוס מאז ימי הניינטיז. על אף שדלווין מגיעה מרקע אריסטוקרטי, היא מייצגת אותה גישה זרקנית שמוס ייצגה באותם הימים, ויותר מהמראה המעט עכברי־מעט נערי שלה, היו האופי השטותניקי שלה וההתעקשות שלה לא לקחת דבר ברצינות שהפכו אותה לגורפת שלל קמפיינים שזוכה לייצוג בכל מגזין וטבלואיד שיצא לאור ברחבי העולם.
אייקונית האופנה המפתיעה – לנה דנהאם
בגירלס, סדרת המופת מגדירת הדור שיצרה לינה דנהאם בדמותה של האנה הורבאט׳ הקפידה להתלבש לא רק בביגוד מרושל, טיפשי ומכוער במכוון, אלא בפריטים ש״תוקנו״ בכוונה על ידי צוות ההלבשה של הסדרה בשביל להתאים כמה שפחות לשחקנית והיוצרת. עם התהילה, הספר המדובר ששחררה השנה ושלל התארים שגרפה, היא אימצה השנה סגנון אישי שאמנם יש בו מידה ניכרת של הומור והתגרות במוסכמות של טעם טוב, אבל כזה שיש בו גם המון תחכום, זוהר וקלאסה. היא אומצה על ידי מיו מיו והפכה לשגרירת המותג, כשהיא מרבה להתלבש בבגדיו ובבגדים של חברת האם פראדה; התיידדה עם המעצב הבריטי- דני פיטר יינסן שהלביש אותה בחליפות פיג׳מה מחויטות; דנהאם צבעה את השיער לבלונד פלטינה וקיצצה אותו לבוב סיקסטיזי לוהט והדהימה בשמלת החצי חולצת פולו חצי חצאית של סינדרלה מהאגדות, מקולקציית הקוטור של בית ג'יאמבטיסטה ואלי, בטקס פרסי האמי – הופעת השטיח האדום המקוננת והאמיצה של 2014.
העשור המתקמבק – הניינטיז
מעגל הטרנדים נוהג לעבוד בקפיצות של שני עשורים אחורה, כך שרוח הניינטיז כבר חזרה לתבל לנו את המלתחה לפני שנת 2014; אך השנה, יד ביד עם מגמת הנורמקור ועם תחושת הכאוס הכללית שאפיינה את העשור שבו החל השימוש הגלובלי באינטרנט, היא מצאה בית חם עם אופנת ספורט -סטריט קז׳ואל, זרם הגראנג׳ שתמיד נשאר רלוונטי – כובעי גרב, חולצות משובצות, ג׳ינסים אכולי קרעים, לוגומניה מכוונת ומגוחכת ותחושה כללית שהכל הולך עם הכל ושלאף אחד לא באמת אכפת.
השערורייה המוצדקת של השנה – כיתובי עבדות בתוך בגדים של פרימרק
מחירי האופנה הגבוהה הפכו גבוהים יותר השנה בעוד מחירי הרשתות המשיכו להצטמק. התודעה של לקנות כמה שיותר בכמה שפחות עדיין לא נכחדה. השערורייה שעוררו כיתובי עזרה שנמצאו בתוך בגדי הרשת הזולה בתבל, פרימרק הבריטית, עלתה לכותרות בחודש יוני ועוררה מחדש את המחלוקת ואת המודעות. השורה התחתונה היא שלא משנה כלל אם המילים שנכתבו על התוויות וסיפרו על אימת העבדות שמתחוללת במפעלי הייצור של החברה הן אותנטיות ונכתבו באמת על ידי עובדים קשי יום או על ידי אקטיביסטים מפוכחים – הזעקה היא אמיתית, גם אם אין ביכולתו של מי שעמל על הבגדים הזולים לבטא אותה, ולאף אחד אין הצדקה להכחיש אותה, במיוחד בדרך לקופה.
